신명기 21:10의 Quotation_auto

ולפי מה שפירשנו במלחמה שלמעלה שהוא רמז על מלחמת יצר הרע. זאת המלחמה תהיה גם כן על מלחמת יצר הרע. וכן רמזו רז"ל כאמרם ולקחת לך לאשה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. וא"כ הטעם שחזר לומר בכאן כי תצא למלחמה. הוא לפי שכתב למעלה כי ימצא חלל באדמה. שנראה שגבר יצר הרע ומבית הסורים יצא למלוך עד שנמצא חלל באדמה. עד שלזה אנו צריכין לעשות מלחמה חדשה עם יצה"ר. בענין שלא יוסיף לעשות כדבר הרע הזה. וזהו כי תצא למלחמה על אויביך הוא יצה"ר הצר הצורר וכחותיו. ואם תלחם עמו תהיה מובטח שיתנהו ה' בידך. ושבית שביו. לרמוז שתקח ממני השבי שהוא כבוש מיצר הטוב וכחותיו. ואמר וראית בשביה. לרמז שאע"פ שיתנהו ה' אלהיך בידך שלא תהרגנו. לפי שהוא צריך לקיום המין ואין לך להפרד מהנאות העוה"ז מכל וכל. ואם ראית בשביה אשת יפת תואר אתה יכול ליהנות ממנה ולהביאה אל תוך ביתך. בתנאי שלא תלך אחר היתרונות. וזה נרמז בגלוח השער והצפרנים שהם מותרות. וכן בתנאי שיהיה כבוש. תחת ידך ויבכה ויצטער מעוני ומעבודה קשה. ולא ילך אחר שחוק וקלות ראש. וזהו רמז ובכתה את אביה ואת אמה. ואמר והיה אם לא חפצת בה. לרמוז שאחר שהוא מתרחק מיצר הרע ואינו חפץ בו. שלא ישתעבד בו בקושי אלא שמאל דוחה וימין מקרבת. וזהו ושלחתה לנפשה. וסמך לכאן כי תהיין לאיש ב' נשים האחת אהובה והאחת שנואה. כנגד יצר טוב ויצר הרע כי יצר טוב הוא דוגמת השנואה. לפי שהכל הולכים אחר הילד השני. הוא יצר הרע שהוא בדוגמת האהובה. וצוה והיה הבן הבכור לשנואה. לרמוז שאע"פ שהיא שנואה שיתן לה הכבוד והבכורה. ולא יתן הכבוד לבן האהובה. אחר שהיא ראויה להיות שנואה באמת. אבל את הבכור בן השנואה שהיא אהובה באמת. יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אונו. כלומר ראשית בחכמה ובשכל ובכח התורה. ולכן לו משפט הבכורה והכבוד. ואם ירצה לבכר את בן האהובה. לסוף יהיה סורר ומורה. סר מן התורה ומן הדרך. ומורה פנים בתורה שלא כהלכה. ולזה סמך מיד כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. ותפשו בו אביו ואמו וכו' ורגמוהו. לרמוז שצריך שיתפשו ביצר הרע ויאסרוהו בנחשתים וירגמוהו ויהרגוהו מכל וכל. כמו שאמר דוד לבי חלל בקרבי. בענין שכל ישראל ישמעו וייראו:

ולפי מה שאמרנו למעלה. כי כשאמר כי תצא למלחמה על אויביך. הוא רמז על מלחמת יצר הרע. יאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה. על האדם שנקרא עיר קטנה. ובכאן נתן סדר על מלחמת יצר הרע. שאין ראוי לעשות מלחמה עצומה עמו ולעוקרו ולהשחיתו מכל וכל. אחר שהוא ראוי לקיום המין. ובסבתו גם את העולם נתן בלבם. שאלמלא כן לא היה אדם מתאוה לבנים ולא לבנות בית וליטע כרם. ולכן אמר וקראת אליה לשלום. כמו שאנו חייבים לתת שלום לשמאל תחלה אחר תפלתינו. בענין שיהיה כבוש יצר הרע תחת יצר הטוב. ולא יהיה גדול הבית. כמו שאמרו על פסוק ויבא הלך לאיש העשיר וכו'. ולכן אם שלום תענך והיה כל העם הנמצא בה. שזה רמז לכחותיו יהיו לך למס ועבדוך. אבל אם לא תשלים עמך בהתחלה. לסוף ועשתה עמך מלחמה. ולכן וצרת עליה להרעיבה ולהצמיאה. ונתנה ה' אלהיך בידיך והכית את כל זכורה ולשבר ולהחליש כח הזכר הגובר עליך. אבל הנשים והטף שהם חלשים מצד עצמם. ראוי לך להחיותם ולספק להם מזונות. מעט צרי לשמירת הבריאות ומעט דבש ללקיחת תענוג ואת היותר תחרים. וזהו כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה. לפי שכבר נתגבר ונעשה אדון הבית. ואז אתה צריך להלחם עליו ולכבשו. בענין שיהיה כבוש תחת ידיך. אבל עכ"ז לא תשחית את עצה מכל וכל. כי ממנו תאכל והוא נותן תאות המאכל. וכ"ש שאותו לא תכרות. אחר שממנו קיום העולם. כאומרו מאד זה יצר הרע. ואמר כי האדם עץ השדה. לרמוז שחיי האדם תלויים בפירות ובענייני המאכל. והם סבה להחזיק האדם לעבוד עבודת השם. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא. ואין בו תועלת לקיום האדם אלא לילך אחר התאוות. אותו תשחית וכרת מכל וכל. ובנית מצור על העיר. בתעניות ובמלקיות ובכל מיני סיגופים. עד רדתה. באופן שתהיה כבושה תחת ידיך:

כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר. על אויביך כנגד אויביך. ונתנו ה' אלקיך בידך אם עשית כל האמור בענין סוף שה' אלקיך נותנו בידך. ושבית שביו לרבות כנעניים שבתוכה. וראית בשביה בשעת שביה. אשת אפילו אשת איש. יפת תואר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבלות. וחשקת בה אף על פי שאינה נאה. בה ולא בה ובחברתה. ולקחת לקוחין יש לך בה. לך לאשה שלא יקח שתי נשים אחת לו ואחת לאביו אחת לו ואחת לבנו. והבאתה מלמד שלא ילחצנה במלחמה. יפת תואר אין לי אלא בזמן שיא יפת תואר, מנין אף על פי שהיא כעורה, תלמוד לומר וחשקת בה אף על פי שאינה יפת תואר, ולקחת לך לאשה שלא תאמר הרי זו לאבא הרי זו לאחי. והבאתה אל תוך ביתך ולא לבית אחר. כהן ביפת תואר רב אמר מותר ושמואל אמר אסור. בביאה ראשונה כולי עלמא לא פליגי דשרי שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כי פליגי בביאה שניה, רב אמר מותר הואיל ואישתרי אישתרי ושמואל אמר אסור דהא הוי לה גיורת וגיורת לכהן לא חזיא. ואיכא דאמרי בביאה שניה כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי בביאה ראשונה, רב אמר מותר דהא לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, ושמואל אמר אסור כל היכא דקרינן ביה והבאתה אל תוך ביתך קרינן ביה וראית בשביה וכל היכא דלא קרינן ביה והבאתה אל תוך ביתך לא קרינן ביה וראית בשביה: