시편 84:5의 Musar

וצריך להיות הקהל הנמצאים בבית הכנסת חבירים ואהובים, ואז תשמע תפלתן לפני אביהן שבשמים, שנא' (ירמיהו לג, ו) וגליתי להם עתרת שלום ואמת. עתרת זו תפלה. בזמן העתרת, יש בה שלום הרי היא אמת, ואם לאו אינה אמת. לפיכך יהיו כל הקהל חברים, ולא יהיה ביניהן לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות בכל מקום, וכ"ש בבית הכנסת, מפני כבוד השכינה השרויה בבית הכנסת. שמיום שחרב בית המקדש השכינה שרויה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. כדגרסינן בפסיקתא ר' יודן בשם ר' יצחק, כל זמן שישראל נעצרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הב"ה עוצר את שכינתו עמהם, שנא' (שופטים יג, טו) נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים. ר' חגי בשם ר' יצחק אומר, כל זמן שישראל מקווים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הב"ה מקוה שכינתו עמהם, שנא' (תהלים מ, ב) קוה קויתי ה' ויט אלי וישמע שועתי. אמ' ר' יהושע בן לוי כל מי שנכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בעולם הזה זוכה ליכנס לעתיד לבא, שנא' (תהלים פד, ה) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. ר"ל לעתיד לבא. וגרסי' בואלה הדברים רבה והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי. הה"ד אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. אמ' הב"ה אם הלכת לבית הכנסת לא תעמוד על פתח החיצון ותתפלל, אלא הוי מתכוין ליכנס לפני לפנים מהדלת, דכתי' (משלי ח, לד) לשקוד על דלתותי יום יום. לשקוד על דלתי אין כתי' כאן, אלא לשקוד על דלתותי, שתי דלתות, ולמה, שהב"ה מונה את פסיעותיך ונותן לך שכר.

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, אבל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש. ואין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה, כדי שלא יהיה לבו טרוד בה. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלתן, כדי שיכוונו את לבם למקום ברוך הוא, שנא' (תהלים פד, ה) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. ושוהה ג"כ שעה אחת אחר תפלתו, כדי שלא תהא נראית עליו כמשוי. ואין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה. ולפיכך נהגו לאמר פסוקי דזמרה קודם תפלה, מפני שהן משמחין לאדם, שנא' (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב.

ובקריאת שמע הוזכרו ג' אלה. בפרשת ראשונה ושניה, הוזכר תפילין ומזוזה. ואח"כ פרשת ציצית. ובשני פרשיות הראשונות אמר (דברים ו, ז. יא, יט), בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, כי הישיבה נאה בבית כמו שכתוב (תהלים פד, ה) אשרי יושבי ביתך, כלומר שראוי להיות יושב בד' אמות של הלכה, לא ילך חוצה. גם יהיה יושב ומשמר כל תורת הבית, דהיינו התורה והמצות הנוהגים בבית דבר יום ביומו. כל הלכות מאכלות אסורות ומותרות הנעשים בבית. וגם הלכות ביאה, וכבר נודע (שבת קיח, ב) ר' יוסי קרא לאשתו ביתו, וכל הנהגת הבית, וכבר דברתי מזה באות ק' קדושה: