이사야 64:1의 미드라쉬

כקדוח אש המסים מים תבעה וגו׳ (ישעיה ס״ד) עדיין לא שמענו במעשה בראשית שליהטה האש את פני רקיע וכשהוא בא למתן תורה אמר לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזולו (שם), כשם שעשית במעשה בראשית כך עשית במתן תורה, בשעה שאמר הקב״ה יהי רקיע, וכבר נבראו ביום ראשון אלא שלא היו מצוחצחות עד שבא האש מלמעלה וליהטה פני הרקיע, בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצא למד. כיוצא בו קולה כנחש ילך (ירמיה מ״ו כ״ב) ולא שמענו בנחש שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכשבא למפלתן של מצרים הוא אומר קולה כנחש ילך כשם שהולך קולו של נחש כך הולך קולה של מצרים, מלמד שבשעה שאמר הקב״ה לנחש על גחונך תלך ירדו מלאכי השרת וקצצו את רגליו וידיו והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו. בא נחש ללמד על מפלתן של מצרים ונמצא למד.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, רַבָּנָן אָמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, גָּלְדָה טִפָּה הָאֶמְצָעִית וְנַעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, וּשְׁמֵי שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים. רַב אָמַר לַחִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי קָרְשׁוּ. יְהִי רָקִיעַ, יֶחֱזַק הָרָקִיעַ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר יֵעָשֶׂה מַטְלִית לָרָקִיעַ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות לט, ג): וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא יָצְאָה הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָה וְלִחֲכָה אֶת פְּנֵי הָרָקִיעַ. רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה (איוב כו, יג): בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה, הָיָה אוֹמֵר יָפֶה לִמְּדַנִי רַבִּי חֲנִינָא. אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן יָצָאת הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָה וְלִהֲטָה פְּנֵי רָקִיעַ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, בָּא מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לְלַמֵּד עַל מַתַּן תּוֹרָה וְנִמְצָא לָמֵד מִמֶּנָּהּ, (ישעיה סד, א): כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים, אֵימָתַי חָצָה הָאֵשׁ בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים, לֹא בְמַתַּן תּוֹרָה, אֶתְמְהָא, כָּךְ הָיְתָה בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם.

והר סיני עשן יכול מקום קודש ת"ל כולו לא מקום הקודש: מפני מה מפני אשר ירד עליו ה' באש מגיד הכתוב שהאש ליחכה את הרקיע וירדה לה על הר סיני ונעשה כלבת אש לרמוז בו וכן הוא אומר (ישעיה ס"ד א') כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך: באש. מגיד שנמשלו דברי תורה כאש מה אש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם: מה אש קרב לה אדם נכוה רחק ממנה צנן כך דבר תורה קרב ממנה אדם נכוה רחק ממנה צנן היינו דתנן והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר מגחלתן שמא תכוה: מה אש קטן מדליק את הגדול וגדול מדליק את הקטן כך דבר תורה קטן למד מן הגדול וגדול למד מן הקטן: כל המפרפר באש בעולם הזה זוכה ומפרפר לעולם הבא: וכי מה יש לנו יש הולך צדקות ודובר מישרים: ד"א כל המקבל עליו דברי תורה שנמשלו כאש פורקין ממנו עול מלכיות שנמשלו כאש וכל הפורק ממנו עול תורה שנמשלו באש נותנין לו עול מלכות שנמשלו כאש וכן הוא אומר (יחזקאל ט"ו ז') ונתתי [את] פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם: מה אש בני אדם העמלים בה ניכרין בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרין בדבורן ובהלוכן ובעטיפתן בשוק: ויעל עשנו כעשן הכבשן. מה כבשן זה בודק את החביות מהן יוצאות ליין ומהן יוצאות לשמן ומהן יוצאות חרזות כך דברי תורה בודקין את בני אדם וכן הוא אומר (תהלים י״ח ל"א) אמרת ה' צרופה הא לא ניתנו מצוות אלא לצרוף בהן דעת הבריות: כעשן הכבשן. יכול כעשן הכבשן ודאי ת״ל (דברים ד' י"א) [וההר בוער באש ומה ת"ל] כעשן משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל מ"ג ב') והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים כקול מים רבים אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (תהלים כ"ד ח') ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא בו אתה אומר (עמוס ג' ה') אריה שאג מי לא יירא ה' אלהים דבר אפשר לבריותיו כמותו אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: כיוצא [בו] אתה אומר (דברים ל״ב ב') יערף כמטר לקחי אפשר שהגשמים גדולים מן התורה שהוא מושלה בהן אלא משמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע: ויחרד כל ההר מאד. נזדעזע וכן הוא אומר (תהלים ס"ח י"ז) למה תרצדון הרים גבנונים היכן אתם מרצין דינכם הרי אתם כבעלי מומין או גבן או דק: ההר חמד אלהים לשבתו זה סיני: אף ה' ישכן לנצח זה בית העולמים:

וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר יכול ירד ודאי ת״ל (כ' כ"ב) כי מן השמים דברתי עמכם [ומה ת"ל] וירד ה' על הר סיני אמור מעתה (נקבעו) [נבקעו] שמי שמים העליונים וניתנה רשות לאש ללהט את המים וכן הוא אומר (ישעיה ס"ד א') כקרוח אש המסים מים תבעה אש ירד לו היציע התחתון ועמד לו על גבי הר סיני ודבר עמהן מן השמים אלו שמים שעל גבי הר סיני: ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. כיון שעלה משה לרקיע חברו עליו מלאכי השרת אמרו לפני הקב״ה רבשל״ע מה ילוד אשה עושה כאן אמר להם ליטול תורה באתי אמרו לפני הקב״ה רבונו של עולם תסתפק בעליונים שנ' (תהלים ח' ב') ה' אדונינו מה אדר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים כדאי ומה לך ולשוכני עפר אמר לו הקב"ה למשה בן עמרם החזר להם תשובה אמר לפניו רבונו של עולם וכי יכול אני להשיב את מלאכיך אמר לו החזק בכסא והחזר להם תשובה הה"ד (איוב כ"ו ט') מאחז פני כסא פרשו עליו עננו מלמד שאחז בכסא ופרש עליו מזיו עננו וסיככו כדי שלא ילהטוהו המלאכים באשם וכן הוא אומר (ל"ג כ"ב) ושבתי כפי עליך עד עברי: כיון שאחז בכסא אמר להם אתם אומרין תסתפק בעליונים: וכי מה אתם צריכין לה אמרו לו ומה כתוב בה אמר להם כתוב בה (כ' ג') לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכי יש מכם עוברי ע"ז: כתוב בה (כ' ו') לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכי יש לפניכם מקום שבועה: כתוב בה (כ' י"ג) לא תרצח לא תנאף לא תגנוב: וכי יש בכם מכל המדות הללו: כתוב בה (כ' י"ב) כבד את אביך ואת אמך וכי יש לכם אב ואם: כיון ששמעו כך אמרו רבונו של עולם תנה לו כדי שיסתפקו בה התחתונים שאין העליונים צריכין לה הדא הוא דכתיב (תהלים ח' י') ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ: וכיון שראו מלאכי השרת שנתן לו הקב״ה את התורה אף הם עטרו וגלו לו מסתורן הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ה י"ט) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם: ואף מלאך המות כיון שראה כל המלאכים גלו לו מסתירין אף הוא גלה לו מסתירין אמר לו בשעת שהמגפה באה הקטר קטרת והיא נעצרת: כיון שהתחילה המגפה מה הוא אומר (במדבר י״ז:י״א יש) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת ואומר ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה וכן הוא אומר (דברים ל"ג י') ישימו קטורה באפיך:

וירד ה' על הרי סיני. שומע אני על כלו, תלמוד לומר אל ראש ההר; יכול ממש שירד הכבוד והוצע על הר סיני, תלמוד לומר כי מן השמים דברתי עמכם. מלמד שהרכין הב"ה שמים התחתונים ושמי השמים העליונים על ראש ההר, וירד הכבוד והוצע על גב הר סיני, כאדם שהוא מציע את הכר על ראש המטה, וכאדם שהוא מדבר מעל גבי הכר, שנאמר (ישעיהו ס״ד:א׳) כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו; וכן הוא אומר, (שם) בעשותך נוראות לו נקוה מפניך הרים נזולו. – רבי יוסי אומר, הרי הוא אומר, (תהלים קטו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, לא עלה משה ואליהו למעלה ולא ירד הכבוד למטה. אלא מלמד, שאמר המקום למשה הריני קורא לך מראש ההר ואתה עולה, שנאמר ויקרא ה' למשה.

ד"א למה נאמר שומר מה מלילה אלא לפי שהקב"ה יושב ומשמר מי שיש בו דברי תורה לאמיתו כגון חנניה מישאל ועזריה לכך נאמר שומר מה מלילה. מכאן אמרו אם עושה אדם שתים או שלש טובות מוסרין לו מלאך אחד לשומרו שנאמר (שמות כ״ג:כ׳) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ואם קרא אדם תורה נביאים וכתובים מוסרין לו שני מלאכים לשמרו שנאמר (תהלים צב) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך אבל אם קרא אדם תורה ונביאים וכתובים ושנה משנה ולמד הלכות ואגדות ושמש ת"ח אז הקב"ה משמרו בעצמו. משלו משל למה"ד למלך שהיה מהלך בדרך במדבר ובנו עמו כיון שהגיע לחמה עמד אביו מצד רוחה של חמה ועושה צל לבנו כדי שלא יגיע לו חמה ושרב וכן עושה הקב"ה לישראל שנאמר (תהילים קכ״א:ה׳) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך וגו'. ומאי אמר שומר אתא בוקר אלא אמר להם הקב"ה לישראל בני וכי לא הגדתי לכם בתחלה שאע"פ שאתם בוכים ומצטערים עכשיו על הבית האחרון שהוא חרב בעונותיכם אבל לעתיד תבואו ותשמחו עמי שמחה שלמה כדרך שאני משמח בכם שנאמר (ישעיהו ס״ד:א׳-ב׳) כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו בעשותך נוראות לא נקוה וגו'. ומאי וגם לילה אלא אלו השנים רעים וקשים שאתם דרים בין העכו"ם. ומאי אם תבעיון בעיו שובו אתיו אלא לפי שאין הקב"ה נותן את התורה אלא למי שמצטער עליה שנאמר (ישעיהו כ״א:י״ג-י״ד) משא בערב ביער בערב תלינו אורחות דדנים לקראת צמא התיו מים ואין בערב אלא לשון ערב ואין יעקב אלא לשון צער ואין מים אלא ד"ת לכך נאמר ביער בערב וגו' לקראת צמא התיו מים. למה ישראל דומין בעוה"ז לפני אביהם שבשמים למלך בשר ודם שהיה לו שני עבדים ונותן להם שני עצים ואומר להם הביאו לי את האור המצטער גופו לפני המלך מביא את האור לפני המלך שאינו מצטער גופו לפני המלך אינו מביא. ד"א משל למלך שהוא יושב על כסאו והיה עבדו משרת לפניו ורואה המלך את עבדו שהוא מתבהל לפניו מיד עומד המלך מן כסאו ותופס את עבדו בידו והושיב אותו לפניו וכך אמר להם הקב"ה לישראל בני עשו רצון בניכם ועבדיכם כדרך שאני עושה רצון בני ועבדי שנאמר (ישעיהו נ׳:י׳) מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' וישען באלקיו.