레위기 18:19의 미드라쉬

(דף יג) תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואמרה להם כתיב בתורה (דברים ל כ) כי הוא חייך ואורך ימיך, בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה (שם ע״ב) ושמש ת״ח הרבה מפני מה מת בחצי ימיה ולא היה אדם מחזירה דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע ואמרתי לה בתי בימי נידותיך מהו אצליך. אמרה לי חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי בימי לבוניך מהו אצליך. אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר. ואמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי התורה אמרה (ויקרא יח יט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. כי אתא רב דימי אמר מטה חדא הואי, במערבא אמרי אמר רב יצחק בר יוסף סינר מפסיק בינו לבינה:

תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה, וְקָרָא הַרְבֵּה, וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, וּמֵת בַּחֲצִי יָמָיו. וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נוֹטֶלֶת תְּפִלָּיו, וּמְחַזֶּרֶת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְאוֹמֶרֶת לָהֶם: כָּתוּב בַּתּוֹרָה: (דברים ל׳:כ׳) "כִּי הוּא חַיֶּיךְ וְאֹרֶךְ יָמֶיךְ", בַּעֲלִי שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה, וְקָרָא הַרְבֵּה, וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, מִפְּנֵי מַה מֵּת בַּחֲצִי יָמָיו? וְלֹא הָיָה אָדָם מַחֲזִירָהּ דָּבָר. פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֶצְלָהּ, וְהָיְתָה מְסִיחָה כָּל אוֹתוֹ מְאֹרָע, וְאָמַרְתִּי לָהּ: בִּתִּי, בִּימֵי נִדּוּתַיִךְ, מַהוּ אֶצְלִיךְ? אָמְרָה לִי: חַס־וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה לֹא נָגַע בִּי. בִּימֵי לִבּוּנַיִךְ, מַהוּ אֶצְלִיךְ? אָכַל עִמִּי, וְשָׁתָה עִמִּי, וְיָשַׁן עִמִּי בְּקֵרוּב בָּשָׂר, וְלֹא עָלְתָה דַּעְתּוֹ עַל דָּבָר אַחֵר. וְאָמַרְתִּי לָהּ: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֲרָגוֹ, שֶׁלֹּא נָשָׂא פָּנִים לַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה אָמְרָה: (ויקרא י״ח:י״ט) "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמָאָתָהּ לֹא תִקְרַב". כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: מִטָּה חֲדָא הַוְיָא. בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי: אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵף: סִנָּר מַפְסִיק בֵּינוֹ לְבֵינָהּ.

סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (שה״‎ש ז, ג). וְכִי יֵשׁ אָדָם סָג שָׂדֵהוּ בַּשּׁוֹשַׁנִּים. דֶּרֶךְ הָעוֹלָם גּוֹדְרִים שְׂדוֹתֵיהֶם בְּקוֹצִים וּבְדַרְדָּרִים בְּשִׁיחִין וּבְסַגְיָין. וּמַה הוּא סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים? אֵלּוּ מִצְוֹת הָרַכּוֹת כַּשּׁוֹשַׁנִּים. כֵּיצַד? הָיָה מִתְאַוֶּה לִרְאוֹת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ חֻפָּתוֹ, לְפִי שֶׁאֵין לוֹ יוֹם בָּעוֹלָם חָבִיב מִמֶּנּוּ, שֶׁהוּא שָׂמֵחַ עִם אִשְׁתּוֹ. מֶה עָשָׂה? הוֹצִיא הוֹצָאוֹת הַרְבֵּה, הִצִּיעַ חֻפָּתוֹ, בָּא לְהִזָּקֵק עִמָּהּ. אָמְרָה לוֹ: כְּשׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה רָאִיתִי, פֵּרַשׁ הֵימֶנָּה. זֶה הוֹפֵךְ פָּנָיו לְכָאן, וְזוֹ הוֹפֶכֶת פָּנֶיהָ לְכָאן. מִי הִפְרִישׁוֹ מִמֶּנָּה? אֵי זֶה נָחָשׁ עֲקָצוֹ, אֵי זֶה עַקְרָב הִזִּיקוֹ, אֵי זֶה נָחָשׁ עֲקָצוֹ, אֵי זֶה עַקְרָב הִזִּיקוֹ, אֵי זֶה גָּדֵר בֵּינֵיהֶם, אֶלָּא דִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁאָמְרָה וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב (ויקרא יח, יט). לְכָךְ כְּתִיב סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.