시편 44:2의 미드라쉬

דָּבָר אַחֵר, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים מד, ב): אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם, מַהוּ בְּאָזְנֵינוּ, אֶלָּא אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא שָׁמַעְנוּ מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לְמשֶׁה בַּסְּנֶה, אָמַרְתָּ לְמשֶׁה בַּסְּנֶה גָּלוּי וְצָפוּי לְפָנַי שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהַכְעִיס אוֹתִי, אֶלָא גּוֹאֵל אֲנִי אוֹתָם. וּמִנַּיִן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ, דִּכְתִיב (שמות ג, ז): רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וגו', מַהוּ כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה יוֹדֵעַ אֲנִי מַה כְּאֵב הֵן עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת, (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי כֵן (שמות ג, ח): וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, הֱוֵי תְּנָאִין שֶׁהִתְנֵיתָ עִם משֶׁה, וּכְשֵׁם שֶׁהִתְנֵיתָ עִמּוֹ כָּךְ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ. מַהוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, זֶה משֶׁה שֶׁנִּקְרָא אָב לְכָל הַנְּבִיאִים. (תהלים מד, ג): אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם, אָמַר לָהֶם מִמַּה שֶּׁעָשָׂה לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי לְסִיחוֹן וּלְעוֹג שֶׁהָיוּ גְדוֹלִים, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁכְּשֶׁתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן מַהוּ עוֹשֶׂה לִשְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים, הֱוֵי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן.

סה הַהוּא גַּבְרָא, דְּאִיחַיֵּב נַגְדָא בְּבֵי דִּינָא דְּרָבָא, מִשּׁוּם דְּבָעַל גּוֹיָה [עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים]. נַגְדֵיהּ רָבָא וּמִית. אִישְׁתְּמַע מִלְּתָא בֵּי שְׁבוּר מַלְכָּא, בָּעִי לְצִעוּרֵי לְרָבָא. אָמְרָה לֵיהּ אִפְרָא הוּרְמִיז אִימֵיהּ דִּשְׁבוּר מַלְכָּא לִבְרָהּ: לָא לִיהֲוֵי לָךְ עֵסֶק [דְּבָרִים] בַּהֲדֵי יְהוּדָאֵי, דְּכָל מַאן דְּבַעְיָן מִמָּרַיְהוּ, עָבִיד לְהוּ. אָמַר לָהּ: מַאי הִיא? אָמְרָה לֵיהּ: דְּבָעוּ רַחֲמֵי וְאָתֵי מִטְרָא. אָמַר לָהּ: הַהוּא, מִשּׁוּם זִימְנָא דְּמִטְרָא הוּא, לִיבָּעוּ הָאִידְנָא בִּתְקוּפַת תַּמּוּז וְלֵיתִי מִטְרָא! שָׁלְחָה לֵיהּ לְרָבָא: כַּוֵּן דַּעְתִּיךְ וּבָעִי רַחֲמֵי וְיֵיתִי מִטְרָא. בָּעָא רַחֲמֵי וְלָא אָתָא מִטְרָא. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: (תהילים מ״ד:ב׳) "אֱלֹהִים, בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ, אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ, פֹּעַל פָּעַלְתָּ" וְגוֹ', וּבְעֵינֵינוּ לֹא רָאִינוּ", אָתָא מִטְרָא עַד דְּשָׁפוּךְ מַרְזְבֵי דִּמְחוֹזָא לְדִגְלָת. אִתְחָזִי לֵיהּ אֲבוּהָ בְּחֶלְמָא, אָמַר: מִי אִיכָּא דְּמַטְרַח קַמֵּי שְׁמַיָּא כּוּלֵּי הַאי? קוּם וְאַשְׁנִי מִדּוּכְתִּיךְ, דְּרַתְחֵי עֲלָךְ מִן שְׁמַיָּא. שָׁנִי דּוּכְתֵּיהּ, לְמָחָר אַשְׁכְּחֵיהּ לְפוּרְיֵהּ דְּמִירְשַׁם בְּסַכִּינֵי. רַב פָּפָּא גָּזַר תַּעֲנִיתָא [וְלָא אָתָא מִטְרָא]. חָלַשׁ לִבֵּיהּ (וטעים מידי), שָׂרַף פִּינְכָא דְּדַיְסָא, בָּעִי רַחֲמֵי וְלָא אָתָא מִטְרָא. אָמַר לֵיהּ רַב נָתָן בַּר (אושעיא) אֶשְׁפַּזְתִּי: אִי שָׂרִיף מַר פִּינְכָא אַחֲרִיתִי דְּדַיְסָא, הֲוָה אָתֵי מִטְרָא. אִכְסִיף וְחָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ, (בעא רחמי) וְאָתָא מִטְרָא.

ההוא גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבא משום דבעל כותית נגדיה רבי ומית אישתמע מלתא בי שבור מלכא בעי לצעורי לרבא אמר ליה איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה לא ליהוי לך עסק בהדי יהודאי דכל מאן דבעיין ממרייהו עביד להו אמר לה מאי היא בעיין רחמי ואתי מיטרא אמר לה ההוא משום דזימנא דמיטרא הוא ליבעי האידנא בתקופת תמוז וליתי מיטרא שלחה ליה לרבא כוין דעתיך ובעי רחמי וייתי מיטרא בעי רחמי ולא אתא מיטרא אמר לפניו רבונו של עולם (תהלים מד ב) באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם ואנו וגו׳ בעינינו לא ראינו אתא מיטרא עד דשפוך מרזבי דמחוזא לדיגלת איתחזי ליה אבוה בחלמא אמר מי איכא דמטרח קמי שמיא כולי האי קום ואשני מדוכתיך דרתחי עלך מן שמיא שני דוכתיה למחר אשכחיה לפורייה דמירשם בסכיני. רב פפא גזיר תעניתא חלש ליביה שרף פינכא דדייסא בעי רחמי ולא אתא מיטרא אמר ליה ר״נ בר אושעיא אי שריף מר פינכא אחריתי דדייסא הוה אתי מיטרא אכסיף וחלש דעתיה בעי רחמי ואתא מיטרא: