민수기 5:33의 Parshanut

וכל זב. בגמ' שבע"ק משתלח חוץ לשני מחנות, אבל טבו"י אינו משתלח, שאפילו עשה אין בו רק מדבריהם, שנאמר ויעמוד יהושפט לפני חצר החדשה שחדשו בה דברים כו' טבו"י אל יכנס למחנה לויה. בזה מבואר בירמיה ל"ו בחדש התשיעי קראו צום כו' בחצר העליון פחת שער בית ד' החדש, דאיזה צום היה בכסלו רק על הגשמים, ובפ"ק דתענית הגיע ר"ח כסליו ולא ירדו גשמים כו' תעניות כו' ומותרין בתשמיש המטה, א"כ היו בע"ק טבולי יום והיו אסורים לכנס במחנה לויה ועשו בית חדש שלא נתקדש במחנה לויה, והיו עומדין שם כל העם גם בע"ק טבו"י, וזה בית החדש. וכן יהושפט הוא חדש הגזרה, לכן לכנס טבו"י עשה חצר חדשה, שלא נתקדשה בקדושת מחנה לויה, ולכן הוי חצר החדשה ממש, שבנה חצר חדשה משום, שאז חדש הגזירה דטבול יום אל יכנס במחנה לויה. ודו"ק.

ויעשו כו' וישלחו אותם כו' כאשר דבר ד' אל משה כן עשו בנ"י. הנה בכל התורה כולה בנח ובאברהם, ובפסח ראשון ושני, ובעשיית המשכן, ובלוים, ובקרבנות כתיב כאשר צוה ד' את משה כן עשו, וכאן פתח צו את בנ"י ומסיים כאשר דבר כו'. ופלא הוא. ונראה, משום דצו דריש בספרי זירוז, ובדבר שיש בו חסרון כיס ואינו אלא לשון אזהרה, והוא בגזרת פקוד ומצוה דבר שלטון, וכאן מצד המצוה לשלוח מצורע חוץ למחנה ישראל, זה אינו קשה ואינו צריך פקודה ואזהרה, רק מצד המצורעים לשלחם חוץ לענן ולריב עמהם, אבל המצורעים קבלו זה בשמחה להתכפר מעונם מזבח כפרה (ברכות ה' רש"י), א"כ לא היה כמקיים אזהרה, רק כאלו דבר ד' ג"כ עשו, וכמו דאמר בספרי, שאף הטמאים לא עכבו ולא היו המשלחים צריכים לריב עמהם, והיה נקל לקיים את זה. ודו"ק.

וישלחו אותם כו' כאשר דבר כו' משה כן עשו בנ"י. נראה, דמכל זב דרשו בע"ק, וא"כ ביום שהקריבו קרבנותיהם והיו צריכים לבוא ולהראות היו פורשים מנשותיהן, ומשה היה תמיד במחנה שכינה, שהדיבור היה מצוי אצלו היה תמיד פרוש מאשה, וזה כאשר דבר ד' אל משה והיכן דבר פה עמוד עמדי כו', שדרשו ז"ל (שבת פ"ז) שצוהו לפרוש מהאשה, כן עשו בנ"י, שבשעה שהיו באים לעזרה פרשו מנשותיהן. ודו"ק. ולכן כתוב כאשר דבר ולא כאשר צוה כמו בכל מקום, משום דמשה עשה מדעתו, והשם הסכים על ידו.

ואשמה הנפש ההיא כו'. שהדליק גדישו של חבירו ביוהכ"פ כו'. בספרי. פירוש, דחיוב כרת דעלמא הרי יוהכ"פ מכפר, והחיוב הוא דבר שבין אדם למקום, אבל מדליק גדישו ביוהכ"פ, דהוי כרת דיומא ואינו מכפר ואשמה הנפש ההיא, בכ"ז חייב להשיב הקרן והחומש. ויעוין ירושלמי פרק אלו נערות ודו"ק.

האשם המושב לד' לכהן כו'. ושמא תאמר שאם צריך אתה ליתן לכהנים עבור גזל הגר, למשל סלע, תתן עבורו תרומה בסלע לכהנים האלו ותחשוב עבור הגזל, שבידך ליתן לאחר, לכן אומר וכל תרומה לכל קדשי בנ"י אשר יקריבו לכהן לו יהיה, בלבד השבת הגזל, שלא תוכל לנכות לו, ואיש את קדשיו לו יהיו, פירוש, שזה ענין אחר שטוה"נ לבעלים ולא תחשוב זו בזו, ומהיכן תהיה לך הטוה"נ איש אשר יתן [כמו מאיש וכיו"ב הרבה] כו' לו יהיה, פירוש, דכהן בעצמו אסור ליתן טוה"נ לבעלים, רק למשל אבי אמו ישראל נותן טוה"נ, שיתן לנכדו כהן. ועיין בכורות דף כ"ז ע"א ודו"ק. ולכהן פירוש בשביל כהן שנותן ישראל עבור הכהן לבעלים.

מנחת קנאות הוא. על קרבנה קאי, דקרבן לשון זכר, ולהלן אמר היא, דעל מנחה קאי. ולכן דריש ריש מנחות מהיא, דשלא לשמה פסולה. ופשוט.

והקריב אותה הכהן. אינה באה בתוך הרגל מדרש. ולכאורה פירושו, שאין משקין סוטה ברגל, כמו שאין רואים הנגעים ברגל, אולם בירושלמי מוע"ק פ"א ה"ב והביאו רבינו משה בהלכות יו"ט פ"ז משקין את הסוטות [וכן משמע בתמורה י"ד ולמנחותיכם מנחת סוטה. עיי"ש]. וצריך לומר דסלקא אדעתין דצריך להשהותה עד הרגל, וכמו שאמרו בזקן ממרא בסנהדרין דף פ"ט, שכדי שכל העם ישמעו ויראו משהין אותו עד הרגל, וכאן שנשים חייבות לראותה, שנאמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשנה כמזימתכם כו' (סוטה ח'), ונשים חייבות בשמחה ובאות ברגל לירושלים, לכן אמר והקריב אותה לבדה, כשהיא לבדה ואינו צריך להשהות אותה ולהשקותה ברגל במעמד רבים, רק כשבאה בעצמה לפני ד'. ובזה א"ש מה דאר"י בסוטה דף ח' לא מן הטעם הזה אלא שנאמר אותה לבדה, שלדידיה לא נוכל לפרש, שאף כשהיא לבדה משקין אותה וא"צ להשהותה עד הרגל, שהרי ר"י לטעמיה התם דפליג ואמר, שאין ממתינין אותו עד הרגל, יעוין בסנהדרין שם, ואין צריך קרא להודיע, שאינו משהה על הספק אותה עד רגל, ועל כרחך דקרא אמר, דרק אותה לבדה ולא חברתה עמה. ודו"ק היטב.

אם לא שכב איש אותך כו' הנקי ממי המרים המאררים האלה. יתכן ע"י מה דתנן בתוספתא דמסכת סוטה רשב"א אומר משום ר"מ ראויה היתה ליסורין קשין מאלו לפי שהכניסה עצמה לספק הזה אלא שהניוול גרם לה להיות נקי לכך נאמר ונקתה האשה, פירוש, שאף אם טהורה היא ראויה ליסורין על מה שנסתרה עם האיש והכניסה עצמה לספק הזה [וכמו דבאמת סבר בן עזאי כן בספרי על קרא דוהאשה תשא את עונה אפילו טהורה, יעו"ש, ובפ"ג מירושלמי הלכה ה' יעו"ש בשם רשב"א. וצ"ע], רק שמה שהיא מתבזה ומתנבלת ושותה מים המרים המאררים כל אלה גורמים שתהיה מכופרת, ובזה תנוקה מעון. ולכך כתיב ונקתה האשה ונזרעה זרע, שתנוקה מעון. וזה שאמר קרא אם לא שכב איש אותך כו', אף שחטאת בזה שהסתרת עצמך והוצאת עליך ש"ר וגרמת להמחק שם שמים, בכ"ז הנקי ממי המרים המאררים כו' משתייתם, אז תנקה מן החטא, ששתייתם ינקו אותך ויכופר עונך לפני אבינו שבשמים ודו"ק.

הנקי. כמו ומות בהר. ראב"ע. כי בלשון צווי שתנקה לא שייך, ואולם שמה דרשו התקן עצמך לצרכי מיתה. ובזה יבואר הספרי ר"י אומר בתחלה מודיעה כחן של מים המרים כו' בתי כו' לחם יבש כו' אף אם טהורה את שתי ואל תמנעי ואם טמאה את הנקי ממי המרים המאררים האלה, שמפרש אם לא שכב איש אותך שתי ואל תמנעי, אבל אם נטמאת, תן תודה שנטמאת וחטאת והנקי עצמך ממי המרים כו' האלה, שלא תשתה אותם, וכמו פלוני יצא נקי וכו'. ודו"ק. וכמו נקי עצמך כו' כתובות פ"ז, וכאן נקי עצמך בהודאתך.

בתוך עמך. בספרי ועמך שלום [שאינן נענשין עליו], בתוך עמך ולא בזמן הזה, פירוש, משרבו המנאפים אף נשי הכשרים אינן נבדקין, כיון שעמה פרוצים. וכן תמצא מפורש בירושלמי סוטה פ"ט הל' ט' על משנה, דמשרבו המנאפין, פסקו המים המאררין לאלה בקרב עמה בזמן שעמה שלם לא בזמן שעמה פרוצים. ודו"ק.

והניף וכו' והקריבה. מזה יליף בירושלמי פ"ג דסוטה, דתנופה קודם להגשה, ומפלפל לענין עומר, ובבלי מנחות לא מפרש מידי, זהו משום, דתנופה עיקר מצותה במזרח, והגשה במערב המזבח ואין מעבירין על המצות, וכמו דמפרש על מביאין מן הקרוב, יעו"ש, א"כ הנפה קודם, תיכף בבואו לעזרה. ופשוט.

והיתה האשה לאלה בקרב עמה. יתכן, כי זה מפעולות השגחה הפרטיית, אשר דבוקה בעם ד' בני ישראל עמו, אשר התנוססה עליהם לפאר את עמו ולהבדיל אותם לעם סגולתו, ולטהר אותם מחלאת אי צניעות, והיה זה הענין על צד הפלא והמופת, אשר גבהו דרכיו מארחות הטבע, כמו שהעיר רמב"ן בפירושו. והנה אמרו רז"ל כשם שהמים בודקין האשה כן בודקין את הבועל, לכן אמר, כי מקנין ומשקין אותה ע"י גוי בן נכר, אמנם נראה, כי אותו לא בדקו המים, כי לא רצתה ההשגחה להיות הנהגתה עפ"י המופת באומה נכריה ובני נכר, אשר לא מזרע ישראל המה, ולכן אמר לאלה בקרב עמה ולא בעם אחר, שבעם אחר אין המים בודקין את הבועל, ולכן בהם לא תתפרסם התקלה מהאשה הזו, ולא תהיה לאלה בקרב עם אחר. ודו"ק.