시편 78:18의 미드라쉬

מה כתיב למעלה מן הענין מפלתו לש עמלק. ואחר כך וישמע יתרו, זש"ה לץ תכה ופתי יערים (משלי יט כה), לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו, בשעה שבא עמלק להלחם בישראל, מה כתיב ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (שמות יז ח), מהו ברפידים על ידי שריפו ידיהם מן המצות, והיאך רפו ידיהם, כתיב ויקרא שם המקום מסה ומריבה (שם שם ז), התחיל צווח להם עד מתי אתם מנסים אותי, עד מתי תריבון עמדי, ואף משה צווח ומה תריבון עמדי ומה תנסון את ה' (שם שם ב), ומה היו מנסים, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר כך היו מרננין ואומרים אם מספק לנו מזונות [כמלך שנכנס למדינה והן מקלסין אותו ומכבדין אותו והוא מספק להם מזונות] נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, ר' נחמיה אומר, כך היו ישראל אומרים אם עשה לנו צרכינו [כמלך שנכנס למדינה ומקלסין אותו ומכבדין אותו והוא עושה להם כל צרכם] נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, ורבותינו אמרו כך היו מהרהרים, ואומרים הרי אנו מהרהרים בלבנו, אם הוא ידוע מה אנו מהרהרים נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, שנאמר [היש ה' בקרבנו] (שם שם ז). ר' ברכיה אמר בלבן היו משיחים, והקב"ה נותן להם את שאלתם, שנאמר וינסו אל בלבבם [לשאל אוכל לנפשם] (תהלים עח יח), מה כתיב ויאכלו וישבעו מאד (שם שם כט), אמר הקב"ה כך הרהרתם בלבבכם, חייכם אני מודיע לכם הנה עמלק לפניכם, שנאמר ויבא עמלק.

מֶה הָיוּ מְנַסִּין? רַבִּי יְהוּדָה בַּר נְחֶמְיָה וְרַבּוֹתֵינוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּךְ הָיוּ מְדַיְּנִין וְאוֹמְרִים: אִם מְסַפֵּק לָנוּ מְזוֹנוֹת כְּמֶלֶךְ שֶׁהוּא נִכְנַס לַמְּדִינָה וְהֵם מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וּמְכַבְּדִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא מַסְפִּיק כָּל צָרְכֵיהֶם, נַעַבְדֶנּוּ. וְאִם לָאו, נִמְרֹד בּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: אִם מְהַרְהֲרִין אָנוּ בְּלִבֵּנוּ וִיהֵא יוֹדֵעַ מָה אָנוּ מְהַרְהֲרִין, נַעַבְדֶנּוּ. וְאִם לָאו, לֹא נַעַבְדֶנּוּ. שֶׁנֶּאֱמַר: הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן, רַבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר בְּלִבָּם הָיוּ מְשִׂיחִין וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם אֶת שְׁאֵלָתָם שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם וְגוֹ' (תהלים עח, יח) אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ הִרְהַרְתֶּם הֲיֵשׁ ה' בְקִרְבֵּנוּ חַיֵּיכֶם הֲרֵינִי מוֹדִיעַ לָכֶם לְכָךְ וַיָּבֹא עֲמָלֵק,

[יב] כל הנחשלים אחריך (דברים כה:יח). ר' יודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יודה או' כל מי שהיה נינוח היה נישול. ור' נחמיה א' כל מי שהענן פולטו היה נישול. ורבנין אמרין זה שבטו של דן שפולטו הענן, שהיו כולן עובדין עבודה זרה. ד"א כל הנחשלים אחריך (שם), א"ר יצחק כל המלחשים אחריך. ר' יודה ור' נחמיה ורבנין. ר' יודה א', אמרו אם ריבון על כל מעשיו כדרך שהוא רבון עלינו נעבדנו, ואם לאו נמרוד בו. ור' נחמיה א', אמרו אם מספיק לנו את מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין המדינה חסירה כלום נעבדינו, ואם לאו נמרוד בו. ורבנין אמרין, אמרו אם משיחין אנו בלבבינו והוא יודע מה אנו משיחין נעבדינו, ואם לאו נמרוד בו. ר' ברכיה בשם ר' לוי בליבן היו משיחין והק' נותן את שאלתם. ומה טעמ', וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם (תהלים עח:יח), מה כת' תמן, ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יביא להם (שם שם כט).