시편 41:10의 미드라쉬

ההוא דהוה קאמר ואזיל טוביה דשמע ואדיש חלפוה בישתי׳ מאה א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב פוטר מים ראשית מדון ריש מאה דיני. ההוא דהוה קאמר ואזיל אתרתי תלת גנבא לא מיקטל א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (עמוס ב ה) כה אמר ה׳ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנה. ההוא דהוה קאמר ואזיל שב בירי לשלמנא וחד לעביד ביש א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (משלי כד טז) כי שבע יפול צדיק וקם. ההוא דהוה קאמר ואזיל דמכי דינא שקלו גלימיה ליזמר וליזיל באורחא. א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (שמות יח כג) וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. ההוא דהוה קאמר ואזיל היא ניימא ודיקולא שפיל. א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (קהלת י יח) בעצלתים ימך המקרה וגו׳. ההוא דהוה קאמר ואזיל גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם. א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (תהלים מא י) גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב:

ה אָמַר רַב הוּנָא: הַאי תִּיגְרָא, דַּמְיָא לְצִנּוֹרָא דְּבִדְקָא דְּמַיָּא, כֵּיוָן דְּרָוַח, רָוַח. אַבַּיֵי קְשִׁישָׁא אָמַר: דָּמִי לְגוּדָא דְּגַמְלָא, כֵּיוָן דְּקָם, קָם. הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל: טוּבֵיהּ דְּשָׁמַע וְאָדִישׁ, חַלְפוּהָ בִּישְׁתָּא מֵאָה. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב: "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן", רֵישׁ מְאָה דִּינֵי. הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל: אַתַּרְתֵּי תְּלַת גַּנְּבָא, לָא מִיקְטַל. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב: (עמוס ב׳:ו׳) "כֹּה אָמַר ה': עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ". הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל: שֵׁב בֵּירֵי לְשַׁלְמָנָא, וְחַד לְעוֹבֵד בִּישׁ. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב: (משלי כ״ד:ט״ז) "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם". ("ורשע יפול באחת".) הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר: (ואזיל ד) [דְּאָזִיל] מִבֵּי דִּינָא שַׁקְלוּ גְּלִימֵיהּ, לִיזְמַר [זֶמֶר] וְלֵיזִיל בְּאוֹרְחָא. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב: (שמות י״ח:כ״ג) "וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם". הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל: הִיא נַיְמָא וְדִיקּוּלָא שַׁפִּיל. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב: (קהלת י׳:י״ח) "בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה" וְגוֹ'. הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל: גַּבְרָא דְּרָחִיצְנָא עֲלֵיהּ, אַדְיֵהּ לִגְזִיזֵיהּ וְקָם. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב: (תהילים מ״א:י׳) "גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ, אוֹכֵל לַחְמִי, הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב".

אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לַעֲכִינָא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים וְנוֹשֶׁכֶת לָעוֹבְרִים וְלַשָּׁבִים, בָּא הַדָּרְבוֹן וְיָשַׁב לוֹ כְּנֶגְדָהּ, בָּא הַחַבָּר וְרָאָה אוֹתָן, אָמַר, זוֹ עֲכִינָא כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ לִשּׁוֹךְ, עַל זֶה אֲנִי תָּמֵהַּ שֶׁבָּא וְנִדְבַּק לָהּ. כָּךְ הָיָה משֶׁה אוֹמֵר מִרְיָם שֶׁדִּבְּרָה כָּךְ הִיא דַּרְכָּן שֶׁל נָשִׁים דַּבְּרָנִיּוֹת הֵן, אַהֲרֹן הַצַּדִּיק אַף הוּא הָיָה צָרִיךְ לְדַבֵּר בִּי, אָמַר משֶׁה (במדבר יב, א): וַתְּדַבֵּר מִרְיָם, שֶׁמָּא (במדבר יב, א): וְאַהֲרֹן, כֵּיוָן שֶׁיָּדַע משֶׁה שֶׁאַף אַהֲרֹן דִּבֵּר, הִתְחִיל צוֹוֵחַ (תהלים מא, י): גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב, מַהוּ גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי, זֶה אַהֲרֹן שֶׁמֵּשִׂים שָׁלוֹם עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁעָצַר אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יז, טו): וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל משֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה. אוֹכֵל לַחְמִי, אֵלּוּ כ''ד מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁאוֹכֵל מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב. וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה, רַבִּי לֵוִי אָמַר אַרְבַּע מִדּוֹת בְּנָשִׁים, וְאֵלּוּ הֵן: גַּרְגְּרָנִיּוֹת, וְצַוְתָנִיּוֹת, וְקִנְאָנִיּוֹת, וְעַצְלָנִיּוֹת. גַּרְגְּרָנִיּוֹת מִנַּיִן, מִן חַוָּה, דִּכְתִיב (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וגו'. צַוְתָנִיּוֹת מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יח, י): וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, שֶׁהָיְתָה מְצַיְתָה עַל הַמַּלְאָךְ. קִנְאָנִיּוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, א): וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, עַצְלָנִיּוֹת מִנַּיִן, דִּכְתִיב (בראשית יח, ו): מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת. רַבָּנָן אָמְרֵי עוֹד שְׁתַּיִם, אִיסְטְסוֹנִיּוֹת וּפַטָּטוֹת. אִיסְטְסוֹנִיּוֹת מִנַּיִן, (בראשית טז, ה): וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ. וּפַטָּטוֹת מִנַּיִן, דִּכְתִיב: וַתְּדַבֵּר מִרְיָם, דָּבָר אַחֵר, וַתְּדַבֵּר מִרְיָם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראוֹת אֶת חַוָּה מִן אָדָם, הָיָה מִתְבּוֹנֵן מֵהֵיכָן לִבְראוֹת אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כב): וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָעַיִן שֶׁלֹא תְּהֵא עֵינָהּ רָמָה, וְלֹא מִן הָאֹזֶן שֶׁלֹא תְּהֵא צַוְתָנִית, וְלֹא מִן הַפֶּה שֶׁלֹא תְּהֵא דַּבְּרָנִית, וְלֹא מִן הַיָּד שֶׁלֹא תְּהֵא גוֹנֶבֶת, וְלֹא מִן הָרֶגֶל שֶׁלֹא תְּהֵא פַּרְדָּנִיתָא, מֵהֵיכָן אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן אֵבָר הַצָּנוּעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, מִן הַיָּרֵךְ, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִיל כְּלוּם, וְכָל מַה שֶּׁנִּתְכַּוֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא יְהֵא בָהּ כֻּלְּהוֹן הֵן בַּכְּשֵׁרוֹת [שבהן]. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָעַיִן שֶׁלֹא תְהֵא עֵינָהּ רָמָה, חַוָּה כְּתִיב בָּהּ (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה וגו', לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָאֹזֶן שֶׁלֹא תְהֵא צַוְתָנִית (בראשית יח, י): וְשָׂרָה שֹׁמַעַת וגו', לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הַיָּד שֶׁלֹא תְהֵא גוֹנֶבֶת (בראשית לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים, לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֶגֶל שֶׁלֹא תְהֵא פַּרְדָּנִית, וְלֵאָה כְּתִיב בָּהּ (בראשית ל, טז): וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וגו', לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הַפֶּה שֶׁלֹא תְּהֵא דַבְּרָנִית, וּמִרְיָם הַצַּדֶּקֶת כְּתִיב בָּהּ: וַתְּדַבֵּר מִרְיָם, וּרְאֵה מָה הִגִּיעַ לָהּ זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם.