이사야 1:23의 미드라쉬

ד"א ואלה המשפטים. אמר הקב"ה לדיינים הוו זהירים בדין שאני יושב ביניכם, שנאמר אלהים נצב בעדת [אל] (תהלים פב א). הוו זהירים בדין יתומים ואלמנות, שאני הוא אביהם שנאמר אבי יתומים ודיין אלמנות (תהלים סח ו), ולא נחרבה ירושלם אלא על שהטו את הדין, כמו שאמר הנביא שריך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם (ישעי' א כג). אמר רבי סימון מהו וחברי גנבים, אלא אם גנב אדם מחבירו שור משלם תשלומי כפל, ואם טבח או מכר משלם תשלומי ארבעה או חמשה, והדיינים אשר היו בירושלם היו אומרים לגנב תגנוב ותחלוק עמנו, ואין אנו מחייבין אותך דבר, לפיכך אמר הנביא בהם וחברי גנבים כולו אוהב שוחד, שהיו לוקחים שחד, ומעוותים את הדין. ורודף שלמונים. היו אומרים הדיינים קצתם לקצתם שלם לי היום ואני אשלם לך מחר, ועליהם נאמר ורודף שלמונים. יתום לא ישפוטו, היה עולה היתום לדין, והיו משהים את דינו מרוב אשר בצוק עליו רוחו, היה חוזר בפחי נפש, היתה מוצאה אותו אלמנה בדרך, היתה אומרת לו מה עשית בדינך, אומר לה לא הועלתי כלום אלא השהו אותי עד עתה, ולא הועלתי כלום, ודיני לא דנו, והיתה אומרת האלמנה אם זה איש ולא הועיל, אני שאני אשה על אחת כמה וכמה היתה חוזרת בלא דין, לפיכך אמר וריב אלמנה לא יבוא אליהפ:

ט') חייבין ישראל למנות דיינין שיהא בהם יראת שמים כדי שלא יהא בהם משוא פנים ולא מקח שוחד. שכשופטי ישראל ומנהיגי הדור וגדולינו הולכין בישרות ובתמימות ומתרחקים מן הכיעור ומן החטא, כך הם כל ישראל, שהגוף הולך אחר הראש, וכן מצינו במלכי ישראל כשהיה המלך פושע היו כל ישראל בפורענות וכשהיה המלך ירא חטא היו כל ישראל מדקדקין על נפשותיהם והיו בהשקט ובבטחה והיו מתגברין על שונאיהם. לא גלתה יהודה אלא שלא העמידו את הדין שנאמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה וגו׳ (איכה א׳:ו׳), מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה כך דייני ישראל שבאותו הדור זה כובש פניו מפני זה וזה כובש פניו מפני זה. כך אמר להם הנביא שריך סוררים וחברי גנבים וגו׳ (ישעיהו א׳:כ״ג) ומהו שלמונים? שהיו אומרים זל״ז עשה עמי היום ואני אשלם לך למחר, והנביא צווח ואומר מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. חכיתי להם שיעמידו את השופטים ויקיימו את הדין, הן לא כן עשו, אלא עשו את שלהן עיקר ואת הדין טפלה, לפיכך נעשו הם טפלה לגוים בארצם, שנאמר ויקו למשפט והנה משפח (דרש משפח מלשון ספחני נא - שמואל א ב׳:ל״ו) לצדקה והנה צעקה (שם ה'). ולפיכך ה׳ במשפט יבא עם זקני עמו ושריו וגו' גזלת העני בבתיכם (שם ג'), וכי בבתיהם היתה הגזלה? אלא מתוך שצווחים היתומים והאלמנות והעניים על גזלותיהם והם מעלימים עיניהם, מעלה עליהם הכתוב כאלו הגזלה בבתיהם, שנאמר יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם (שם א'). לפיכך אמר להם הקב״ה אין לי חפץ בקרבנותיכם וגם לא בתפלותיכם, ולא בחדשיכם ובמועדיכם, שנאמר לא תוסיפו הביא מנחת שוא וגו' חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ובפרשכם כפיכם אעלים עיני וגו'. אמרו ישראל ומה נעשה וישוב חרון אפו? אמר להם למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ וגו'. ובזכות דין של צדק עתיד הקב"ה לבנותה כדכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. וכל דיין שמטה את הדין גורם שממון לעולם, שנאמר שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו (מיכה ג׳:ט׳), ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו לא תבא עלינו רעה (שם). לכן מביא עליהם שלש פורעניות שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה והר הבית לבמות יער (שם). אוי לו לדור ששופטין את שופטיהן, אוי לו לדור שאין שומעין לשופטיהן כשהם ישרים, שנאמר וגם אל שופטיהם לא שמעו (שופטים ב׳:י״ז), ומי הם? רב אמר דבורה וברק היו, ריב"ל אמר שמגר ואהוד היו, רב הונא אמר דבורה ויעל היו.

[ט] שריך סוררים וחברי גנבים (ישעיה א:כג). בר קפרא א' ארכי בר יונים דהוון זיינין אטקטיא. שריך סוררים (שם כג), שהיו כולם אוהבין את הגזל. חברי גנבים (שם), שהיו כולם מתחברין לגנבין. א"ר ברכיה מעשה באשה אחת שנגנב מיחם שלה, והלכה לקבול עליו לדיין ומצאתו שפות על גבי כירתו. מעשה באיש אחד שניגנבה טליתו, ובא לקבול עליה לדיין ומצאה מוצעת על גבי מיטתו. א"ר לוי מעש' באשה אחת שכיבדה לדיין מנורה אחת של כסף, והלך אנטידיקוס שלה וכיבדו סייח של זהב, למחר אתת ואשתכחת דינה הפוך, אמרה ליה, מרי ינהר דיני קודמך כההוא מנורת' דכספא, א' לה ומה אעשה ליך וכפה הסייח את המנורה. הד"ה דכת' כולו אוהב שוחד (שם), שהיו כולן אוהבין את הגזל. ורודף שלמונים (שם), שלם לי ואשלם לך. יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם (שם), ר' לעזר ור' יוחנ'. ר' לעזר א' בראשונה היה אדם מת בירושלם והיה ממנה אפוטרופין על היתומין, והיתה אלמנה תובעת כתובתה מן היתומין, והם הולכים אצל הדיין ומוצאין אותו חשוד עם האפוטרופין. א"ר יוחנן בראשונה היה אדם עולה לדון בירושלם והיה הדיין או' לו בקע שתי בקעיות של עצים, מלא לי שתי חביות של מים, והיו יציאותיו כלים, והיה יוצא משם בפחי נפש, והיתה האלמנה פוגעת בו בדרך ואומרת לו מה נעשה בדינך, והוא או' לה כלו יציאותיי ולא הועלתי כלום, והיתה אומרת מה אם זה שהוא איש לא הועיל כלום, אני שאני אלמנה על אחת כמה וכמה, לקיים מה שנ' יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם (ישעיה א:כג).

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל הַתּוֹרָה תְּלוּיָה בַּמִּשְׁפָּט, לְכָךְ נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּינִין אַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לְפִי שֶׁהַבְּרִיּוֹת מַעֲבִירִין עַל הַדִּין וְהוּא נִפְרַע מֵהֶם וּמְלַמֵּד אֶת בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁלֹא הָפַךְ אֶת סְדוֹם עַד שֶׁעִבְּרָה אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, מט): גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט. וְאַף יְרוּשָׁלַיִם לֹא גָּלְתָה עַד שֶׁעִבְּרָה אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, כג): יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם, וְלָמָּה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֶּתֶר לִיהוּדָה, וַהֲלוֹא לֹא לְבַדּוֹ הוּא גִבּוֹר מִכָּל אֶחָיו, וַהֲלוֹא שִׁמְעוֹן וְלֵוִי גִבּוֹרִים וְהָאֲחֵרִים, אֶלָּא שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לְתָמָר, לָכֵן נַעֲשָׂה דַּיָּן הָעוֹלָם. מָשָׁל לְדַיָּן שֶׁבָּא דִין שֶׁל יְתוֹמָה לְפָנָיו וְזִכָּה אוֹתָהּ, כָּךְ יְהוּדָה בָּא דִין תָּמָר לְפָנָיו שֶׁתִּשָֹּׂרֵף וְהוּא זִכָּה אוֹתָהּ מִפְּנֵי שֶׁמָּצָא לָהּ זְכוּת. כֵּיצַד הָיוּ יִצְחָק וְיַעֲקֹב יוֹשְׁבִים שָׁם וְכָל אֶחָיו וְהָיוּ מְחַפִּין אוֹתוֹ, הִכִּיר יְהוּדָה לַמָּקוֹם וְאָמַר אֲמִתַּת הַדָּבָר, וְאָמַר (בראשית לח, כו): צָדְקָה מִמֶּנִּי, וַעֲשָׂאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָשִׂיא. וְכֵן הָיָה בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר וְדוֹרֵשׁ נִתְבַּיַּשְׁתָּ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין אַתָּה מִתְבַּיֵּשׁ מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא אֵשׁ אֹכְלָה, לָמָּה, שֶׁאֵין בָּשְׁתּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלוּם אֶלָּא בּשֶׁת עֲמִידָתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לב, ו): עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ וגו'.