시편 98:3의 미드라쉬

ורבותינו דרשו ויזכור אלהים את רחל. זש"ה זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (תהלים צח ג), מהו לבית ישראל ישראל סבא שרחל היתה עיקר ביתו שבכל השבטים כתיב, בני לאה בכור יעקב ובני בלהה שפחת רחל ובני זלפה שפחת לאה, ובה כתיב ובני רחל אשת יעקב:

ד״א – אל״ף, אמר הקב״ה 'אמונתי ל'ישראל פ'קדתי ופ'קדתי ל'ישראל א'מונתי. אין אמונתי אלא תורה שנאמר ואהיה אצלו אמון (משלי ח׳:ל׳). ומנין שהפקיד הקב״ה אמונתו לישראל? שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (תהילים צ״ח:ג׳). והיו כל ישראל פותחים את פיהם ואומרים שירה לפני הקב״ה באותה שעה, שנאמר ה׳ אֱלֹהַי אַתָּה אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן. (ישעיה כ״ה א') אם נאמר אומן למה נאמר אמונה, אם נאמר אמונה למה נאמר אומן? אלא מלמד ששתי אמונות הפקיד הקב״ה לישראל על הר סיני - אחד לישראל ואחד למשיח. אחד לישראל מנין? שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל (תהלים צ״ה). ואחד למשיח מנין? שנאמר והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו (ישעיהו י״א:ה׳).

[ד"א ויזכר אלהים את רחל]. זש"ה זכר חסדו ואמונתו (תהלים צח ג), מדבר ביהושע, שהוא מבני בניה של רחל, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו (שם), אותה ישועה שעשה יהושע, שנאמר שמש בגבעון דום (יהושע י' יב).