민수기 23:58의 Parshanut

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. לא רחוק הוא לומר, שכוון את הרביעי של ישראל, והוא יהודה רביעי לתולדה, ולכן אמר תמות נפשי מות ישרים, המה שבטי ישורון, ותהי אחריתי כמוהו, שבמיתתו היו עצמותיו מגולגלין בארון עד שנתפלל עליו משה, אבל באחריתו גדל מכולם, שמלכות נתקיימה בזרעו עד עולם. והבן.

לא הביט און כו'. פירוש, שחטא העגל אינו מביט לאון כלל, והראיה שד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו ומוציאם ממצרים, הללו עובדי ע"ז כו', ואפ"ה הוציאם ממצרים. ופשוט.

ותרועת מלך בו. בגמ' רה"ש אלא מלכיות תלת הוא דהוין ד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו ויהי בישורון מלך ד' ימלוך לעולם ועד. וכתב הגאון (הביאו הר"ן), דגמרא לאו בסידרא דקראי נקיט, ולאו בדוקא נקטיה, והכי נהיג בסידורי. ובאמת נראה דהגמ' בדוקא נקיט, דתפסו סדר ד' מלך ד' מלך ד' ימלוך לעולם ועד, שההוה קודם ואחר זה העבר, ואחר זה העתיד, לכן ד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו, שהוא ההוה הקודם, ואחרי זה ויהי בישורון מלך, שהוא העבר, ואח"ז ד' ימלוך בעתיד. והטעם שהוא מושג במצב הנוכחי המבט המוחשי, ומזה יש לו דין קדימה על העבר, שאינו רק בכח הזוכר המצייר במח מה שכבר היה, והעבר קודם להעתיד אשר אינו מוגדר בהשכל בציור מדוקדק ואמיתי כהעבר רק משוער ועקרו בכח המדמה. וזה ברור מצד השגתינו, שהוא רק על ידי השכל הנקנה המתוסף על עצמותינו והשגתינו מובאה באמצעיות החושים המובילים התנועה והידיעה המועתקת ממסובב להסבה, ובאמצעיות הזמן המוחש המוגדר על ידי הגלגלים, אשר אז ההוה מוחשי והעבר מושכלי מאשר שלט עליו החוש, והעתיד מצויר בלי חלה עליו המבט המוחשי כלל, לכן הקדימה להוה מפני שההשגה בו נתעצמה יותר ומדויקת ואמיתית מאשר בהשגה העברה, וכן העבר להעתיד, ולפי חוזק ההשגה וההרגשה בא סדורו כן. וכן סדרו בתפלת יוהכ"פ כאמור אנכי כו' מוחה פשעיך למעני, זה בהוה, ונאמר מחיתי כעב, זה בעבר, ונאמר כי ביום הזה יכפר כו', בעתיד, הרי גם לענין כפרה סדרו כן.

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא כו'. פירושו ע"ד פשט כי כעת, כהעת הזאת והמצב הנוכחי שהחרימו סיחון ועוג ועתידים עוד לנקום ממדין וממלכי כנען יאמר ליעקב כמו על יעקב, ולישראל פירוש על בית יעקב וישראל יאמר ראו מה פעל השם [וכמו ברוך שככה לו בעולמו] התבוננו גבורותיו ונפלאותיו מה שפעל השם, כי הנה עם כלביא יקום כו', שהלביא כששוכב אינו ניכר מאומה וכשיקום רואין מי הוא, כן העם הזה הלא היו עבדים, דאפילו על אנשי ביתם לא שלטו, ופתאום כלביא יקום וכארי יתנשא [שאין העזר מהשתתפות ממלכות אחרים רק מעצמו, וכמו הארי שאינו קורא זולתו לו לעזרה], ראו מה פעל השם ב"ה, כי אין זה סדור טבעי רק השגחה פרטיית מאלקי כל, וחסר מלת ראו, כאשר ידוע דרך הצחות. וזה שהקדים תחלה אל מוציאם ממצרים כו' כי לא נחש ביעקב ולא קסם כו' שאין בהפלאים של ישראל שום נחש או קסם, רק כח השי"ת. והמשך המליצה כך כתועפות ראם לו, פירוש השם לישראל, כי לא כח נחש ביעקב ולא תועפות קסם בישראל, כעת יאמר על יעקב ועל ישראל ראו מה פעל אל הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא כו'. והבן כ"ז.