신명기 5:25의 Parshanut

הטיבו את אשר דברו. במדרש חד אמר כהטבת הנרות וח"א כהטבת הקטרת. הכונה, דהם טענו שהתכלית הוא הבחירה, ואם יהא האדם מוכרח בהשגתו אין תועלת בקיומו התורה מתוך הכרח ובהשגתם הבהירה במעמד הר סיני הלא היו המה מוכרחים כמוש"א מלמד שכפה עליהן הר כגיגית, לכן אם ישמעו מפי נביא, אז יהיו בעלי בחירה הן בשכל, שיוכלו לתלות איזה סבה לבלי לשמוע בקול המצוה, הן בתאות החומר והנה על תאות החומר היותר פלא, שכאשר האדם הוא תאוני ובכל זה מתגבר על יצרו, ובאופן זה אמרו שבעלי תשובה קודמין לצדיק גמור, שלפום צערא אגרא, אבל באופני ההטעה בשכל ודמיונות כוזבות חלילה מחשבה פוגם, וע"ז אמרו שמחשבה כמעשה, למען תפוש ישראל בלבם, וע"ז אמרו אבל לצדיק גמור עין לא ראתה כו' (ברכות ל"ד), והמהרהר נאמר עליו לא תתורו אחרי לבבכם כו'. והנה בהטבת הקטרת חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב בין הסממנים, שזה העיקר למזג ולבשם את הרע ולנצח כח התאוה במותר לו, ויש שהוא מצוה, כמו פו"ר ואכילת סעודת מצוה שבת ויו"ט, ולנקום נקמת ד' וכיו"ב, והטבת הנרות אמרו מנחות פ"ח נר שכבתה נדשן השמן נדשנה הפתילה כו', הרי דצריך לסלק הפתילה והשמן וליתן פתילה ושמן חדשים לנר, וכן בכח השכל שרומז למנורה [וכמוש"א הרוצה להחכים ידרים וסימנך וכו'] צריך לבלי השאר שום דמיון כוזב והטעה בשכל ושום ספק בדעת, רק השכל וידוע את ד' בלי נטיה כלל מארחות מישור, וזה שע"י שיופסק השגתם המכרחת הברורה, אז יהיו בבחירתם והתגברם לעבוד את ד' כמטיבי הקטרת בכוחות התאוה וכמטיבי הנרות בכח השכל. והבן.