시편 יא:2의 미드라쉬

מאי קשר רשעים שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים כתב שבנא פתקא שדא בגירא שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו שנאמר (תהלים יא ב) כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר הוה קא מסתפי חזקיה אמר דלמא חס ושלום נטייה דעתיה דקב״ה בתר רובא כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי בא נביא ואמר לו (ישעיה ח יב) לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר כלומר קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין הלך לחצוב לו קבר בקברי בית דוד בא נביא ואמר לו (שם כב) מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר הנה ה׳ מטלטלך טלטלה גבר אמר רב טלטולא דגברא קשה מדאתתא. (שם) ועטך עטה א״ר יוסי בר׳ חנינא מלמד שפרחה בו צרעת כתיב הכא ועטך עטה וכתיב התם (ויקרא יג מה) ועל שפם יעטה. (ישעיהו כ״ב:י״ז-י״ח) צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים תנא הוא בקש לעשות גדולה לעצמו וקלון לבית אדוניו לפיכך נהפך כבודו לקלון כי הוה נפיק איהו אתא גבריאל אחדיה דשא באפיה משרייתיה (שם ע״ב) אמרו ליה משרייתך היכא א״ל מרדו ואהדרו בי אמרו ליה א״כ אחוכי קא מחייכת בן נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנים:

מ מַאי "קֶשֶׁר רְשָׁעִים"? שֶׁבְנָא הֲוָה דָּרִישׁ בִּתְלֵיסַר רִבְוָתָא, חִזְקִיָּה הֲוָה דָּרִישׁ בְּחַד־סַר רִבְוָתָא. כִּי אָתָא סַנְחֵרִיב וְצָר עֲלָהּ דִּירוּשְׁלֶם, כָּתַב שֶׁבְנָא פִּתְקָאשָׁדָא בְּגִירָא: שֶׁבְנָא וְסִיעָתוֹ הִשְׁלִימוּ, חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ לֹא הִשְׁלִימוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״א:ב׳) "כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר". הֲוָה קָא מִסְתַּפִי חִזְקִיָּה, אָמַר: דִּילְמָא חַס־וְשָׁלוֹם נַטְיֵיהּ דַּעְתֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּתַר רוּבָּא? כֵּיוָן דְּרוּבָּא מִמְסְרֵי, אִינְהוּ נַמִּי מִמְסְרֵי. בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: (ישעיהו ח׳:י״ב) "לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר". (כלו) [כְּלוֹמַר]: קֶשֶׁר רְשָׁעִים הוּא, וְקֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. הָלַךְ לַחְצֹב לוֹ קֶבֶר בְּקִבְרֵי בֵּית דָּוִד, בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: (שם כב) "מַה לְּךָ פֹה? וּמִי לְךָ פֹה? כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר וְגוֹ', הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר". אָמַר רַב: טִלְטוּלָא דְּגַבְרָא, קָשֶׁה מִדְּאִיתְּתָא. (שם) "וְעֹטְךָ עָטֹה", אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד, שֶׁפָּרְחָה בּוֹ צָרַעַת, כְּתִיב הָכָא: "וְעֹטְךָ עָטֹה", וּכְתִיב הָתָם: (ויקרא י״ג:מ״ה) "וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה". (ישעיהו כ״ב:י״ז-י״ח) "צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה, כַּדוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם" [וְגוֹ']. תָּנָא: הוּא בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת גְּדֻלָּה לְעַצְמוֹ וְקָלוֹן לְבֵית אֲדוֹנָיו, לְפִיכָךְ נֶהְפַּךְ כְּבוֹדוֹ לְקָלוֹן. כִּי הֲוָה נָפִיק אִיהוּ, אָתָא גַּבְרִיאֵל, אַחְדֵיהּ לְדָשָׁא בְּאַפֵּי מַשִׁרְיָתֵיהּאָמְרוּ לֵיהּ: מַשִׁרְיָתָךְ הֵיכָא? (אָמַר לְהוּ: מָרְדוּ וַאֲהַדְרוּ בִּי.) [אָמַר: הַדְרוּ בִּי]. אָמְרוּ לֵיהּ: אִם כֵּן, אַחוּכִי קָא מְחַיַכַתְּ בָּן! נְקָבוּהוּ בַּעֲקֵבָיו וּתְלָאוּהוּ בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתוֹ עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁבְנָא בַּעַל הֲנָאָה הָיָה, כְּתִיב הָכָא: (ישעיהו כ״ב:ט״ו) "לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן". וּכְתִיב הָתָם: (מלכים א א׳:ד׳) "וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת".

גּוּפָא אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ וגו', זֶה שֶׁבְנָא, דִּכְתִיב בֵּיהּ (ישעיה כב, טו): לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן וגו', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲמַרְכָּל הָיָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, (ישעיה כב, כא): וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי דַּהֲוָה אָמַר אֲמַרְכָּל הָיָה (ישעיה כב, כא): וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ אֲמַרְכָּל, שֶׁהָיָה מַר לַכֹּל. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מִן הֲדָא סִכְנִין הֲוָה, וְעָלָה וְנִתְמַנָּה קוֹמִיס אִיסְפִּיסְרִיאָן בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הוּא שֶׁהַנָּבִיא מְקַנְתְּרוֹ וְאוֹמֵר (ישעיה כב, טז): מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְךָ פֹּה קָבֶר, אָמַר לוֹ גָּלוֹיֵי בַּר גָּלוֹיֵי אֵיזֶה כֹּתֶל בָּנִיתָ כָּאן, אֵיזֶה עַמּוּד הֶעֱמַדְתָּ כָּאן, אֲפִלּוּ אֵיזֶה מַסְמֵר קָבַעְתָּ כָּאן. מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר צָרִיךְ אָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַסְמֵר אוֹ יָתֵד קָבוּעַ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה וְיִקָּבֵר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. כִּי חָצַבְתָּ לְךָ פֹּה קָבֶר, עֲשָׂאוֹ כְּמִין שׁוֹבָךְ וְנָתַן קִבְרוֹ עָלָיו. (ישעיה כב, טז): חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ, רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם מַר עוּקְבָן אָמַר, מִמָּרוֹם נֶחְצַב עָלָיו שֶׁלֹּא תִהְיֶה לוֹ קְבוּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (ישעיה כב, טז): חֹקְקִי בַּסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ. (ישעיה כב, יז): הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר, טִלְטוּל אַחַר טִלְטוּל, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כְּהָדֵין תַּרְנְגוֹלָא דַּהֲוָה גָּלֵה וְאָזַל מִן אֲתַר לַאֲתַר, (ישעיה כב, יז): וְעֹטְךָ עָטֹה, שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא יג, מה): וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה. (ישעיה כב, יח): צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה, גָּלוּת בָּתַר גָּלוּת. (ישעיה כב, יח): כַּדּוּר, מָה הַכַּדּוּר הַזֶּה שֶׁמִּתְלַקֵּט בַּיָּדַיִם וְאֵין מַגִּיעַ לָאָרֶץ כָּךְ הוּא, (ישעיה כב, יח): אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם, זוֹ (עזרא ח, יז): כָסִפְיָא. (ישעיה כב, יח): שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דַּהֲוָה אָמַר כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה, שֶׁהָיָה נֶהֱנֶה מִן הַקָּרְבָּנוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי דְּהוּא אָמַר אֲמַרְכָּל הָיָה, שֶׁהָיָה נֶהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁוֹת. (ישעיה כב, יח): קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁהָיָה מְבַזֶּה אֶת הַקָּרְבָּנוֹת, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שֶׁאָמַר אֲמַרְכָּל הָיָה, שֶׁהָיָה מְבַזֶּה אֶת שְׁנֵי אֲדוֹנָיו, וְאֵיזֶה זֶה יְשַׁעְיָהוּ וְחִזְקִיָּהוּ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר מֶה עָשׂוּ שֶׁבְנָא וְיוֹאָח, נָטְלוּ אִגֶּרֶת וּכְתָבוּהָ וּתְחָבוּהָ בְּחֵץ וְהוֹשִׁיטוּהָ בְּעַד הַחַלּוֹן וּנְתָנוּהָ לְסַנְחֵרִיב, מַה כָּתְבוּ בָהּ אָנוּ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְבַקְּשִׁים לְהַשְּׁלִים לָךְ, יְשַׁעְיָה וְחִזְקִיָּה אֵין מְבַקְּשִׁים לְהַשְּׁלִים לָךְ. וְהוּא שֶׁצָּפָה דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר (תהלים יא, ב): כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, זֶה שֶׁבְנָא וְיוֹאָח, (תהלים יא, ב): כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר, עַל מָתְחֵי גִירָא. (תהלים יא, ב): לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב, לִשְׁנֵי יִשְׁרֵי לֵב, וְאֵיזֶה זֶה יְשַׁעְיָה וְחִזְקִיָּה.

כי הנה הרשעים ידרכון קשת. ר' ברכיה בשם ר' אבא אמר זה שבנא ויואש. מה עשו כתבו אגרות ותחבוה בחץ ופשטוה (לנסחריב) [לסנחריב] בעד החלון וכתבו בה כל ישראל מבקשין להשלים לך וחזקיה וישעיה אינן מניחין לנו. לירות במו אופל. לשני ישרי לב לחזקיה וישעיה:

ותלך ותשב לה מנגד. הרחק ממנו אלפים אמה, ולכך הה"א חטופה, כדי שנלמוד הרחק מרחוק בג"ש, כתיב הכא הרחק, וכתיב התם אך רחוק יהי' ביניכם ובינו כאלפים אמה (יהושע ג ד), מה התם אלפים, אף הכא אלפים, וזה כמטחוי קשת, דא"ר יצחק שני מטחוי קשת מיל, ואם הי' אומר כטחוי קשת, הייתי אומר שני טחוי קשת אחר והוא שהיא מיל אחד, כשהוא מוסיף מ' כמטחוי לדרשה, לומר לך שני ענייני טחוי, והן ד' טחוי קשת שהן ב' מילין, ועיקר יסוד המלה שמטיח החץ על יתר הקשת וזורקו, וכה"א כוננו חצים על יתר לירות (תהלים יא ב), ודומה לו טחי (טפל) [תפל] (יחזקאל יג יא), וטח את הבית (ויקרא יד מב), וכל דומיהן, ותהי המלה כמו ו' בחגוי הסלע (שה"ש ב יד), הנגדרת מן המצרי לאנה יחוגו וינועו:

דָּבָר אַחֵר, (בראשית לב, ד): וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים, לָמָּה שָׁלַח יַעֲקֹב אֶצְלוֹ שְׁלוּחִים, אֶלָּא כָּךְ אָמַר אֶשְׁלַח לוֹ שְׁלוּחִים אִם יַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אָמַר לָהֶם, אִמְרוּ לוֹ אַל תֹּאמַר, יַעֲקֹב כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּצָא מִבֵּית אָבִיו הוּא עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, יא): כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי וגו'. (בראשית לב, ה): וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר, אִמְרוּ לוֹ אַל תֹּאמַר כְּשֶׁיָּצָא מֵעִמְּךָ נָטַל בְּיָדוֹ כְּלוּם מִתְּפִיסַת הַבַּיִת אֶלָּא בִּשְׂכָרִי קָנִיתִי כָּל הַלָּלוּ בְּכֹחִי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, יא): וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקָּרָא יַעֲקֹב לְעֵשָׂו אֲדֹנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ וְקָרָאתָ לְעֵשָׂו אֲדֹנִי ח' פְּעָמִים, חַיֶּיךָ אֲנִי מַעֲמִיד מִבָּנָיו שְׁמוֹנָה מְלָכִים קֹדֶם לְבָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, לא): וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ וגו'. אָמַר לָהֶם אִמְרוּ לוֹ אִם לְשָׁלוֹם אַתָּה מְתֻקָּן אֲנִי כְּנֶגְדֶּךָ, וְאִם לְמִלְחָמָה אֲנִי כְּנֶגְדֶּךָ, יֵשׁ לִי גִבּוֹרִים בַּעֲלֵי גְבוּרָה וּזְרוֹעַ שֶׁאוֹמְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּבָר וְהוּא עוֹשֶׂה לָהֶם רְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמה, יט): רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה. לְפִיכָךְ בָּא דָּוִד לִתֵּן שֶׁבַח וְקִלּוּס לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲזָרוֹ בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יא, ב): כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים יא, ג): כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אִם רִחַקְתָּ וְנָטַשְׁתָּ אֶת יַעֲקֹב שֶׁהוּא מַשְׁתִּיתוֹ וִיסוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, כה): וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, צַדִּיק מַה פָּעָל, עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֶמְרָה (תהלים כ, ח): אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר.