시편 31:7의 미드라쉬

דָּבָר אַחֵר, אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְנָטַע בּוֹ אִילָנֵי סְרַק וְאִילָנֵי מַאֲכָל, אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו מַה הֲנָאָה יֵשׁ לְךָ בְּאִילָנֵי סְרַק הַלָּלוּ, אָמַר לָהֶם כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְאִילָנֵי מַאֲכָל כָּךְ אֲנִי צָרִיךְ לְאִילָנֵי סְרַק, שֶׁאִלּוּלֵי אִילָנֵי סְרַק מֵהֵיכָן הָיִיתִי עוֹשֶׂה לִי מֶרְחֲצָאוֹת וְכִבְשׁוֹנוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה, כְּשֵׁם שֶׁקִּלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה לוֹ מִגַּן עֵדֶן מִפִּי הַצַּדִּיקִים, כָּךְ עוֹלֶה מִגֵּיהִנֹּם מִפִּי הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פד, ז): עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ, מַהוּ מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ, שֶׁמּוֹרִידִין דְּמָעוֹת כְּמַעֲיָינוֹת עַד שֶׁמְצַנְּנִין אֶת גֵּיהִנֹּם בְּדִמְעוֹתֵיהֶן, וּמִשָּׁם הַקִּלּוּס עוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פד, ז): גַּם בְּרָכוֹת יַעֲטֶה מוֹרֶה, מָה הֵם אוֹמְרִים, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, יָפֶה אָמַרְתָּ, יָפֶה דַּנְתָּ, יָפֶה טִהַרְתָּ, יָפֶה טִמֵּאתָ, יָפֶה חִיַּבְתָּ, יָפֶה לִמַּדְתָּ, יָפֶה הוֹרֵיתָ. וַעֲתִידָה גַּן עֵדֶן לִהְיוֹת צוֹעֶקֶת וְאוֹמֶרֶת תֵּן לִי צַדִּיקִים אֵין לִי עֵסֶק בִּרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לא, ז): שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא. וּלְמִי אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, לְאוֹתָן שֶׁהָיוּ בְּטוּחִים עַל שְׁמֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לא, ז): וַאֲנִי אֶל ה' בָּטָחְתִּי. וַעֲתִידָה גֵּיהִנֹּם לִהְיוֹת צוֹעֶקֶת וְאוֹמֶרֶת אֵין לִי עֵסֶק בַּצַּדִּיקִים, וּלְמִי אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לָרְשָׁעִים לְהַבְלֵי שָׁוְא לְאוֹתָן פּוֹעֲלֵי הַשָּׁוְא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר תְּנוּ לָזֶה צַדִּיקִים וְלָזֶה רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל, טו): לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת.

שנאתי השומרים הבלי שוא. גן עדן אומר שנאתי השומרים הבלי שוא. ולמי אני מחבב למי שהוא משמר פקודיך. גיהנם אומר אהבתי השומרים הבלי שוא. ולמי אני שונא למי שהוא משמר פקודיך. (משלי ל טו) לעלוקה שתי בנות הב הב. גן עדן אומר תן לי שלי. וגיהנם אומר תן לי שלי. (דבר אחר) כי כלו ביגון חיי. אמר ר' תנחום בר חייא ארבעה מתישין את הכח. העוון והדרך והתענית והגלות. עוון כשל בעוני כחי. דרך (תהלים קב כד) עינה בדרך כחי. תענית (שם קט כד) ברכי כשלו מצום. גלות (איכה א יד) ישתרגו עלו על צוארי הכשיל כחי. אמר רבי תנחומא אף הצוקה למאן דמנקט. שנאמר (תהלים לח יא) לבי סחרחר עזבני כחי: