레위기 11:9의 미드라쉬

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן שְׁמוֹנָה עָשָׂר צִוּוּיִים כָּתוּב בְּפָרָשַׁת מִשְׁכָּן כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה חוּלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה, וּכְנֶגְדָן קָבְעוּ חֲכָמִים שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה, כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה הַזְכָּרוֹת שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע וּכְנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה הַזְכָּרוֹת שֶׁבְּהָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים (תהילים כ״ט:א׳,). אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְבַד מֵוְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן (שמות לח, כג): וְעַד סוֹף סִפְרָא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס בַּמְדִינָה וְעִמּוֹ דֻּכָּסִים וְאִפַּרְכִין וְאַסְטְרָטִלָטִין, וְאֵין הָעָם יוֹדְעִים אֵיזֶה מֵהֶם חָבִיב מִכֻּלָּם, אֶלָּא מִי שֶׁהַמֶּלֶךְ הוֹפֵךְ פָּנָיו וּמְדַבֵּר עִמּוֹ הוּא חָבִיב מִכֻּלָּן. כָּךְ (שמות כד, א): וְאֶל משֶׁה אָמַר עֲלֵה אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים זְקֵנִים, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵיזֶה מֵהֶן חָבִיב מִכֻּלָּן, אֶלָּא מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה עִם מִי מְדַבֵּר תְּחִלָּה לֹא עִם אַגְרוֹנִימוֹן שֶׁל מְדִינָה, לָמָּה, שֶׁהוּא עָסֵק בְּחַיֶּיהָ שֶׁל מְדִינָה, כָּךְ משֶׁה עָסוּק בַּטַּרְחוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶן זוֹ חַיָּה תֹּאכֵלוּ וְזוֹ לֹא תֹאכֵלוּ (ויקרא יא, ט): אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם וגו' (ויקרא יא, יג): וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְצוּ מִן הָעוֹף, אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ וְאֵלֶּה לֹא תְשַׁקֵּצוּ, (ויקרא יא, כט): וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא, זֶה טָמֵא וְזֶה אֵינוֹ טָמֵא, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.

[א] ממשמע שנאמר 'אכול את שיש לו' שומע אני 'לא תאכל את שאין לו', וממה שנאמר 'אל תאכל את שאין לו' שומע אני 'אכול את שיש לו' – למה נשנו? ליתן עליהם עשה וליתן עליהם לא תעשה. "את זה תאכלו מכל אשר במים" מה תלמוד לומר? שיכול הואיל והתיר במפורש התיר בסתום. מה מפורש – לא התיר אלא בכלים, אף לא נתיר בסתום אלא בכלים. מנין אפילו הם בבורות בשיחין ובמערות ששוחה ושותה ואינו נמנע? תלמוד לומר "תאכלו מכל אשר במים".

[ב] (ויקרא יא, ב) "זאת החיה אשר תאכלו" – מלמד שהיה משה אוחז החיה ומראה להם לישראל ואומר להם "זו תאכלו וזו לא תאכלו". (שם, ט) "את זה תאכלו מכל אשר במים" – "זה תאכלו וזה לא תאכלו". (שם, יג) "את אלה תשקצו מן העוף" – "את אלה תשקצו ואת אלו לא תשקצו" (שם, כט) "זה לכם הטמא" – "זה טמא וזה אינו טמא".