출애굽기 14:16의 미드라쉬

אמר רבי טוביהו ברבי אליעזר זצ״ל טובה תוכחה שהוכיח משה את ישראל כענין שנאמר אתם נצבים היום. מאהבה מסותרת מאהבה שהיה אוהבם כל השנים.והיתה התוכחת מסותרת ולא היה מוכיחם ומתפלל עליהם כענין שנאמר (שם ט) ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו'. ד״א טובה תוכחת שהוכיח משה את ישראל לפני מותו כענין שנאמר הקהילו אלי. מאהבה מסותרת שהיו כל הזקנים אוהבין אותם ולא הוכיחום. גדולה היא תוכחה שלא נתוודע יוסף אל אחיו אלא מתוך תוכחה. ולפי שראה משה רבינו שהתוכחה טובה לישראל העיד בהם בגלוי לפני השמים והארץ שנאמר האזינו השמים ואדברה. האוזן לגוף כקנקן שבו מגמרין את הכלים שאדם מגמר תחתיו וכל הבגדים מתעשנין כך רמ״ח אברים שבאדם כלם חיים ע״י אוזן. שנאמר (ישעיה נה) שמעו ותהי נפשכם. אם שמע אדם דברי תורה הכל נשמעין לו. בוא וראה שמשה שמע את התורה. וכיון שפתח לדבר נשתתקו העליונים והתחתונים והאזינו לדבריו כמו שכתב בענין? שנאמר האזינו השמים ואדברה. (מלמד) שהשמים מקלסין שנא' (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל. ותשמע הארץ אמרי פי. הארץ מקלסת. דכתיב (ישעיהו כ״ד:ט״ז) מכנף הארץ זמירות שמענו ושיתקם משה דכתיב האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. בוא וראה כמה גדולים הצדיקים שהם מושלים במעשיו של הקב״ה וכן דוד אומר (שמואל ב כ״ג:ג׳) אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים. שהרי יעקב אבינו עשה את היום לילה שנאמר (בראשית כ״ח:י״א) וילן שם כי בא השמש כדי שילן שם בא השמש. יהושע עשה את הלילה יום שנא' (יהושע י׳:י״ב) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. משה עשה את הים יבשה (ג) שנאמר (שמות י״ד:ט״ז) (ויעברו) בני ישראל בתוך הים ביבשה, אלישע עשה את היבשה ים שנא' (מלכים ב ג׳:ט״ז) כה אמר ה' עשה את הנחל הזה גבים וגו'. אליהו עשה את החרף קיץ שנא' (מלכים א י״ז:א׳) אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. שמואל הרואה עשה את הקיץ חרף שנאמר (שמואל א י״ב:י״ז) הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר. לכך נאמר האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. לפי שהצדיק מושל במעשה הגבורה ביראת אלהים עליו. ד״א האזינו השמים לשון ריבוי לפיכך הקדים השמים לארץ. וכן במעשה בראשית כתיב (בראשית א׳:א׳) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. מפני שמעשה שמים גדולים ועצומים ממעשה הארץ. ד״א האזינו השמים האזנה מקרוב ושמיעה מרחוק כענין שנא' (ישעיה ל:) שמעו רחוקים אשר עשיתי. לפי שהתורה ניתנה מן השמים. לפיכך אמר האזנה בשמים כאלו הוא עומד בשמים. אבל ישעיה היה מדבר על ישראל בארץ ותועבותם שעשו בארץ לכך אמר והאזיני ארץ. ד״א למה קרא לשמים ולארץ לרצות את שניהם. רבי תנחומא אמר למה קרא לשמים ולארץ שעתיד הקב״ה לגאול את ישראל על ידיהם שנאמר (ישעיהו מ״ד:כ״ג) רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. ד״א למה לשמים ולארץ מפני שהתורה ניתנה על ידיהם שנאמר (דברים ד׳:ל״ו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו. ד״א למה קרא לשמים ולארץ שהמן ניתן מן השמים שנא' (שמות ט״ז:ד׳) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. והשליו מן הארץ שנאמר (שם) ותעל השליו ותכס את המחנה. ד״א למה קרא לשמים ולארץ שנמשלו ישראל ככוכבים וכעפר הארץ. ד''א למה קרא לשמים ולארץ לפי שהם עדיהם שנאמר (דברים ל״א:כ״ח) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. ובימי יהושע הם העידו בעצמם שנא' (יהושע כ״ד:כ״ב) ויאמר יהושע אל (כל) העם עדים אתם בכם וגו'.הנביאים העידו בהם שנא' (מלכים ב' יז) ויעד ה' ביד כל נביא וחוזה. ד״א שהשמים והארץ אפטורפים של עולם. מן השמים יורדין הגשמים והארץ מוציאה פירותיה. שאם חוטאין השמים נעצרין והארץ כלאה יבולה. ד״א האזינו השמים. הסתכלו בשמים ובארץ שמא גלגל חמה שנה מדתו שאינו עולה מן המזרח שמא הארץ שינתה מדתה שאינה מוציאה פירותיה בעונתה שמא זרעתם חטים ויצאו שעורים שמא אמרה פרה אינה חורשת אינה דשה. כלום אמר החמור אינו הולך טעון. ואומר (ירמיהו ה׳:כ״ב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו. ד״א השמים והארץ מנהגו של עולם. (דברים י״ז:ו׳-ז׳) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו וגו'. כך (שם יא) ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה וגו'. משה אמר האזינו השמים. ישעיה אמר (ישעיהו א׳:ב׳) שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ. משה העיד בהם בישראל שני עדים אמר למחר אני מת. מי מעיד בהם עדים שהם קיימים לעולם אבל הקב''ה מלכותו לדורי דורים. העיד בהם את השירה שנא' וענתה השירה הזאת לפניו לעד לעולם והוא עליהם מלמעלה. שנא' (מלאכי ג׳:ה׳) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים (לשמי) לשקר. ואומר (ירמיה כט) ואנכי היודע ועד נאם ה'. ואומר (מיכה א) (והיה) ה' אלהים בכם לעד ה' מהיכל קדשו:

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַר קְרָא (משלי כה, ז): כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב וגו', רַבִּי עֲקִיבָא מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲזַאי, רְחַק מִמְּקוֹמְךָ שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה מוֹשָׁבוֹת וְשֵׁב עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ עֲלֵה, וְאַל תַּעֲלֶה שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ רֵד, מוּטָב שֶׁיֹּאמְרוּ לְךָ עֲלֵה עֲלֵה וְלֹא יֹאמְרוּ לְךָ רֵד רֵד. וְכֵן הִלֵּל אוֹמֵר הַשְׁפָּלָתִי הִיא הַגְבָּהָתִי, הַגְבָּהָתִי הִיא הַשְׁפָּלָתִי, מַה טַּעַם (תהלים קיג, ה ו): הַמַּגְבִּיהִי לָשָּׁבֶת הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, הָיָה מַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ו): וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, י): לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וגו', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר ה"א בְּסוֹף תֵּיבוּתָא, לוֹמַר שֶׁאִם אֵין אַתָּה גּוֹאֲלָם אֵין אַחֵר גּוֹאֲלָם. בַּיָּם עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות יד, טז): וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּבְקָעֵהוּ, לוֹמַר שֶׁאִם אֵין אַתָּה בּוֹקְעוֹ אֵין אַחֵר בּוֹקְעוֹ. בְּסִינַי עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, אָמַר לוֹ (שמות כד, א): עֲלֵה אֶל ה', לוֹמַר שֶׁאִם אֵין אַתָּה עוֹלֶה אֵין אַחֵר עוֹלֶה. בְּאֹהֶל מוֹעֵד עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד מָתַי אַתָּה מַשְׁפִּיל עַצְמְךָ, אֵין הַשָּׁעָה מְצַפָּה אֶלָּא לָךְ, תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן שֶׁמִּכֻּלָּן לֹא קָרָא הַדִּבּוּר אֶלָּא לְמשֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.

ג מֵיתִיבִי: "קוֹל לוֹ", "קוֹל אֵלָיו", מֹשֶׁה שָׁמַע וְכָל יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ. לָא קַשְׁיָא, הָא בְּסִינַי, הָא בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וְאִי בָּעִית אֵימָא: הָא וְהָא בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְלָא קַשְׁיָא, הָא בִּקְרִיאָה, הָא בְּדִבּוּר. רַבִּי זְרִיקָא רָמִי קְרָאֵי (אהדדי) [קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְאַמְרֵי לָהּ, אָמַר רַבִּי זְרִיקָא, רַבִּי אֶלְעָזָר רָמִי]: כְּתִיב: (שמות מ׳:ל״ה) "וְלֹא יָכוֹל מֹשֶׁה לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם כד) "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן" וְגוֹ'? מְלַמֵּד שֶׁתְּפָסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וֶהֱבִיאוֹ בֶּעָנָן. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: נֶאֱמַר כָּאן: 'בְּתוֹךְ', דִּכְתִיב: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן". וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'בְּתוֹךְ', דִּכְתִיב: (שמות י״ד:ט״ז) "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם". מַה לְּהַלָּן 'שְׁבִיל', דִּכְתִיב: (שם) "וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה". אַף כָּאן 'שְׁבִיל'. (ויקרא א׳:א׳) "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר", לָמָּה הִקְדִּים קְרִיאָה לְדִבּוּר? לִמְּדָה תּוֹרָה דֶרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם דָּבָר לַחֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן קוֹרְאֵהוּ. מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ דָּבָר, אֶלָּא אִם כֵּן קוֹרְאֵהוּ. 'לֵאמֹר', אָמַר (רבי מנסיא בר בריה דרבי מנסיא משמיה דרבי מנסיא) רַבָּה: מִנַּיִן לְאוֹמֵר דָּבָר לַחֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא בְּ"בַל יֹאמַר", עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: "לֵךְ אֱמֹר"! תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם) "וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר".

תָּנוּ רַבָּנָן: הָרוֹאֶה מַעְבְּרוֹת הַיָּם וּמַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, מַעְבְּרוֹת נַחֲלֵי אַרְנוֹן, אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרוֹן, וְאֶבֶן שֶׁבִּקֵּשׁ לִזְרֹק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ מֹשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ מִלְחָמָה בַּעֲמָלֵק, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, וְחוֹמַת יְרִיחוֹ שֶׁנִּבְלְעָה בִּמְקוֹמָהּ, (כל הרואה אותם) [עַל כֻּלָּן], צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. בִּשְׁלָמָא, מַעְבְּרוֹת הַיָּם, דִּכְתִיב: (שמות יד) "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה". מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, דִּכְתִיב: (יהושע ג) "וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים וְגוֹ' וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה". אֶלָּא מַעְבְּרוֹת נַחֲלֵי אַרְנוֹן, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (במדבר כא) "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה', אֶת וָהֵב בְּסוּפָה" וְגוֹ', תָּנָא: "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה", שְׁנֵי מְצֹרָעִין הָיוּ, וְהָיוּ מְהַלְּכִין בְּסוֹף מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְכִי הֲווּ חַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אַתּוּ אֱמוֹרָאֵי, (טשו להו בנחלי ארנון) עַבְדֵי לְהוּ נְקִירוּתָא (ויתבי) [וְטַשׁוּ] בְּהוֹן. אַמְרֵי: כִּי חַלְפֵי יִשְׂרָאֵל [הָכָא], (חלפינן עלייהו) נִקְטְלִינָן לְהוּ, וְלָא הֲווּ יַדְעֵי, דְּאָרוֹן קָא מַסְגִי קַמַּיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וַהֲוָה (קא מאכי) [מֵמִיךְ לְהוּ] טוּרֵי מִקַּמַּיְהוּ. כֵּיוָן דְּאָתָא אָרוֹן, דַבִּיקוּ טוּרֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וּקְטַלִינוּן, וְנָחַת דְּמַיְהוּ לְנַחֲלֵי אַרְנוֹן. כִּי אַתּוּ אֶת וָהֵב, חָזוּ דְּמָא דְּקָא נָפִיק מִבֵּינֵי טוּרֵי, אַתּוּ, אָמְרוּ לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְאָמְרוּ שִׁירָה, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים" וְגוֹ'. "אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ", [מַאי "אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ"?] תָּנָא: אֲבָנִים שֶׁעָמְדוּ עַל גַּב אִישׁ, וְיָרְדוּ עַל גַּב אִישׁ. "עָמְדוּ עַל גַּב אִישׁ", [זֶה מֹשֶׁה], דִּכְתִיב: (שם יב) "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה [עָנָו מְאֹד"]. וּכְתִיב: (שמות ט) "וַיַחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה". "יָרְדוּ עַל גַּב אִישׁ" זֶה יְהוֹשֻׁעַ, דִּכְתִיב: (במדבר כז) ["קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן], אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ".

‎וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ. עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לָהֶם עַל הַיָּם. נִבְקַע לָהֶם הַיָּם וְנִבְקַע כְּמִין כִּפָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: נָקַבְתָּ בְּמַטָיו רֹאשׁ פְּרָזָיו וְגוֹ' (חבקוק ג, יד). וְנֶחֱלַק לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבִילִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ. וְנַעֲשָׂה יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה (שמות טז, יד). וְנַעֲשׂוּ כְּמִין טִיט, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כט): דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים (שמות יד, טו). וְנַעֲשׂוּ הַמַּיִם פֵּרוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם (תהלים עד, יג). וְנַעֲשׂוּ סְלָעִים סְלָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם (תהלים עד, יג). וְנַעֲשׂוּ גְּזָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים (תהילים קלו, יג). וְנַעֲשׂוּ עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם (שמות טו, ח). וְנַעֲשׂוּ כְמוֹ נֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד (שמות טו, ח). וְיָצְאוּ לָהֶם כַּדֵּי מַיִם מְתוּקִין מִתּוֹךְ מְלוּחִין. וְקָפְאוּ הַמַּיִם וְנַעֲשׂוּ כִּכְלִי זְכוּכִית, שֶׁנֶּאֱמַר: קָפְאוּ תְהֹמוֹת (שמות טו, ח).

כי במקלי עברתי. רמז לו שעתידין בניו לעבור את הירדן כשם שעבר יעקב אבינו במקל, שנאמר ביהושע ביבשה עבר ישראל את הירדן (יהושע ד כב), וזה המקל אשר עברו בים בני ישראל, שנאמר הרם את מטך (שמות יד טז), ובזה המקל עתיד שישאנו המלך המשיח, שנאמר מטה עוזך ישלח ה' וגו' (תהלים קי ב):

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ה' סַלְעִי וּמְצוּדָתִי (תהלים יח, ג). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה, מָה עָשִׂיתָ לָנוּ. עַכְשָׁו בָּאִין וְעוֹשִׂין לָנוּ כְּמוֹ שֶׁעָשִׂינוּ לָהֶם, שֶׁהָרַגְנוּ בְּכוֹרֵיהֶם וְנָטַלְנוּ מָמוֹנָם. לֹא אַתָּה אָמַרְתָּ לָנוּ, וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ (שמות ג, כב). אָמַר לָהֶם: אֵין לָכֶם אֶלָּא שֶׁתִּהְיוּ עוֹמְדִין וְשׁוֹתְקִין, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מִלְחֲמוֹתֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן (שם יד, יד). הוֹי, וַיִּצְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְבַת מֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת בַּדֶּרֶךְ וְהָיוּ הַלִּסְטִים מִשְׁתַּעְבְּדִין בָּהּ. הִתְחִילָה צוֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ, לְכָךְ הָיִיתִי מִתְאַוֶּה. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, הָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּמִצְרַיִם, תָּלוּ עֵינֵיהֶם לַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּאָנְחוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעֲקוּ (שמות ב, כג). הוֹצִיאָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָיָה מִתְאַוֶּה לִשְׁמוֹעַ תְּפִלָּתָם וְלֹא הָיוּ מִתְפַּלְּלִים. מֶה עָשָׂה. גֵּרָה בָּהֶם פַּרְעֹה וְחֵילוֹ וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפַרְעֹה הִקְרִיב (שם יד, י), שֶׁהִקְרִיב אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִתְפִלָּה. מִיָּד, וַיִּצְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'. לְכָךְ כְּתִיב: יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאֵנִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעֵנִי אֶת קוֹלֵךְ (שה״‎ש ב, יד), אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּמִצְרַיִם. מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וַיָּבוֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה (שמות יד, טז). וְעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְחָמָה עִם פַּרְעֹה וְאִבְּדוּ וְהִשְׁקִיעוּ בַּיָּם, וְהִצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל. הוּא שֶׁכָּתוּב, אֱלֹהִים ה' עוֹז יְשׁוּעָתִי סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק (תהלים קמ, ח). בְּיוֹם מִלְחֶמֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת (שם עח, ט), כָּל מַה שֶׁהָיָה פַּרְעֹה עוֹשֶׂה, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה. יָצָא פַּרְעֹה כְּגִבּוֹר וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּגִבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא, כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה (ישעיה מב, יג), שֶׁלֹּא הוֹדִיעַ גְּבוּרָתוֹ תְּחִלָּה אֶלָּא בְּפַרְעֹה. בִּשְׁעַת מִלְחָמָה נִקְרָא אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ (שמות כו, ג). יָצָא פַּרְעֹה לָבוּשׁ בִּכְלֵי זַיִן קַסְטְיָא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ, לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ (חבקוק ג, יא). יָצָא פַּרְעֹה בְּאַבְנֵי בְּלִיסְטְרָאוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ וּבְאַבְנֵי בָּרָד. פַּרְעֹה רָכַב עַל סוּס, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּרוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף (תהלים יח, יא). עַל מָה רָכַב פַּרְעֹה. עַל סוּסַיָּא נְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְסוּסָתִי בְּרִכְבֵי פַּרְעֹה, דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי (שה״‎ש א, ט). דָּבָר אַחֵר, לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַּרְעֹה. מַהוּ לְסוּסָתִי. אֶלָּא רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא הָיָה פַּרְעֹה רוֹצֶה לִכָּנֵס בַּיָּם, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָכַב עַל עָב קַל וַהֲפָכוֹ לְסוּסַיָּא וְעָמַד לִפְנֵי סוּסֵי הַחֲיָלוֹת, וְהָיוּ הַסּוּסִים רָצִים אַחֲרֵי הַסּוּסְיָא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָרַד לַיָּם וְהַסּוּסִים אַחֲרָיו. הֱוֵי, לְסֻסָתִי, לְשׁוֹן נְקֵבָה. דָּבָר אַחֵר, לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַּרְעֹה. אָמַר פַּרְעֹה לְחֵילוֹתָיו, מַה קַל מִכָּל בְּהֵמָה לִרְכֹּב עָלֶיהָ וְאֵצֵא וְאֶרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לֵיהּ, סוּסַיָּא, שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהּ בָּעוֹלָם. לְפִיכָךְ הָיוּ הַזְּכָרִים רוֹדְפִים אַחֲרֶיהָ. וְרֶכֶב פַּרְעֹה, כְּאַיָּלִים. וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה כֵן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מַה בְּכָל הַבְּרִיּוֹת שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנֶיךָ קַל. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא גָּלוּי לְפָנֶיךָ, שֶׁאֵין בְּכָל הַבְּרִיּוֹת הַמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנֶיךָ קַל כִּכְרוּב שֶׁהוּא יוֹצֵא מִתַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים. רָכַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּרוּב וְנִצַּח סוּסוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וְכָל חֵילוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בָּא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם (שמות טו, יט). וְאוֹמֵר: וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף (תהלים קלו, טו). אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן (שמות יד, יד). אֵין לָכֶם לַעֲשׂוֹת אֶלָּא עוֹמְדִין שְׁתוּקִין, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מִלְחֲמוֹתֵיכֶם. לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם: כְּשֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ וְתִרְאוּ אוּכְלוּסִין הַרְבֵּה וְסוּסִים וְרֶכֶב, אַל תִּירְאוּ מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ וְרָאִיתָ סוּס וְרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ. הֱוֵי, סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה וְלַה' הַתְּשׁוּעָה.

יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם וגו', אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּהְיֶה חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם, וּמִפְּנֵי מָה נִקְנְסָה עָלָיו מִיתָה, אֶלָּא וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם נֶאֱמַר (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, וְכָל כָּךְ לָמָּה, וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה. וּמִפְּנֵי מָה כְּתִיב (עמוס ט, ו): הַקֹּרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ, שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶחָד בְּדוֹר הַמַּבּוּל וְאֶחָד בְּדוֹר הַפְלָגָה, אֶלָּא וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כְּתִיב (דברים יג, א): אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ, אֲבָל הַצַּדִּיקִים מוֹסִיפִין עָלָיו וְאֵין גּוֹרְעִין מִמֶּנּוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מִכָּאן שֶׁאֵין הַבָּמָה נִתֶּרֶת אֶלָּא עַל יְדֵי נָבִיא וְאֵלִיָּהוּ עוֹמֵד וּמַקְרִיב בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל, אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי דִּבְרוֹיְירָא אָמַר לֵיהּ (מלכים א יח, לו): וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כְּתִיב (שמואל ב, ו, טו): וְנֶאֱמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ, אֵימָתַי (תהלים קלב, יב): אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וגו', וְאִם לָאו (תהלים פט, לג): וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וגו'. אָמַר רַבִּי יוּדָן, גְּדוֹלָה הִיא הַיִּרְאָה שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּזְכוּת הַיִּרְאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה גְּדוֹלָה הִיא הַיִּרְאָה שֶׁשְּׁנֵי סְפָרִים שֶׁכָּתַב שְׁלֹמֹה לֹא חֲתָמָן אֶלָּא בְּיִרְאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי (משלי לא, ל): שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל. וּבְסִיפְרָא הָדֵין כְּתִיב: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה עָלֵיל מִן [המתגרה] [חמת גדר], פָּגַע בֵּיהּ רַבִּי יוֹנָתָן אֲמַר לֵיהּ הֵיךְ מָרִי אָמַר אִילֵין קְרָיָא וּמְסַר לֵיהּ וְאִילֵין קְרָיָא מִקְּרְתָה. כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הָעֶלְיוֹנִים שֶׁיִּהְיוּ עֶלְיוֹנִים, וְעַל הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיִּהְיוּ תַּחְתּוֹנִים. עָמַד משֶׁה וְעָשָׂה עֶלְיוֹנִים תַּחְתּוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים עֶלְיוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים. וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי, כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֹּאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְעַל הָעֶלְיוֹנִים שֶׁלֹא יֹאכְלוּ וְשֶׁא יִשְׁתּוּ, עָמַד אַבְרָהָם וְעָשָׂה עֶלְיוֹנִים אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יח, ח): וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ, וְכִי אוֹכְלִין הָיוּ, אָמַר רַבִּי נָתָן נִרְאִין כְּאוֹכְלִין הָיוּ, הָרִאשׁוֹן רִאשׁוֹן מִסְתַּלֵּק. עָמַד משֶׁה וְעָשָׂה תַּחְתּוֹנִים שֶׁאֵין אוֹכְלִים וְאֵין שׁוֹתִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לד, כח): וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה. כָּךְ גָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיָּם שֶׁיְהֵא יָם, וְעַל הַיַּבָּשָׁה שֶׁתְּהֵא יַּבָּשָׁה, עָמַד משֶׁה וְעָשָׂה יָם יַבָּשָׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יד, טז): וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. עָמַד אֱלִישָׁע תַּלְמִיד תַּלְמִידוֹ וְעָשָׂה יַבָּשָׁה יָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים ב ג, טז): עָשׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים וגו'. כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּהְיוּ הַשָּׁמַיִם מְקַלְסִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ב): הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל, עָמַד משֶׁה וְשִׁתְּקָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, א): הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וגו'. כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַשֶּׁמֶשׁ וְעַל הַיָּרֵחַ שֶׁיִּהְיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיג, ג): מִמִּזְרַח, שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה', מְהַלֵּל כְּתִיב, עָמַד יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ וְשִׁתְּקָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י, יב): שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל קַיִץ שֶׁיִּהְיֶה קַיִץ וְעַל הַחֹרֶף שֶׁיִּהְיֶה חֹרֶף, עָמַד שְׁמוּאֵל וְעָשָׂה קַיִץ חֹרֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב, יז): הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם וגו'. עָמַד אֵלִיָּהוּ וְעָשָׂה הַחֹרֶף קַיִץ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, א): אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְּבָרִי. כָּךְ גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיּוֹם שֶׁיְהֵא יוֹם וְעַל הַלַּיְלָה שֶׁיְהֵא לַיְלָה, עָמַד יַעֲקֹב אָבִינוּ וְעָשָׂה הַיּוֹם לַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, יא): וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַדַּאי כָּבָה הַשֶּׁמֶשׁ. רַבָּנָן אָמְרִין הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה בְּלֹא עוֹנָתוֹ וְדִבֵּר עִמּוֹ בְּצִנְעָה. מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא אֶצְלוֹ לְקִצִּים וְהָיָה הַמֶּלֶךְ נִזְקָק לְכָל בְּנֵי הַמְּדִינָה בִּשְׁבִילוֹ, אָמַר כַּבּוּ הַפְּנָסִין וְהַנֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁאֲדַבֵּר עִם אוֹהֲבִי בְּצִנְעָה. כָּךְ הִצְנִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלֹא בְּעוֹנָתוֹ וְדִבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה. עָמְדוּ דְבוֹרָה וּבָרָק וְעָשׂוּ לַיְלָה יוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים ה, א): וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא וגו', רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן, שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. בּוֹ בַיּוֹם בָּאוּ, בּוֹ בַיּוֹם שָׁלְחָה אַחֲרָיו וְשָׁלַח הוּא, בּוֹ בַיּוֹם עָשׂוּ מִלְחָמָה, בּוֹ בַיּוֹם נֶהֱרַג סִיסְרָא, בּוֹ בַיּוֹם חִלְּקוּ בִּזָּה, בּוֹ בַיּוֹם אָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא וגו'.

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי ר' (ישמעאל) [יהושע] אומר אין להן לישראל אלא נסיעה: ר' אליעזר אומר אמר לו הקב"ה למשה בני שרוין בצרה ים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו: ר' אבטולס הזקן מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שכעס על בנו והיה אפטרופוס ההוא מבקש מלפניו אמר לו כלום אתה מבקש מלפני אלא בשביל בני כבר נתרציתי לבני דבר אל בני ישראל ויסעו: רבי אומר אמר לו אמש היו אומרין המבלי אין קברים במצרים עכשיו אתה מרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו הסיע דברים מלבם: רבי מאיר אומר אמר לו אם לאדם יחידי עשיתי ים.יבשה דכתיב (בראשית א' ט') ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותיראה היבשה לקהל קדושים אלו שנאמר בהם (תהלים ט״ז ג') לקדושים אשר בארץ המה איני עושה להן ים יבשה: ר' ישמעאל אומר אמר לו בזכות ירושלים אני קוריע להם את הים שנ' (ישעיה נ"ב א') עורי עורי לבשי עזך ציון ואומר (שם נ"א ט') עורי עורי לבשי עז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים: ר' בניה אומר בזכות שעשה אברהם לפני אני קוריע להם את הים ויבקע עצי עולה (בראשית כ"ב ג') מהו אומר (י"ד כ"א) ויבקעו המים: ר' יוסי הגלילי אומר כבר יצחק כאלו עקוד לפני על גבי מזבח ואברהם כאלו שלח ידו ויקח את המאכלת ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו: ר' עקיבה אומר בזכות יעקב אני קוריע להם את הים שנ' (בראשית כ"ה י"ד) והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה: ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר בזכות שבטים אני קוריע להם את הים שנ' (שם ל"ט י"ב) ויעזב בגדו וינס החוצה מהוא אומר (תהלים קי"ד ג') הים ראה וינס: שמעון התימני אומר בזכות מילה אני קורע להם את הים שנ' (ירמיה ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה איזו הוא ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה אי אתה מוצא אלא מילה מהוא אומר (תהלים קל״ו י"ג) לגוזר ים סוף לגזרים אל תקרא לגזרים אלא לגוזרים: שמעיה אומר כדאי אמנה שהאמין בי אברהם אני קוריע להם את הים שנ' (בראשית ט"ו ו') והאמין בה' ויחשביה לו צדקה: אבטליון אומר כדאי אמנה שהאמינו בי ישראל במצרים אני קוריע להם את הים שנ' (ד' ל"א) ויאמן העם: אחרים אומרין כדאי אמנה שהאמינו בי ישראל במצרים אני קוריע להם את הים שלא אמרו לו למשה לאין אנו יוצאין למדבר תוהו הזה שאין בו כלום ואין בידינו מחיה לדרך כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמיה ב' ב') מה שכר נטלו על כך קדש ישראל לה' ראשית תבואתה (שם ג'): ר' אלעזר המודעי אומר אמר לו הקב״ה למשה על בני אתה מצויני על בני ועל פועל ידי אני צריך צווי כבר מוכנין הן לפני מששת ימי בראשית שנ' (ירמיה ל"א ל"ו) כה אמר ה' אם ימדו השמש ממעל ויחקרו מוסדי ארץ גם אני אמאס בזרע בית ישראל: ר' אחא אומר אמר לו הקב"ה למשה אלולי צעקתך כבר איבדתים מן העולם ויאמר להשמידם לולי משה בחירו (תהלים ק"ו כ"ג): ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר כבר קדמה צעקתם לצעקתך ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה': ר' נתן אומר משום ר' יוסי המחוסי אמר לו הקב״ה למשה כבר הכתבתי עליך בתורה (במדבר י"ב ז') בכל ביתי נאמן הוא אתה ברשותי והים ברשותי כבר עשיתיך גזבר עליו: [ר' חנינא בן דוסא אומר אמר לו הקב"ה כבר כתבתי (משלי י"ז י"ז) אח לצרה יולד אח אני לישראל בשעת צרתן אין אחים אלא ישראל שנ' (תהלים קכ״ב ח') למען אחי ורעי וגו']:

ואתה הרם את מטך עשרה נסים נעשו להן לישראל על הים נבקע הים שנ' (י"ד כ"א) ויבקעו המים, ונעשה כמין כיפה שנ' (חבקוק ג' י"ד) נקבת במטיו ראש פרזיו, נעשה גזרים שנ' (תהלים קל״ו י"ג) לגוזר ים [סוף] לגזרים, נעשה יבשה שנ' (י"ד כ"ט) ובני ישראל הלכו ביבשה, נעשה חומר למצרים שנ' (חבקוק ג' ט"ו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים, נעשה כסלעים שנ' (תהלי' ע״ד י"ג) שברת ראשי תנינים על המים, נעשה פירורין שנ' (שם) אתה פוררת בעזך ים, נעשה להן כמין בולס של זכוכית והיו רואין זה את זה שנ' (שמואל ב' כ"ב י"ב) חשרת מים עבי שחקים, (וצא) [יצא] להן זכרון מים מתוקים מתוך מים מלוחין שנ' (ט"ו ח') נצבו כמו נד נזלים ואותן המים כיון שמסתפקין מהן קופאין שנ' (שם) קפאו תהומות בלב ים:

ויראו אפיקי מים. את מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה (שמות יד טז) ואתה הרם את מטך. נבקעו כל מעיינות תהום שבעולם אפילו מים שבכדים ושבגתות ושבצלוחיות נחלקו באותה שעה. הוי ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל. אלו שבים. א"ר יודן (תהלים עז יז) ראוך מים. אלו המים העליונים. (שם) ראוך מים יחילו. אלו התחתונים. מגערתך. אמר רבי חנינא לא מגערתך ממש אלא מנשמת רוח אפך. שנאמר (שמות טו י) נשפת ברוחך כסמו ים:

וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְךָ, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה אוֹמֵר לִי שֶׁאֶקְרַע אֶת הַיָּם וְאֶעֱשֶׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, וְהָכְתִיב (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וַהֲרֵי נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁאֵין אַתָּה קוֹרְעוֹ לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אָמַר לוֹ משֶׁה לֹא כָךְ אָמַרְתָּ שֶׁאֵין הַיָּם נַעֲשֵׂית יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, וּכְתִיב (איוב לח, ח): וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קָרָאתָ מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, מַה כְּתִיב (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, אֲנִי הוּא שֶׁהִתְנֵיתִי עִמּוֹ, כָּךְ הִתְנֵיתִי מִתְּחִלָּה שֶׁאֲנִי קוֹרְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כז): וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, לִתְנָאוֹ שֶׁהִתְנֵיתִי עִמּוֹ מִתְּחִלָּה. מִיָּד שָׁמַע משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָלַךְ לִקְרֹעַ הַיָּם, וְכֵיוָן שֶׁהָלַךְ לִקְרֹעַ אֶת הַיָּם, לֹא קִבֵּל עָלָיו לְהִקָּרֵעַ, אָמַר לוֹ הַיָּם, מִפָּנֶיךָ אֲנִי נִקְרַע, אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ, שֶׁאֲנִי נִבְרֵאתִי בַּשְּׁלִישִׁי וְאַתָּה נִבְרֵאתָ בַּשִּׁשִּׁי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה כָּךְ הָלַךְ וְאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין הַיָּם רוֹצֶה לְהִקָּרֵעַ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן יְמִינוֹ עַל יְמִינוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יב): מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה וגו'. מִיָּד רָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָרַח, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיד, ג): הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, מַה רָאָה, אֶלָּא שֶׁרָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנָּתַן יַד יְמִינוֹ עַל משֶׁה וְלֹא יָכֹל לְעַכֵּב אֶלָּא בָּרַח מִיָּד. אָמַר לוֹ משֶׁה מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹרֵחַ, אָמַר לוֹ הַיָּם מִפְּנֵי אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, מִפְּנֵי יִרְאָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִיָּד כֵּיוָן שֶׁהֵרִים משֶׁה יָדוֹ עַל הַיָּם, נִבְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כא): וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, אֵינוֹ אוֹמֵר וַיִּבָּקַע הַיָּם, אֶלָּא וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּיִם שֶׁהָיוּ בְּכָל הַמַּעְיָינוֹת וּבַבּוֹרוֹת וּבְכָל מָקוֹם, נִבְקְעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם, וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁחָזְרוּ חָזְרוּ כָּל הַמַּיִם, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (שמות יד, כח): וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וְכָל הַנִּסִּים הַלָּלוּ נַעֲשׂוּ עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, כא): וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבְּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ, וּכְתִיב (ישעיה סג, יב): מוֹלִיךְ לִימִין משֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ:

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, אִם בַּיָּם לָמָּה בַּיַּבָּשָׁה, וְאִם בַּיַּבָּשָׁה לָמָּה בְּתוֹךְ הַיָּם, אֶלָּא מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם עַד שֶׁבָּאוּ לְתוֹכוֹ עַד חוֹטְמָן, וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה לָהֶם יַבָּשָׁה. דָּרַשׁ רַבִּי נְהוֹרָאי, הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל עוֹבֶרֶת בַּיָּם וּבְנָהּ בְּיָדָהּ וּבוֹכֶה, וּפוֹשֶׁטֶת יָדָהּ וְנוֹטֶלֶת תַּפּוּחַ אוֹ רִמּוֹן מִתּוֹךְ הַיָּם וְנוֹתֶנֶת לוֹ, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים קו, ט): וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר, מַה בַּמִּדְבָּר לֹא חָסְרוּ כְלוּם, אַף בַּתְּהוֹמוֹת לֹא חָסְרוּ כְלוּם. הוּא שֶׁמּשֶׁה אָמַר לָהֶם (דברים ב, ז): זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר, שֶׁלֹא הָיוּ חֲסֵרִים אֶלָּא לְהַזְכִּיר דָּבָר וְהוּא נִבְרָא לִפְנֵיהֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ דִּבּוּר לֹא הָיוּ חֲסֵרִין, אֶלָּא מִי שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ דָּבָר וְהוּא נַעֲשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עח, יח): וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם. דָּבָר אַחֵר, לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר, שֶׁלֹא הָיָה חָסֵר דָּבָר בָּעוֹלָם, וּמָה הָיָה חָסֵר, תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד, ג): קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'.

דָּבָר אַחֵר, שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ג, טו): מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁאִלּוּ לֹא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאָכַל מֵאוֹתוֹ הָעֵץ הָיָה חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם, אֱמֹר לוֹ אַתָּה, כְּבָר הָיָה אֵלִיָּהוּ שֶׁלֹּא חָטָא הוּא חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם. וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת לָנוּ מֵתִים, אֱמֹר לוֹ כְּבָר הָיָה עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ וְעַל יְדֵי אֱלִישָׁע וְעַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל. רַב אַחָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חֲלַפְתָּא כָּל מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת וּלְחַדֵּשׁ בְּעוֹלָמוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא כְּבָר הִקְדִּים וְעָשָׂה מִקְצָתוֹ עַל יְדֵי נְבִיאָיו הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הוּא שֶׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת יָם יַבָּשָׁה, וְלֹא כְבָר עָשִׂיתִי עַל יְדֵי משֶׁה, דִּכְתִיב (שמות יד, טז): וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְךָ וגו', אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לִפְקֹד עֲקָרוֹת, כְּבָר עָשִׂיתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא, א): וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. אֲנִי הוּא שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּחֲוּ לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, כג): וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ, כְּבָר עָשִׂיתִי עַל יְדֵי דָנִיֵּאל שֶׁהִשְׁתַּחֲוָה נְבוּכַדְנֶצַּר לְדָנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, מו): בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד. אֲנִי פּוֹקֵחַ עִוְרִים לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּבָר עָשִׂיתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ו, יז): וַיִּפְקַח ה' אֶת עֵינֵי הַנַּעַר, שֶׁל אֱלִישָׁע.

אמ' לו הב"ה למשה, משה נטה ידך על הים ובקעהו ונטה משה את ידו על הים וראו המים פניו של הב"ה ורגזו וחלו וירדו לתהומות שנ' ראוך עמים יחילו.

לגוזר ים סוף לגזרים. י' נסים נעשו לאבותינו על הים. נבקעו ונעשו כמין כפה שנאמר (חבקוק ג יד) נקבת במטיו ראש פרזיו. נחלק לשנים שנאמר (שמות יד טז) נטה את ידך על הים ובקעהו. נעשה יבשה שנאמר (שם טו יט) ובני ישראל הלכו ביבשה. נעשה כמין טיט שנאמר (חבקוק ג טו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. נעשה פרורין שנאמר (תהלים עד יג) אתה פוררת בעזך ים. נעשה סלעים שנאמר (שם) שברת ראשי תנינים על המים. נעשה גזרים שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים. נעשה ערמות שנאמר (שמות טו ח) וברוח אפך נערמו מים. נעשה כמין נד שנאמר נצבו כמו נד. יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים שנאמר (תהלים עח טז) ויוציא נוזלים מסלע. קפא המים משני חלקים ונעשה כמין בולוס של זכוכית שנאמר (שמות טו ח) קפאו תהומות. לגוזר ים סוף לגזרים. וכתיב נותן לחם לכל בשר. מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לא לזון חיילותיו ולא לספק להם אפסניות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא (שמות טו ג) יי' איש מלחמה. שנלחם במצרים. ה' שמו שזן ומפרנס לכל בריותיו. שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים. וכתיב נותן לחם לכל בשר. א"ר שמואל בר נחמני קשה הפרנסה מן הגאולה שהגאולה על ידי שליח שנאמר (בראשית מח טז) המלאך הגואל אותי. והפרנסה על ידי הקב"ה שנאמר (שם טו) האלקים הרועה אותי. ר' יהושע דסיכנין אומר יותר מקריעת ים סוף דכתיב לגוזר ים סוף לגזרים. וסמיך ליה נותן לחם לכל בשר. תנא דבי אליהו פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שהיה בו מקרא ואין בידו משנה. אמר לי רבי אומר לפניך דבר אחד ומתירא אני שמא תקפיד עלי. אמרתי לו חס ושלום אם אתה שאלני בדבר תורה. אמר לי רבי מפני מה כתיב נותן לחם לכל בשר. וכתיב (תהלים קמז ט) נותן לבהמה לחמה. וכי אין אדם מכין לחמו. א"ל זהו דרך ארץ עושה בידיו והקב"ה מברך מעשה ידיו שנאמר (דברים יד כט) למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך. יכול יהא יושב ובטל תלמוד לומר אשר תעשה. אמר ליה תשובה זו היא שטה ראשונה שאמרתי לך. אמר לו בני אשיבך צא ולמד מן השוטה כשנטלה ממנו חכמה אינו יכול לפרנס עצמו שעה אחת כך בני אדם כשנטלה מהם דעה חשובים כבהמה וכחיה ועוף והקב"ה מחלק מזונות לכל באי עולם: