시편 103:8의 미드라쉬

ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי וגו' (במדבר יד יא). זש"ה ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם [וגו'], נאצו כל תוכחתי (משלי א כה ל), מהו ותפרעו כל עצתי, אלא כל טובה שיעצתי עליכם קלקלתם אותה ופרעתם אותה, שנאמר ופרעו כל עצתי, מתחלה אמרתי למשה, וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו וגו' (שמות ג ח), ואתם לא עשיתם כן, אלא באתם לים, ומיד קלקלתם את העצה, שנאמר וימרו על ים בים סוף (תהלים קו ז), באתם להר סיני, וירדתי אני ודברתי עמכם, באלפי אלפים ורבי רבבות של מלאכים הורדתי בשבילכם, ומסרתי לכל אחד ואחד מישראל ב' מלאכים, אמר ר' יוחנן אחד חוגרו זינו, ואחד נותן עטרה בראשו, ר' חונא דציפורין אמר זינם אסר להם, ור' סימוי אמר פורפירה הלבישן, שנאמר ואלבישך רקמה (יחזקאל טז י), רשב"י אומר כלי זיין הלבישן, ושם המפורש כתוב עליו, וכל ימים שהיה בידם, לא היה דבר רע נוהג בהם, ולא מלאך המות, ולא דבר אחר, וכיון שחטאו אמר להם משה, ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך (שמות לג ה), באותה השעה וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו וגו' (שם שם ד), ומה כתיב ויתנצלו [בני] ישראל את עדים וגו' (שם שם ו), מה עשה הקב"ה הביא למלאך המות, וא"ל כל העולם ברשותך, חוץ מן האומה זו שבחרתי לי, אמר ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר מלאך המות לפני הקב"ה על חנם נבראי בעולם, א"ל הקב"ה בראי אותך שתהא משכל באומות העולם, חוץ מן האומה הזו, שאין לך רשות עליה ליטול אחד ממנה, ראה עצה שיעץ עליהם הקב"ה שיהו חיים וקיימים, שנאמר ואת הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד ד), וכן הוא אומר והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות (שמות לב טז), מהו חרות, ר' יהודה אומר חירות מן המלכיות, ור' נחמיה אומר חירות מלאך המות, ורבותינו אומרים חירות מן היסורים ראה עצה שיעץ הקב"ה עליהם, ומיד קלקלו את העצה הזו, אחר ארבעים יום, לכך נאמר ותפרעו כל עצתי.

וּמשֶׁה הָיָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קג, ז): יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו, בָּשָׂר וָדָם מִדּוֹתָיו וַעֲלִילוֹתָיו מְעֻוָּתוֹת הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב, יד): וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים, אֲבָל מִדּוֹתָיו וַעֲלִילוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַחְמָנִיּוֹת הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קג, ח): רַחוּם וְחַנּוּן ה'. וְאוֹתָן מִדּוֹת הוֹדִיעַ לְמשֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ (שמות לג, יג): הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות לג, יט): וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן, הֱוֵי: רַחוּם וְחַנּוּן ה', יוֹדִיעַ דְּרָכָיו לְמשֶׁה, שֶׁהוֹדִיעַ דֶּרֶךְ הַקֵּץ לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו, שֶׁעָשָׂה עֲלִילוֹת בְּמִצְרַיִם כְּדֵי שֶׁיְסַפְּרוּ יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות י, ב): וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ, רַחוּם, שֶׁרִחֵם עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא נָגְעוּ בָהֶן הַמַּכּוֹת. וְחַנּוּן, שֶׁנָּתַן חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם. (תהלים פו, טו): אֶרֶךְ אַפַּיִם, שֶׁהֶאֱרִיךְ אַף עִמָּהֶם, שֶׁהוּא מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, וְנִסְתַּכֵּל בַּטּוֹב וְלֹא בָרַע שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לַעֲשׂוֹת.

אוֹמְרִין שֶׁהוּא רַחֲמָנִי, הוּא יוֹתֵר, כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ד, לא), רַחוּם וְחַנּוּן ה' (תהלים קג, ח), טוֹב ה' לַכֹּל (תהלים קמה, ט), לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת (דניאל ט, ט). אוֹמְרִים שֶׁהוּא דַּיַּן אֱמֶת, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא (דברים א, יז), אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט (תהלים פב, א). וְאוֹמֵר: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט (דברים לב, ד). אוֹמְרִים שֶׁהוּא נֶאֱמָן, הוּא יוֹתֵר, הָאֵל הַנֶּאֱמָן (דברים ז, ט). אֵל אֱמוּנָה (דברים לב, ד). אוֹמְרִים שֶׁהוּא מְשֻׁבָּח, הוּא יוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה' (תהלים פט, ז). וְאוֹמֵר: חֲסִין יָהּ (תהלים פט, ט). ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת (תהלים פד, ט), בְּתוֹךְ צָבָא שֶׁלּוֹ. וְאוֹמֵר: אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי (תהלים פו, ח). וְאוֹמֵר: דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז, יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ (שה״‎ש ה, י-טו).