시편 118:27의 미드라쉬

מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל א'). ילמדנו רבינו נר של חנוכה מאימתי היא מצותו שנו רבותינו משתשקע החמה עד שתסלק רוב הרגל מן השוק ולהיכן הן מדליקין היה דר בעלייה ובה חלון נוטה לרשות הרבים מדליק ובשעת הסכנה מדליק בתוך ביתו [ואסור לעשות לאורו מלאכה ר' אסי אמר] אסור לראות לאורו ולמה מדליק נרות בחנוכה אלא בשעה שנצחו בניו של חשמונאי הכהן הגדול למלכות יון שנאמר ועוררת בניך ציון על בניך יון (זכריה ט' י"ג) נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה שפודין של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות ולמה קורין את ההלל מפני שכתב אל ה' ויאר לנו (תהלים קי"ח כ"ז) ולמה אין קורין בפורים כתב להשמיד להרוג ולאבד [את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם וגו'] (אסתר ח' י"א) ואין קורין אלא על מפלתה של מלכות ומלכות של אחשורוש הייתה קיימת לכן אין קורין אבל במלכות של יון שכילה אותה הקדוש ברוך הוא התחילו נותנים הימנון ושבח ואומרים לשעבר היינו עבדים לפרעה עבדים ליון ועכשיו עבדיו של הקב"ה אנו הללו עבדי ה' (תהלים קי"ג א'): וכמה חנוכות הם שבע חנוכות הם ואילו הן חנוכת שמים וארץ שנאמר ויכולו השמים והארץ (בראשית ב' א') ומה חנוכה היה שם ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר (שם א' י"ח) וחנוכת החומה שנאמר ובחנוכת חומת ירושלים (נחמיה י"ב כ"ז) וחנוכת של [עולי] גולה שנאמר והקריבו לחנוכת בית אלקינו דנא וגו' (עזרא ו' י"ז) וחנוכת הכהנים זו שאנו מדליקין וחנוכת העולם הבא שנאמר אחפש ירושלים בנרות (צפניה א' י"ב) וחנוכת הנשיאים זאת חנוכת המזבח (במדבר ז' פ"ד) וחנוכת המקדש מה שקראו בענין מזמור שיר חנוכת הבית לדוד): [מזמור שיר חנוכת וגו'] כך פתח רבי תנחומא בר רבי אבא יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם (תהלים קמ"ט ה') באיזה כבוד בכבוד שהקדוש ברוך הוא עשה לצדיקים בשעת פטירתן מן העולם בנוהג שבעולם אדם מת אם יש לו בנים בניו מטפלים בו אבל (הקב"ה) [הצדיקים] אינו כן אלא אמר רבי יצחק הקדוש ברוך הוא מטפל בצדיקים מניין והלך לפניך צדקך (ישעיה נ"ח ח') זה צדיקו של עולם שנאמר וכבוד ה' יאספך (שם) וכן (בשעה שהצדיק נפטר מן העולם) אמר ר' חייא הגדול [בשעה שהצדיק נפטר מן העולם] שלש כיתות של מלאכים מטפלים בו אחת אומרת יבא שלום (ישעיה נ"ז ב') ואחת אומרת ינוח על משכבו (שם) ואחת הולכת לפניו (ורוממת) [ודוממת] שנאמר הולך נכחו (שם) א"ר יהודה בר סימון בשם רבי יאשיה הקדוש ברוך הוא כביכול אומר לו יבא שלום מן הרשעים את למד שהקב"ה אומר אין שלום לכם כמה שכתב אין שלום אומר ה' לרשעים (שם שם כ"א) ואם לרשעים הוא אומר בפיו אין שלום קל וחומר לצדיקים שיאמר להם יבא שלום לכך נאמר יעלזו חסידים בכבוד [וגו'] בכבוד שהוא עושה להם בשעת סילוקן מן העולם: ד"א מה ירננו על משכבותם שהם מקלסים להקדוש ברוך הוא שם א"ר חמא ב"ר יוסי אין בין החיים לצדיקים המתים אלא הדיבור בלבד והם מקלסים להקב"ה שם [ששם] נפשותם בצרור החיים כמה שכתב והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א' כ"ה כ"ט) לכך נאמר ירננו אין ירננו אלא לשון קילוס דכתיב קול רינה וישועה באהלי צדיקים (תהלים קי"ח ט"ו): ד"א [מה] ירננו אמר רבי יוחנן בשעה שהזקן יושב ודורש ואומר כך אמר רבי עקיבא כך אמר רבי שמעון בן יוחי שפתותיהם רוחשות שם כמה שנאמר דובב שפתי ישנים (שה"ש ז' י') לכך נאמר ירננו על משכבותם לפיכך אמר דוד אגורה באהלך עולמים (תהלים ס"א ה') וכי עלתה על דעתו של דוד שהוא חי לעולם אלא מהו הדבר הזה שאמר אגורה באהלך עולמים אמר יהי רצון שיאמרו בשמי לעולם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך אף על פי שאתה מת אין שמך זז מביתי לעולם אלא על כל קרבן וקרבן הם מזכירים שמך ואומרים שירים משלך מזמור לדוד ולא עוד הואיל ואתה חשבת לבנות בית המקדש אעפ"י ששלמה בנך בונה אותו בשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד: דבר אחר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד כתב אחד אומר האתה תבנה לי הבית (שמואל ב' ז' ה') וכתוב אחד אומר לא אתה תבנה לי הבית (דהי"א י"ז ד') מהו כך היאך אני מקיים שני הכתובים אלא לא אתה תבנה לי הבית שאין אתה בונה אותו האתה תבנה שבנך יבנה אותו [אתה הקדמת כבודך לכבודי שמשראית עצמך יושב בבית ארזים תבעת בנין בית המקדש אבל שלמה בנך מקדים כבודי לכבודו שנאמר ובשנה האחת עשרה וגו' כלה הבית (מלכים א' ו' ל"ח) ואחר כך ואת ביתו בנה שלמה (שם ז' א'): דבר אחר האתה תבנה שאתה מיסדו לא אתה תבנה שאין אתה משכללו]: ד"א לא אתה תבנה שאין אתה בונה אותו האתה תבנה [שהוא נקרא על שמך] שאילולי אתה לא ירדה האש כיצד אלא כיון שנבנה כמה תפילות סדר שלא ירדה האש (ד"א האתה תבנה שאתה מיסדו לא אתה תבנה שאין אתה משכללו) א"ר חלבו בשם דבי רבי שילא [הלך] והביא ארונו של דוד אביו אמר לו רבון העולמים אם אין לי מעשים עשה בשביל חסדיו של דוד אבי מיד ירדה האש כמה שכתב ה' האלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך (דהי"ב ו' מ"ב) מה כתב אחריו וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה וגו' (שם ז' א') ואם אין אתה למד מכאן שהביא שלמה ארונו של דוד מן קברו א"ר ברכיה בשם ר' חלבו בשם דבי רבי שילא כתוב מלא הוא ארוממך ה' כי דליתני וגו' ה' העלית מן שאול חיי (תהלים ל' ב' וד') לפיכך אמר שלמה הואיל ובזכות דוד אבי עשה הקב"ה הריני אומר שירת חנוכת הבית לשמו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד: דבר אחר מזמור שיר חנוכת בוא וראה שלמה בונה את הבית והוא נקרא לשמו של דוד אלא דוד היה ראוי לבנותו ובשביל דבר אחד לא בנה אותו ואע"פ שחשב לבנותו בא נתן הנביא ואמר לו לא תבנה לי הבית למה כי דמים רבים שפכת ארצה [לפני] (דהי"א כ"ב ח') כיון ששמע דוד נתיירא אמר הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש אמר רבי יהודה בר אלעאי אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד אל תירא חייך כך הם לפני כצבי ואיל לכך נאמר שפכת ארצה ואין ארצה אלא צבי ואיל שנאמר [הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל רק הדם לא תאכלו] על הארץ תשפכנו כמים (דברים י"ב ט"ו וט"ז): [דבר אחר] אמר לו הקב"ה חייך כל דמים ששפכת היו לפני קרבנות שכן כתיב כי דמים רבים שפכת [ארצה] לפני אמר ר"ש בן יוחאי אין לפני אלא קרבנות שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' (ויקרא א' ה') אמר לו דוד א"כ ולמה איני בונה אותו אמר לו הקדוש ברוך הוא שאם אתה בונה אותו הוי קיים ואינו חרב אמר לו והרי יפה אמר לו הקב"ה גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו וישראל ניצולין שכן כתב באהל בת ציון שפך כאש חמתו (איכה ב' ד') אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך הואיל וחשבת לבנותו אף על פי ששלמה בנך בונה אותו לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד: ד"א מזמור [וגו'] שבע חנוכות הם חנוכת ברייתו של עולם דכתיב ויכולו השמים (בראשית ב' א') ואין ויכלו אלא לשון חנוכה דכתיב ותכל כל עבודת (שמות ל"ט ל"ב) חנוכת משה דכתיב ויהי ביום כלות משה להקים (במדבר ו' א') וחנוכת הבית דכתיב מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל' א') וחנוכת בית שני [שנאמר והקריבו לחנוכת בית אלהא וגו' (עזרא ו' י"ז) וחנוכת החומה שנאמר] ובחנוכת חומת ירושלים (נחמיה י"ב כ"ז) וזו של עכשיו של בית חשמונאי וחנוכת העולם הבא שאף היא יש בה נרות כדכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' (ישעיה ל' כ"ו):

זה אלי, ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' וביד הנביאים אדמה (הושע יב) וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א). משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו והיו הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול אי זהו המלך אלא כיון שראוהו הכירוהו פתחו כולן פיהן ואמרו זה אלי ואנוהו וגו'. ואנוהו, ר' ישמעאל אומר וכי אפשר לבשר ודם להנוות לקונו אלא אנוה לו במצות אעשה לפניו לולב נאה סוכה נאה ציצית נאה תפלה נאה. אבא שאול אומר אדמה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון. ר' יוסי הגלילי אומר ניינו ושבחו להב"ה בפני כל אומות העולם. ר' יוסי בן דורמסקית אומר אעשה לפניו בית מקדש נאה אין נוה אלא בית המקדש שנא' ואת נוהו השמו (תהלים עט) ואומ' חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן (ישעיה לג). ר' עקיבא אומר אדבר בנאותיו ובשבחיו של מי שאמר והיה העולם בפני כל אומות העולם שהרי אומות העולם שואלין את ישראל לומר מה דודך מדוד שככה השבעתנו (שה"ש ה) שכך אתם מתים עליו ובך /וכך/ אתם נהרגין עליו שנ' על כן עלמות אהבוך (שם א) אהבוך עד מות וכתיב כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מד) הרי אתם נאים הרי אתם גבורים בואו והתערבו עמנו וישראל אומרים להם לאומות העולם מכירין אתם אותו נאמר לכם מקצת שבחו דודי צח ואדום דגול מרבבה (שה"ש ה) כיון ששומעין שכך שבחו אומרים לישראל נלכה עמכם שנ' אנה הולך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך וישראל אומרים להם אין לכם חלק בו אלא דודי לי ואני לו וגו' (שם ב) אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שם ו), וחכמים אומ' אלונו עד שאבוא עמו לבית מקדשו. משל למלך שהלך בנו למדינת הים ויצא אחריו ועמד עליו הלך למדינה אחרת ויצא אחריו ועמד עליו כך ישראל כשירדו למצרים ירדה שכינה עמהם שנ' אנכי ארד עמך מצרימה (בראשית מו), עלו עלת שכינה עמהם שנ' ואנכי אעלך גם עלה וגו' (שם), ירדו לים שכינה עמהם שנ' ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד), יצאו למדבר שכינה עמהם שנ' וה' הולך לפניהם יומם (שם יג) עד שאבוא עמו לבית מקדשו וכה"א כמעט שעברתי מהם וגו' (שיר השירים ג׳:ד׳): אלי, עמי נהג במדת רחמים ועם אבותי נהג במדת הדין ומנין שאין אלי אלא מדת רחמים שנא' אלי אלי למה עזבתני (תהלים כב) ואומר אל נא רפא נא לה (במדבר יב) ואו' אל ה' ויאר לנו (תהלים קיח): אלהי אבי וארוממנהו, אני מלכה בת מלכים אהובה בת אהובים קדושה בת קדושים טהורה בת טהורים. משל לאדם שהלך לקדש אשה פעמים בוש בה פעמים בוש במשפחתה פעמים בוש בקרובותיה אבל אני איני כן אלא מלכה בת מלכים וגו': אלהי אבי וארוממנהו, ר' שמעון בן אלעזר אומר כשישראל עושין רצונו של מקום אז מתגדל שמו בעולם שנ' ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו' (יהושע ה) וכן אמרה רחב לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' ואומר ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל (שם ב) ובזמן שאינן עושין רצונו כביכול שמו מתחלל בעולם שנ' ויבא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי [באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ואחמול על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל וכת' לכן אמור לבית ישראל כה אמר ה' אלהים לא למענכם אני עושה בית ישראל] ואומר וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים (יחזקאל לו). אלהי אבי וארוממנהו, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לא על נסים שעשית עמי בלבד אני אומר לפניך שיר וזמרה אלא על נסים שעשית עמי ועם אבותי ועושה עמי בכל דור ודור אלהי אבי וארוממנהו.

וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה וגו' (במדבר ב, ג), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ וגו', בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְבַּע רוּחוֹת לָעוֹלָם, מִזְרָח מַעֲרָב צָפוֹן וְדָרוֹם. מִזְרָח, מִשָּׁם הָאוֹר יוֹצֵא לָעוֹלָם. מַעֲרָב, אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְקוֹר וָחֹם יוֹצְאִין לָעוֹלָם. דָּרוֹם, טַלְלֵי בְּרָכָה וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה יוֹצְאִין לָעוֹלָם. צָפוֹן, מִשָּׁם הַחשֶׁךְ יוֹצֵא לָעוֹלָם. וּכְשֵׁם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כָּךְ סִבֵּב לַכִּסֵּא אַרְבַּע חַיּוֹת, וּלְמַעְלָה מִכֻּלָּם כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּכְנֶגְדָן סִדֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַדְּגָלִים לְמשֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה מִזְרָח שֶׁמִּמֶּנּוּ אוֹר יוֹצֵא לָעוֹלָם, יִהְיֶה כְּנֶגְדוֹ יְהוּדָה שֶׁהוּא בַּעַל מְלוּכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה וגו'. וְעָלָיו שֵׁבֶט יִשָֹּׂשכָר שֶׁהוּא בַּעַל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יב, לג): וּמִבְּנֵי יִשָֹּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ב, ה): וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה יִשָֹּׂשכָר וגו'. וְעָלָיו זְבוּלוּן שֶׁהוּא בַּעַל עֲשִׁירוּת, כְּמָה דִכְתִיב (בראשית מט, יג): זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ב, ז): מַטֵּה זְבוּלֻן וגו'. (במדבר ב, ט): כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ, שֶׁכֵּן הַתּוֹרָה נִקְרֵאת רֹאשׁ (משלי ח, כג): מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ, וְאוֹמֵר (קהלת ז, יב): כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף. וְאוֹמֵר (מיכה ב, יג): וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם. אַתְּ מוֹצֵא בְּכָל מָקוֹם יְהוּדָה תְּחִלָּה לַחֲנָיָה, דֶּגֶל יְהוּדָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחֹנִים קֵדְמָה וגו', תְּחִלָּה לַנְּסִיעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ב, ט): רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ. לַקָּרְבָּנוֹת יְהוּדָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, יב): וַיְהִי הַמַּקְרִיב וגו'. לַמִּלְחָמָה יְהוּדָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים א, א ב): מִי יַעֲלֶה לָנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה, וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שופטים א כ, יח): וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה בַּתְּחִלָּה. וּכְשֶׁיָּבוֹא הַמְּבַשֵֹּׂר יְהוּדָה מִתְבַּשֵֹּׂר תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום ב, א): עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵֹּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם חָגִי יְהוּדָה חַגַּיִךְ, הֲרֵי מִן הַמִּזְרָח. וְדָרוֹם טַלְלֵי בְּרָכָה וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ לָעוֹלָם, יְהִי כְּנֶגְדוֹ שֵׁבֶט רְאוּבֵן שֶׁהוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה, וּתְשׁוּבָה מִדָּה טוֹבָה, וְרַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאִים עַל הַבְּרִיּוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ב, י): דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה וגו'. וְעָלָיו גָּד שֶׁהוּא בַּעַל גְּדוּד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, יט): גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ, רְאוּבֵן בַּתְּשׁוּבָה, וְגָד בַּגְּבוּרָה, וְשִׁמְעוֹן בָּאֶמְצַע לְכַפֵּר עָלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ב, יב טז): וְהַחֹנִם עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן וגו' וּמַטֵּה גָד וגו' כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן וגו' וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ, שֶׁהַתְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה הִיא לַתּוֹרָה. לְאַחַר שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים אֵלּוּ שְׁנֵי דְגָלִים הָיוּ הַלְוִיִּם נוֹסְעִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ב, יז): וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם וגו'. מַעֲרָב אוֹצְרוֹת שֶׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד וְקוֹר וָחֹם, וּכְנֶגְדָן אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִין וּמְנַשֶּׁה, וּמִי יַעֲמֹד לִפְנֵי שֶׁלֶג וּבָרָד, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ג): לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ, וּשְׁכִינָה לְעוֹלָם בַּמַּעֲרָב, בִּגְבוּל בִּנְיָמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יב): לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ב, יח כד): דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה וגו' וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה וגו' וּמַטֵּה בִנְיָמִן וְנָשִׂיא וגו' כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה וגו' וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ, נָאָה לַתּוֹרָה וְלַתְּשׁוּבָה, גְּבוּרָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר אָדָם בַּתּוֹרָה וְיִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. צָפוֹן, מִשָּׁם הַחשֶׁךְ יוֹצֵא לָעוֹלָם וּכְנֶגְדָּן שֵׁבֶט דָּן, לָמָּה, שֶׁהוּא הֶחְשִׁיךְ הָעוֹלָם בַּעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, וַעֲבוֹדָה זָרָה חשֶׁךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וְחָזַר יָרָבְעָם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא שֵׁבֶט דָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יב, כח כט): וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וגו' וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן, וּלְכָךְ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּחֲנֶה דָן בַּצָּפוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ב, כה): דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה וגו', וְעָלָיו שֵׁבֶט אָשֵׁר מֵאִיר עַל הַחשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כד): וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ וגו' וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ב, כז): וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה אָשֵׁר. וְעָלָיו נַפְתָּלִי שֶׁהוּא מָלֵא בְּרָכָה כְּדֵי לְפַרְנֵס, כְּמָה דִּכְתִיב (דברים לג, כג): נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר ב, כט לא): וּמַטֵּה נַפְתָּלִי וגו' כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה דָן וגו' לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם, שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה הוֹלֵךְ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים, לְכָךְ נֶאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, כְּשֵׁם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַרְבַּע רוּחוֹת וּכְנֶגְדָן אַרְבָּעָה דְּגָלִים, אַף כָּךְ סִבֵּב לְכִסְאוֹ אַרְבָּעָה מַלְאָכִים מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל וְאוֹרִיאֵל וּרְפָאֵל. מִיכָאֵל בִּימִינוֹ כְּנֶגֶד רְאוּבֵן, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מִיכָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בַּיָּם פָּתַח משֶׁה בַּשִּׁירָה (שמות טו, יא): מִי כָמוֹךָ וגו', מִשֶּׁסִּיֵּם אֶת הַתּוֹרָה אָמַר (דברים לג, כו): אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן, מִי כָמוֹךָ, אֵין כָּאֵל, הֲרֵי מִיכָאֵל. אוּרִיאֵל מִשְֹּׂמֹאלוֹ כְּנֶגֶד דָּן שֶׁהוּא בַּצָּפוֹן, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אוּרִיאֵל בִּשְׁבִיל תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר עָלָיו וּמֵאִיר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, א): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וְדָוִד אָמַר (תהלים קיח, כז): אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ, הֲרֵי אוּרִיאֵל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מיכה ז, ח): כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה' אוֹר לִי. גַּבְרִיאֵל מִלְּפָנָיו כְּנֶגֶד מַלְכוּת יְהוּדָה וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁהָיוּ בַּמִּזְרָח, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ גַּבְרִיאֵל, בִּיהוּדָה כְּתִיב (דברי הימים א ה, ב): כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וגו', וּבְמשֶׁה כְּתִיב (ויקרא א, א): וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה, וּכְתִיב (ישעיה ט, ה): וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר, הֲרֵי גַבְרִיאֵל. רְפָאֵל, כְּנֶגֶד אֶפְרַיִם, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רְפָאֵל, כְּדֵי לְרַפּאוֹת שִׁבְרוֹ שֶׁל יָרָבְעָם שֶׁיָּצָא מֵאֶפְרַיִם שֶׁהוּא בַּמַּעֲרָב (במדבר יב, יג): אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ, הֲרֵי רְפָאֵל.