출애굽기 25:49의 Quotation_auto

ואמר ויקחו לי תרומה ולא אמר ויתנו לי. להורות לנו על מה שאמר דהע"ה כי ממך הכל ומידך וכו'. להורות לנו כי ענייני הצדקה והנדבה שאנו נותנין ומתנדבין לבדק הבית ולעניים. אין אנו נותנין. אלא לוקחים ומקבלים. כי מי הוא זה ואיזהו שיתן מתנה למלך המלכים. אחר שהכל שלו ולה' הארץ ומלואה. והוא בחסדו חונן לאדם טובות העוה"ז. ומפקידם אצלו דרך פקדון. ושיוציא מהן כל מה שירצה להכנת מזוניו ולכל צרכיו. בתנאי שיוציא הכל לעבודת יוצרו. ולא יתגאה לומר כחי ועוצם ידי וגו'. שאם יחשוב כן יחשוב שהכל שלו. ולא ירצה לעשות צדקה ממנו. כי יאמר אני טרחתי בו ביום ובלילה שינה בעיני אינני רואה. ומה לי לחסר ממוני לתת לאחרים. ולכן אמרו כל שלחן שלא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים. לפי שחושב כשאינו עוסק בתורה. שהשלחן וכל אשר בו הוא שלו. וזה היה חטא נבל הכרמלי. כמו שפירשתי במקום אחר שחשב שהכל היה שלו. ואמר איך אקח לחמי ושיקויי אשר טרחתי בהם. ואתנם לאיש אשר איני מכיר. ובזה היה כופר בהשגחת הש"י. ולכן נגפו ה'. אבל השלחן שאמרו עליו ד"ת הוא שולחנו של מקום. שבדברי תורה חושב ורוצה כי יד ה' עשתה זאת והכל שלו. והוא שולחנו של מקום ולא שלו. ואפתורא דרחמנא סמכינן. וזהו זה השולחן אשר לפני ה'. ואחר שהשולחן אינו שלי. למה ירע לבבי בתתי מלחמי לדל. אבל כשאין אומרים ד"ת על השלחן חושב שהכל שלו. ואין בשולחן הזה חלק לאלקי ישראל. וזהו צואה בלי מקום. כי אין חלק לש"י שנקרא מקום בזה השולחן. ולכן אמר איש ברתותא תן לו משלו. וא"כ למה ירע לבבך בתתך לו. וחסד גדול עושה לו הש"י כשרוצה להזמין לאדם איש טוב שיתן לו צדקה. וזהו ושם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז. כי הוא מקבל ואינו נותן. אחר שהכל שלו. ולכן אמר בכאן ויקחו לי תרומה. ולא אמר ויתנו לי. כי הם אינם נותנים. אלא מקבלים ולוקחים לעצמם. לפי שכל מה שעושה בזה העולם. חוץ מהתורה והצדקה הכל עושה לאחרים ולא לו. כאומרו ועזבו לאחרים חילם. ואמר אל תתן לנשים חיליך. אבל התורה והמצוה הוא לבדו יעשה לכם. ולכן כתב בתורה במצות הלולב ולקחתם לכם. וכן וספרתם לכם ספירת מצוה. אבל כל שאר הספירות והלקיחות הם לוקחים ועושים לאחרים. וז"ש הלל מרבה בשר מרבה רמה. וכן כל שאר הקניינים הוא מרבה לאחרים. אבל בדברי התורה והמצוה הוא עושה לעצמו. וזהו מרבה ישיבה מרבה חכמה לעצמו. וכן בכל קנייני התורה אמר קנה לעצמו קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העוה"ב. ואחר שבאלו הקניינים הוא מרבה לעצמו. א"כ הוא מקבל ואינו נותן. וא"כ יפה אמר בכאן ויקחו לי תרומה. ולא ויתנו. כי הם לוקחים לעצמם ואינם נותנים. ולכן אמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו. כי מי שלבו נודבו הוא רואה ומבין שהכל מיד השם ונותן הכל בשמחת לבו. ובמדרש הנעלם אמרו. כי ויקחו לי תרומה הוא מדבר על סוד הייחוד. שראוי ליקח שם ה' ולהעלותו בלבבו מעלה למעלה עד רום המעלות. שזהו בסוד ה' אחד. בסוד י' ספירות שנקראו תרומה תרי ממאה. כי כל אחת מהן היא במקום י'. י' פעמים י' הן ק' כנגד ק' ברכות. וזהו נאם הגבר הוקם ע"ל וזהו מאת כל איש אשר ידבנו לבו. כי האיש הקדוש. בנדבת לבו ובמחשבתו לוקח זאת התרומה שהיא כנסת ישראל. ומוליך ומביא מעלה ומוריד מעלה ומטה ובד' רוחות העולם. עד שמייחד כל הדברים העליונים אלו עם אלו. וכל זה במלת זאת. וזהו וזאת התרומה וגו'. ולכן אמרו שמונה בכאן י"ג דברים זהב וכסף ונחשת וכו'. כנגד י"ג מדות. הם י' ספירות עם הג' הנעלמות אשר לא ידעו שמם. וכן תמצא כנגד זה שתקנו בישתבח י"ג מיני הודאה והם שיר ושבחה וכו'. ולכן אמר שם שאין להפסיק בהם. והמפסיק בהם בל יראה גאות ה'. ובאלו הדברים ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואין להאריך בזה:

וצפית אותו זהב טהור. לפי שהתורה יש בה זהב ורוב פנינים. מבית ומחוץ תצפנו. שצריך לב טהור ונקי לעסוק בה. בענין שיהיה האדם פיו ולבו שוים. בענין שיהיה תוכו כברו כמאמרם ז"ל. ועשית עליו זר זהב סביב. הוא סימן לכתר תורה העולה על הכל. ולפי שהתורה צריכה עוזרים ומסייעים. כאומרו שמח זבולון בצאתך. וכן אמר עץ חיים היא וגו'. ללומדיהם. צוה לעשות ד' טבעות ולעשות בדי עצי שטים. רמז למחזיקי התורה וללומדים בה שהם נושאים הארון על כתפיהם. וזהו בדי עצי שטים שהם נקראים בדים. כאומרם חרב על הבדים ונואלו. חרב על צואריהם של ת"ח שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמטפשים דכתיב ונואלו. לפי שאולי יחשבו שאחר שנקראו בדים שצריכין לעמוד כל אחד לבדו. לז"א שאינו כן כי לכן צותה התורה שיהיו ד' טבעות וד' בדים יחד. ולא יהיה אחד לבדו. כי אם יהיה לבדו יאבד חכמתו. וזהו ונואלו. כתיב אשר נואלנו ותרגומו דאטפשנא. ובזה יוכל לשאת הארון ולא באופן אחר. וזהו בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו לעולם. וזאת הבטחה גדולה לישראל דכתיב כי לא תשכח מפי זרעו. וזהו ונתת אל הארון את העדות. היא התורה שהיא עדי ותכשיט ועדות לישראל שבחר בהם מכל עם:

ואמר ועשית כפורת. לפי שהיא כפרה לכל תולדותם. כאומרו בחסד ואמת יכופר עון. וכתיב אם יכופר עון בית עלי בזבח ומנחה. ואמרינן בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בד"ת. שעולים על כל הקרבנות דכתיב זאת התורה לעולה וגו'. ולפי שידוע שהתורה לא נבראת אלא לעסוק בה תמיד. ואין כל אדם יכול לעמוד בזה. זולתי תינוקות של בית רבן שיש להם זה הכח. והם היו ערבים על אביהם במ"ת. וכשאין עוסקין בה הקב"ה נפרע מהערבים. דכתיב ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. ולכן כתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. והם מבטלים גזרות רעות. כאומרו להשבית אויב ומתנקם. ואמרו ולשון רכה תשב"ר גר"ם. ראשי תיבות תינוקות של בית רבן גזרות רעות מבטלים. לכן סמך בכאן ועשית שנים כרובים זהב. רמז לתינוקות ולילדים העוסקים בתורה. כי תרגום ילד רביא. בענין שהם יהיו מגינים על ישראל. וזהו והיו הכרובים פורשי כנפים וגו'. ולכן חזר לומר ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה. ואל הארון תתן את העדות שהיא התורה. להורות שאחר שהיו הכרובים עשוים בכפורת. יתן העדות בארון ולא קודם לכן. אחר שתכלית התורה בעבור הכרובים:

אלה תולדות השמים והארץ זה ראשה של תורה. החודש הזה לכם ראש הספר אמר אויב ארדוף ראש השירה ולמה עשה הקב"ה מוקדם ומאוחר בתורה מפני גסי הרוח שלא יקרא כהן בבראשית ויאמר אני התחלתי התורה הקב"ה נמלך במלאכים אמר להן עולם אני מבקש לבראות א"ל למה אמר להן בשביל עם אחד שנקרא ישראל אמרו לו ומה טיבן א"ל כשם שהבדלתי בין אור לחשך כך במצרים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. כשם שהבדלתי בין מים העליונים לתחתונים אף להן אני עתיד לעשות כן שנאמר והמים להם חומה מימינם. בשלישי בראתי זרעים ודשאים אף להן אני עתיד לעשות כן שנאמר והמן כזרע גד ואומר בנאות דשא ירביצני. בראתי מאורות להבדיל בין יום ובין לילה אף אני עתיד לעשות להן כן שנאמר לא ימיש עמוד הענן. בראתי עופות ודגים אף להן ורוח נסע מאת ה'. בראתי אדם ויפח באפיו אף להם עץ חיים היא למחזיקים בה א"ל רבונו של עולם מה עשה לך העם הזה שאתה כל כך מחבבו (יא) א"ל ביום ראשון בראתי שמים ומתחתים שנאמר הנוטה כדוק שמים וגו' (יב) אף הם אני משרה שכינתי ביניהן שנאמר ועשו לי מקדש. בשני הבדלתי בין מים למים אף הן והבדילה הפרוכת לכם. ביום השלישי בראתי דשאים וזרעים אף הן אוכלין ירקות בליל פסח ומביאין לחם הפנים. ברביעי בראתי מאורות אף הן ועשית מנורת זהב. בחמישי בראתי עופות אף הן והיו הכרובים פורשים כנפים. בששי בראתי אדם אף הן בזאת יבוא אהרן לשמש לפני:

ואמר משכן העדות. על התורה שנקראת עדות דכתיב עדות ה' נאמנה. והמשכן הוא מושב לארון העדות. וכן נקרא משכן העדות לפי שהוא עדות לישראל שהקב"ה כפר להם על מעשה העגל ורצה להשרות שכינתו ביניהם. אע"פ שחטאו חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב. צוה לעשות משכן בזהב וכסף ונחשת לכפר עונם וזהו משכן העדות. וכן נקרא משכן העדות. לפי שהמשכן עדות למשכן של מעלה. וכל הדברים שנעשו במשכן של מטה נעשו במשכן של מעלה. במשכן של מטה כתיב עצי שטים עומדים. ולמעלה כתיב שרפים עומדים. למטה כתיב והיו הכרובים פורשי כנפים. ולמעלה כתיב שש כנפים לאחד. למעלה כתיב ואת הככבים. ולמטה כתיב ועשית קרסי נחשת חמשים. שהקרסים היו נראין במשכן כככבים בשמים. למעלה כתיב נוטה שמים כיריעה. ובמשכן כתיב ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן. וכן בדברים רבים דומים זה לזה. באופן שמשכן של מטה הוא עדות למשכן של מעלה. לפי שהוא כנגד עולם העליון. וזהו המשכן משכן העדות. וכן נקרא משכן העדות לפי שהוא עדות לבריאת העולם הזה. וכל הדברים שנבראו בעולם. כנגדם נצטוו במשכן כמו שפירשתי למעלה בפסוק ה' אהבתי מעון ביתך. לפי שהוא שקול כנגד בריאת עולמך. בבריאת העולם כתיב יהי אור. ובמשכן כתיב ועשית מנורה. וכן בכל הימים כתיב דוגמא זה לזה. הלא היא כתובה בפרשת ויקחו לי תרומה. וכן בבריאת שמים וארץ כתיב ויכולו השמים והארץ ובמשכן כתיב ותכל. בבריאת שמים וארץ כתיב ויברך אותם אלהים. ובמשכן כתיב ויברך אותם משה. הרי לך שהמשכן הוא עדות ודוגמא לזה העולם. ולכן כתיב המשכן משכן העדות. וכן נקרא משכן העדות. לפי שזה המשכן שעשה משה ע"ה הוא עדות למשכן שעשה שלמה. כמו שאמרו וכן תעשו לדורות אם יאבד אחד מן הכלים כתבנית אלו תעשו אותם. ולכן שלמה המלך ע"ה עשה במקדש כל הדברים שהיו במשכן. לפי שהיה המשכן רמז ועדות למשכן שלמה. וזהו המשכן משכן העדות:

אח"כ צוה ועשית שולחן ושישים שם לחם הפנים. להורות כי אם אין קמח אין תורה. ולכן צוה לעשות לשלחן בדים. שהם סומכים ועוזרים לתורה. והברכה מצויה מצד התורה. וסמך ועשית מנורת זהב טהור. להורות על נר מצוה ותורה אור ושאין שכר התורה הנאות ותענוגי העוה"ז. אלא הטוב הצפון לצדיקים לאור באור פני מלך חיים. וזהו ועשית מנורת זהב טהור. כי בסבת התורה תאיר אורך. והיא נר לרגלך בעלותך לראות את פני ה'. וזהו וששה קנים יוצאים מצדיה. וכולם יהיו מאירים אל נר האמצעי. וכולה מקשה בלי פרוד וחיבור. רמז לשם ה' אחד. ולפי שלכל זה צריך בית תלמוד ובית מקרא מלך לעסוק בתורה. ואמר בראשונה ועשו לי מקדש. ולא פי' סדר עשייתו. אמר בכאן ואת המשכן תעשה עשר יריעות. וכן ועשית את הקרשים. וכן ועשית פרוכת לסדר שם הארון והשלחן. ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. והוא מתנחם מרעתו ומתחרט וצריך כפרה. אמר ועשית את המזבח עצי שטים. להקריב עליו הקרבנות להקריבו לה' ולכפר עליו. זהו רמז הפרשה דרך כלל. וכן מצאתי כתוב שהשם יתברך צוה לעשות משכן ובתוכו ד' דברים רוחניים. ובראשם ארון העדות ועליו השכינה שורה. ומשם נמשכה אצילות ושפע נבואיי כאומרו ונועדתי לך שם. ואחריו השלחן ולחם הפנים. כדי שתהיה הברכה שורה שם כשכינה על הארון. ומשם נמשכה ברכה והצלחה לכל ישראל. כי איננה שורה על לא דבר. וזהו יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. בדברים שהם באסמיך. ואליהו גם אלישע לעד. על כן צוה אלהינו לתת לחם הפנים לפניו תמיד. ומשם תמשך הברכה על הלחם אשר על השלחן. ומשם תשרה על כל ישראל ועל כל מיני מזונותיהם בהתמדה. ואחר השלחן. המנורה אשר עליה ההשפעה. המאירה למשכילים להשכיל ולראות באור ה'. כי היא רומזת למנורת האור השמימיי. והשמן הזך להעלות נר תמיד. הוא רמז אל האצילות והשפע הבא מאור העליון. וז"ש המשורר אתה תאיר נרי וגו'. ואחריה מזבח הזהב מונח בינה ובין השלחן. הוא מזבח הקטורת להקטיר עליו קטורת סמים בבקר בבקר לפני ה'. ומסגולתו שהוא משמח הנפש והוא מזון לרוח ובהיותו משמח. הוא מסיר הכעס והחרון אף והנגף הנמשך ממנו. כאומרו ויתן את הקטורת ויכפר על העם. א"כ מאלו הד' דברים נמשכו ארבעה השפעות. מן הארון. השפעה ואצילות נבואיי תמידי אל משה. ומן השולחן ולחם הפנים. השפעת ברכה ורבוי מזונות ופרנסה. ומן המנורה ושמן המאור ונרות המערכה. השפעה שכלית מאירה ליושבים בחשך. ומן המזבח והקטרת. השפעה רוחניות להפיק הרצון האלהי ולהסיר הקצף ע"כ:

ומלבד כל זה ענין המשכן וכל אשר בו הוא דבר גדול ועמוק. ורוב הדברים הנעשים בו היו מקשה. להורות על שם ה' שהוא אחד. ולכן אמר גם כן והיה המשכן אחד. אחר שהוא משכן ה' אחד. וכן המנורה היא פונה למול האמצעי. להורות שראוי לנו בכל פעולותינו לשאת עינינו לשמים. וכן היה מעשה המנורה מקשה זהב בלי פירוד לזה הערך בעצמו. וכן כל מדות המשכן וכל כליו וכל המספרים. הם דברים מכוונים ורמזים גדולים במספר שמות הקדש. ולמספר נ' שערי בינה ולשלשים מעלות. ואין להאריך בזה כי הם כבשונו של עולם. אלא שיש לך לידע דרך כלל שכל ענייני המשכן הם רמזים לדברים העליונים. ורמזים למעשה בראשית. כמו שאמרו במדרש ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך. א"ר עקיבה מה טעם אהבתי מעון ביתך. ששקול כנגד משכן כבודך. במשכן כתיב ויעש יריעות עזים. ובמעשה בראשית כתיב בראשית ברא אלהים את השמים וגו'. וכתיב נוטה שמים כיריעה. במעשה בראשית כתיב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ובמשכן כתיב והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. במעשה בראשית כתיב יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. ובמשכן כתיב ועשית כיור נחושת ונתת שמה מים. במעשה בראשית כתיב יהי מאורות. ובמשכן כתיב ועשית מנורת זהב טהור. במעשה בראשית כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף. ובמשכן כתיב והיו הכרובים פורשי כנפים. במעשה בראשית כתיב נעשה אדם בצלמנו. ובמשכן כתיב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. במעשה בראשית כתיב ויכולו השמים והארץ. ובמשכן כתיב ותכל כל עבודת המשכן אהל מועד. במעשה בראשית כתיב ויברך אותם אלהים. ובמשכן כתיב ויברך אותם משה ע"כ. הרי כל מלאכת המשכן רמוזה במעשה בראשית. לרמוז כי לפי שבחטא אדם הראשון ובחטא העגל היו כל מעשה בראשית רפוים. וכמעט העולם היה מתמוטט. רצה הקב"ה לבראת עולם חדש. ולחזקו ולהעמידו על בוריו במעשה המשכן. וז"ש במאמר מה טעם אהבתי מעון ביתך. לפי ששקול כנגד בריאת עולמך. כי ענייני המשכן נתנו קיום לענייני העולם. ולכן הוצרך הכתוב לומר במשכן ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים. לקיים ולחזק ימי בראשית כמו שנפרש במקומו בעז"ה. ולכן כל הדברים הכתובים במעשה בראשית. נכתבו כנגדם במעשה המשכן. וכ"ז רמוז ביום הששי שבו נברא אדם הראשון ונתרחק. ובמשכן נתקרב אדם אחר כנגדו והוא אהרן. דכתיב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. וז"ש הוקם המשכן סתם למעלה ולמטה:

ולכן אחר שכתב מזבח העולה שהיה נחשת. רמז שהיה מכפר על נחש הנחשת המפתה לאדם הוא יצר הרע. וצוה לעשות סירותיו לדשנו ולהסיר המותרות. וכתב מיד ועשית את חצר המשכן לפאת נגב תימנה מאה באמה. להורות שהעוה"ז הוא רחב מאד בתענוגיו. ויכול אדם לשוט בארץ ולהתהלך לארכה ולרחבה. ולפרוץ ימה וצפונה ותימנה ומזרחה בד' הפאות. וזה רמז שהיה לפאת נגבה מאה אמה. ועמודיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת. לרמוז שיש לו סומכים ועמודים לסמכו עם עדרי חבריו. כאומרם אכול ושתה. וכן רודפים אחר השררה והאדנות להתפתות עם עצת נחש הנחשת. באופן שווי העמודים וחשוקיהם ותאוותיהם כוסף וחמדה. וכן לפאת צפון זאת המדה עצמה מאה באמה. לרדוף אחר העושר כדכתיב מצפון זהב יאתה. ורוחב החצר לפאת ים חמשים אמה עמודיהם עשרה. לרמוז שבזה המנין האדם הולך לימי הזקנה או קרוב להם והולך זה העולם ומתמעט לו. ואינו מוצא אלא נ' אמה לפאת מערב. לפי ששכינה במערב. וגם כן אינו מוצא עוזרים רבים כבראשונה. אלא עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה. ובראשונה היו העמודים עוזרים. וכן לרוח מזרחה נ' אמה. להורות שהולך ג"כ ומתמעט. כשראוי לו לילך לאור באור החיים. ולפי שאז אינו מוצא כ"כ עוזרים. אמר בכאן עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה. ולהורות על זה אמר שכל כלי המשכן וכל יתידותיו וכל יתדות החצר נחשת. לרמוז על נחש הנחשת. ואנו מקוים שיבא זמן שירחיק הצפוני מעלינו. ויביא משיח צדקינו ויקבץ גליותינו מד' הפאות ויכלו רשעי ארץ ד' המה קטני ארץ. כמוזכר בזאת הפ' במדרש השכם בפסוק וזאת התרומה וגו'. זהב כנגד גלות בבל. דכתיב ביה אנת הוא רישא דדהבא. וכסף גלות מדי. דכתיב ביה הכסף נתון לך. ונחשת כנגד מלכות יון. דכתיב ביה מעוהי ודרעוהי די נחש. ותכלת וארגמן וגו' ועורות אלים מאדמים כנגד מלכות אדום. דכתיב ביה מן האדום האדום הזה. וכתיב מי זה בא מאדום. שמן למאור זה מלך המשיח. שנקרא זית רענן זית זך. לפי שעתיד להאיר לישראל מתוך החשך. דכתיב לאמר לאסורים צאו וגו' וכתיב והלכו גוים לאורך. אבני שוהם ואבני מילואים כנגד ישראל. שנקראו אבן ישראל. וזאת האבן שראה דניאל דכתיב עד דאיתגזרת אבן וגו'. ואו"ה נמשלו לחרס דכתיב ושברה כשבר נבל יוצרים. והמשל אומר נפל כיפא על קדירה ווי לקדירה נפל קדירה על כיפא ווי לקדירה. ולכן נמשלו ישראל לצורים. דכתיב מראש צורים אראנו. לשבר נבלי חרש. ואז בונה ירושלים ה'. ויתקיים ועשו לי מקדש וגו':

ה' ימלך לעלם ועד רבי יוסי אומר אלו אמרו ישראל על הים ה' מלך לעולם ועד לא היתה אומה שולטת בהן לעולם אלא אמרו ה' ימלך לעלם ועד לעתיד לבוא. אבל אנחנו עמך עדרך צאן מרעיתך זרע אברהם אוהבך בני יצחק יחידך עדת יעקב בנך בכורך גפן שהסעתם ממצרים וכנה אשר נטעה ימינך. ה' ימלך לעלם ועד מפני מה כי בא סוס פרעה וגו' רבי איעסק ליה לבריה בי רבי יוסי בן זמרא פסקו ליה תריסר שנין למיזל לבי רב אחלפוה קמיה אמר להו [ניהוו שית שנין אחלפוה קמיה אמר להו] איכנוס והדר איזיל הוה קא מיכסיף מאביה א"ל בני דעת קונך יש בך מעיקרא כתיב תבאמו ותטעמו ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש [ושכנתי בתוכם] נסבה אזל יתיב תריסר שני בבי רב עד דאתא איעקרא דביתהו אמר רבי היכי נעבדי נגרשה יאמרו עניה זו לשוא שמרה לנסיב איתתא אחריתי יאמרו זו אשתו וזו זונתו בעא עלה רחמי ואיתסיאת. אמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו שזה ניתן בין שתי שמות שנאמר כי אל דעות ה' וזה ניתן בין שתי שמות שנאמר פעלת ה' מקדש ה':

רבי מאיר אומר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר יהא לבך יודע מעשים שעשית ויסורין שהבאתי עליך שלא לפי מעשיך הבאתי עליך את היסורין ר' יונתן אומר חביבין יסורין שכשם שהברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורין שנאמר ה' אלקיך מיסרך ואומר כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה. ר' שמעון בן יוחאי אומר חביבין יסורין ששלש מתנות טובות נתנו להם לישראל ואומות העולם מתאוין להן ולא נתנו להן אלא ביסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא. תורה מנין שנאמר לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה ואומר אשר הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין תלמוד לומר ה' אלקיך מיסרך ואומר כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא מנין תלמוד לומר כי נר מצוה ותורה אור וגו' אמרת צא וראה איזו דרך מביאה לאדם לחיי העולם הבא הוי אומר זה יסורין. ר' נחמיה אומר חביבין יסורין שכשם שהקרבנות מרצין כך יסורין מרצין. בקרבנות מהו אומר ונרצה לו לכפר עליו. ביסורין מהו אומר והם ירצו את עונם. ולא עוד אלא כי היסורין מרצין יותר מן קרבנות מפני שהקרבנות בממון והיסורין בגוף. וכן הוא אומר עור בעד עור וכל אשר לאיש וגו'. וכבר היה רבי אליעזר חולה נכנסו ארבעה זקנים לבקרו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. נענה רבי טרפון ואמר רבי חביב אתה לישראל מגלגל חמה שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת לנו בעולם הזה ולעולם הבא. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר חביב אתה לישראל מאב ואם שאב ואם מביאין את האדם לעולם הזה אבל אתה (הבאת) בעולם הזה ובעולם הבא. נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין אמר רבי אליעזר לתלמידיו סמכוני. ישב לו רבי אליעזר אמר לו אמור עקיבא, אמר הרי הוא אומר בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים [וחמש] שנה מלך וגו' ואומר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה, וכי עלתה על דעתו של חזקיה מלך יהודה ללמד לכל ישראל תורה ולמנשה בנו לא למד תורה, אלא אמור מעתה שכל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו כלום ומה הואיל לו הוי אומר יסורין, שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו וגו' וכהצר לו חלה את פני ה' אלקיו וגו' ויתפלל אליו וגו' הא למדת שחביבין יסורין. אלקי כסף ואלקי זהב למה נאמר לפי שנאמר ועשית שנים כרובים זהב אמר הריני עושה ארבעה תלמוד לומר אלקי זהב אם הוספת על שנים הרי הן כאלקי זהב. אלקי כסף למה נאמר והלא כבר נאמר אלקי זהב ומה תלמוד לומר אלקי כסף והלא מה שהותרנו בו אסרנו בו ומה שאסרנו בו דין הוא שנאסרנו בו ומה תלמוד לומר אלקי כסף, לפי שמצינו כל כלי בית עולמים שאם אין להן של זהב הן עושין אותן של כסף שומע אני אף שנים כרובים כן תלמוד לומר אלקי כסף הא אם שניתם משל זהב הרי הן כאלקי כסף. לא תעשון לכם שלא תאמר הואיל ונתנה תורה רשות לעשות בבית עולמים הרי אנו עושים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות תלמוד לומר לא תעשון לכם.

דבר אחר דבר אל בני ישראל ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי תרומה כל דבר שנאמר בו לי בעולם הזה ובעולם הבא.

דבר אחר וזאת התרומה זהב כנגד מלכות בבל שכתוב בו אנת רישא דדהבא. וכסף זו מלכות מדי שכתוב בו ועשרת אלפים ככר כסף וגו'. ונחשת זו מלכות יון שהיתה פחותה מכולם. ועורות אילים מאדמים זו מלכות הרביעית שנאמר ויצא הראשון אדמוני. אמר הקב"ה אף על פי שאתם רואים ארבעה מלכיות הללו מתגאות ובאות עליכם חייכם שאני מצמיח לכם ישועה מתוך השעבוד, מה כתיב אחריו שמן למאור זה מלך המשיח שנאמר שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי ואומר קומי אורי כי בא אורך וגו'. וזאת התרומה וגו' מלמד שהראה הקב"ה למשה שלש תרומות. אחד של משכן ואחד של מקדש ראשון ואחד של מקדש שני שנאמר זהב וכסף ונחשת. זהב כנגד משכן שעשה משה שהיה חביב על הקב"ה כזהב. וכסף זה מקדש ראשון שבנאו שלמה דכתיב בו אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. נחשת זה מקדש שני שחסר חמשה דברים ארון כפורת וכרובים אש ורוח הקדש.

שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם כתיב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אומר ועשו לי מקדש אמר ליה הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה דכתיב ונועדתי לך שם ודברתי וגו'. ובשעה שאמר את קרבני לחמי אמר משה אם מכניס אני כל החיות שבעולם יש בהן העלאה אחת או כל העצים שבעולם יש בהן הבערה אחת ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה אמר ליה הקב"ה לא כשם שאתה סבור אלא זו האשה אשר תקריבו לה' כבשים ולא שנים בבת אחת אלא את הכבש אחד תעשה בבקר. ובשעה שאמר ונתנו איש כפר נפשו אמר משה מי יוכל ליתן פדיון נפשו אח לא פדה יפדה איש ויקר פדיון נפשם, אמר לו הקב"ה לא כשאתה סבור אלא זה יתנו כזה יתנו. משל למלך שהיתה לו בת קטנה עד שלא הגדילה ובאתה לידי סימנין היה רואה אותה בשוק מדבר עמה במבואות מדבר עמה כיון שהגדילה ובאתה לידי סימנין אמר אין כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לי אפוליון שאהיה מדבר עמה. כך בתחלה כי נער ישראל ואהבהו. במצרים ראו אותו ועברתי בארץ מצרים, בים ראו אותו וירא ישראל את היד הגדולה. בסיני ראו אותו פנים בפנים דבר ה' עמכם. כיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלמה אמר אין כבודם של בני אדם שאהא מדבר עמהם בפרהסיא אלא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. זהו שאמר הכתוב רבים אומרים לנפשי אלו אומות העולם דכתיב הוי המון עמים רבים אומרים לנפשי אומה ששמעה [אנכי] ה' אלקיך לסוף ארבעים יום עשו את העגל יש לו ישועה אין לו ישועה באלקים סלה. אמרו ישראל ואתה ה' הסכמת עמהם ואמרת זובח לאלקים יחרם. מגן בעדי שהגנת עלי בזכות אבותי אברהם יצחק ויעקב. כבודי ששכנת שכינתך בתוכנו שנאמר ועשו לי מקדש וגו'. ומרים ראשי תחת שהיינו חייבין לך הרמת ראש נתת לנו תלוי ראש על ידי משה ואמרת כי תשא את ראש:

שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם כתיב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אומר ועשו לי מקדש אמר ליה הקב"ה משה לא כשם שאתה סבור אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה דכתיב ונועדתי לך שם ודברתי וגו'. ובשעה שאמר את קרבני לחמי אמר משה אם מכניס אני כל החיות שבעולם יש בהן העלאה אחת או כל העצים שבעולם יש בהן הבערה אחת ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה אמר ליה הקב"ה לא כשם שאתה סבור אלא זו האשה אשר תקריבו לה' כבשים ולא שנים בבת אחת אלא את הכבש אחד תעשה בבקר. ובשעה שאמר ונתנו איש כפר נפשו אמר משה מי יוכל ליתן פדיון נפשו אח לא פדה יפדה איש ויקר פדיון נפשם, אמר לו הקב"ה לא כשאתה סבור אלא זה יתנו כזה יתנו. משל למלך שהיתה לו בת קטנה עד שלא הגדילה ובאתה לידי סימנין היה רואה אותה בשוק מדבר עמה במבואות מדבר עמה כיון שהגדילה ובאתה לידי סימנין אמר אין כבודה של בתי שאהיה מדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לי אפוליון שאהיה מדבר עמה. כך בתחלה כי נער ישראל ואהבהו. במצרים ראו אותו ועברתי בארץ מצרים, בים ראו אותו וירא ישראל את היד הגדולה. בסיני ראו אותו פנים בפנים דבר ה' עמכם. כיון שקבלו את התורה ונעשו לו אומה שלמה אמר אין כבודם של בני אדם שאהא מדבר עמהם בפרהסיא אלא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. זהו שאמר הכתוב רבים אומרים לנפשי אלו אומות העולם דכתיב הוי המון עמים רבים אומרים לנפשי אומה ששמעה [אנכי] ה' אלקיך לסוף ארבעים יום עשו את העגל יש לו ישועה אין לו ישועה באלקים סלה. אמרו ישראל ואתה ה' הסכמת עמהם ואמרת זובח לאלקים יחרם. מגן בעדי שהגנת עלי בזכות אבותי אברהם יצחק ויעקב. כבודי ששכנת שכינתך בתוכנו שנאמר ועשו לי מקדש וגו'. ומרים ראשי תחת שהיינו חייבין לך הרמת ראש נתת לנו תלוי ראש על ידי משה ואמרת כי תשא את ראש:

ועשו ארון עצי שטים אבא חנן אומר משום רבי אליעזר כתוב אחד אומר ועשית לך ארון עץ וכתוב אחד אומר ועשו ארון עצי שטים הא כיצד, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וכו'. ר' יונתן אומר בין קח לך בין ויקחו אליך משל צבור. אם כן מה תלמוד לומר קח לך כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם. רבי יוחנן רמי כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו. כיצד עשה בצלאל את הארון עשאו שלש תיבות שתים של זהב ואחת של עץ. נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב שנאמר וצפית אותו זהב טהור. שאין תלמוד לומר מבית ומחוץ תצפנו ומה תלמוד לומר תצפנו מלמד שצפה שפתו העליונה בזהב. כפורת של זהב היתה נתונה עליו מלמעלה שנאמר ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה. ארבע טבעות של זהב היו קבועות בארון שנים בצפון ושנים בדרום שבהן היו נותנין את הבדים ולא היו יורדין משום לעולם שנאמר בטבעות הארון יהיו הבדים וגו'. אף על פי שעשה שלמה תבנית כל הכלים תבנית הארון לא עשה שנאמר ויבואו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את הארון. הארון היה נתון בתוך הבית ויחלק את הבית עשר אמות מכאן ועשר אמות מכאן. ושני כרובים של זהב היו עומדין על רגליהן בארץ. מכותל לכרוב חמש אמות. ומכרוב לארון חמש אמות. ומנין אתה אומר שבשעה שהכניסו הכהנים את הארון האריכו הבדים והגיעו לפרוכת ונגעו בפתח לפיכך לא ננעלו דלתי בית קדש הקדשים לעולם שנאמר ויאריכו הבדים ויראו וגו'. אי אפשר לומר ויראו שכבר נאמר לא יראו ואי אפשר לומר לא יראו שכבר נאמר ויראו הא כיצד בולטין היו (בכפורת) [בפרוכת] ונראין בהיכל כשני דדי אשה . ומנין שהאריכו מבפנים שנאמר ולא יראו החוצה הא למדת שהאריכו מבפנים. ומנין שהאריכו מבחוץ שנאמר ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר. ומנין אתה אומר כשם שנמתחו ראשי הבדים כך נמתחו ראשי אברים וכסו את הארון וחפו את הבית מלמעלה. והיכן היה נגנז ר' שמעון בן לקיש אומר במקומו בבית קדש הקדשים שנאמר ויהיו שם (עם ה') עד היום הזה. וחכמים אומרים בלשכת דיר העצים. ר' אליעזר אומר בבל ירד שנאמר לא יותר דבר אמר ה' אין דבר אלא דברות שבו. רבי אומר יאשיהו גנזו שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. א"ל לא ירד עמהן לבבל שתעלו אותו בכתף. הדלתות לא ננעלו מפני הבדים היוצאים בפתח והפרוכת היתה פרוסה בפני הפתח. בית קדש הקדשים שעשה שלמה היו לו כותל פתח ודלתות שנאמר ויעש דלתות להיכל ולדביר (פסוק זה לא נמצא בתנ"ך, ובלי ספק צ"ל לדלתות הבית הפנימי לקודש הקדשים (מלכים א' ז. נ.). אבל בנין האחרון לא היה לו כותל אלא שני פסין היו לו וארכו של כל אחד ואחד אמה ומחצה ושני פרוכות של זהב היו פרוסות עליהן מלמעלה והיה נקרא מקום אמה טרקסין :

ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת ארון תשעה וכפרת טפח הרי כאן עשרה. ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה. בשלמא ארון תשעה דכתיב ועשו ארון עצי שטים וגו' אלא כפרת טפח מנלן. דתניא אמר ר' חנינא כל הכלים שעשה משה בכלן נתנה תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן, כפרת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה מדת קומתה לא נתנה. צא ולמד מפחות שבכלים דכתיב ועשית לו מסגרת טופח מה להלן טפח אף כאן טפח. דנין כלי שנתנה בו תורה מדה מכלי שנתנה בו תורה מדה ואל יוכיח ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה. רב הונא אמר אל פני הכפרת וכתיב מאת פני יצחק אביו ואין פנים פחות מטפח:

ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת ארון תשעה וכפרת טפח הרי כאן עשרה. ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה. בשלמא ארון תשעה דכתיב ועשו ארון עצי שטים וגו' אלא כפרת טפח מנלן. דתניא אמר ר' חנינא כל הכלים שעשה משה בכלן נתנה תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן, כפרת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה מדת קומתה לא נתנה. צא ולמד מפחות שבכלים דכתיב ועשית לו מסגרת טופח מה להלן טפח אף כאן טפח. דנין כלי שנתנה בו תורה מדה מכלי שנתנה בו תורה מדה ואל יוכיח ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה. רב הונא אמר אל פני הכפרת וכתיב מאת פני יצחק אביו ואין פנים פחות מטפח:

תניא מנורה ונרותיה באות מן הככר ואין מלקחיה ומחתותיה באות מן הככר. רבי נחמיה אומר מנורה באה מן הככר ואין נרותיה ומלקחיה ומחתותיה באות מן הככר. במאי קא מיפלגי בהאי קרא דתניא ככר זהב טהור יעשה אותה למדנו למנורה שבאה מן הככר. מנין לרבות נרותיה תלמוד לומר את כל הכלים האלה. יכול שאני מרבה מלקחיה ומחתותיה תלמוד לומר אותה דברי רבי נחמיה. קשיא דרבי נחמיה אדרבי נחמיה תרי תנאי אליבא דרבי נחמיה. רבי יהושע בן קרחה אומר מנורה באה מן הככר ואין נרותיה ומלקחיה ומחתותיה באות מן הככר אלא מה אני מקיים את כל הכלים שיהיו כלם של זהב. זהב בהדיא כתיב בהן ועשית את נרותיה שבעה וכתיב ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור. לא נצרכה אלא לפי נרות סלקא דעתך אמינא הואיל ופי נרות אשחורי אשחרי התורה חסה על ממונן של ישראל וליעבד כל דהו קמשמע לן. אמר ר' הונא בריה דרב יהודה אמר ר' ששת נר של מקדש של פרקים היה קא סבר כי כתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותיה כתיב וכיון דבעיא הטבה אי לאו דפרקים הואי לא הוות מטייבא. מיתיבי כיצד הוא עושה מסלקן ומניחן באהל ומקנחן בספוג ונותן בהן שמן ומדליקן. הוא דאמר כי האי תנא דתניא חכמים אומרים לא היו מזיזין אותה ממקומה מכלל דאי בעי מצי מזיז לה אלא אימא לא היתה זזה ממקומה. ומאן חכמים רבי אלעזר בר' צדוק דאמר כמין טס של זהב ישב לה על גבה כשהוא מטיבה דוחקו כלפי פיה כשהוא נותן בה שמן דוחקו כלפי ראשה. מנורה שעשה משה במדבר היתה באה משל זהב ומקשה שנאמר ועשית מנורת זהב טהור. שומע אני יעשה אברים וידבקם בה תלמוד לומר ממנה יהיו לרבות נרותיה וכתיב תעשה אחר שריבה התורה ומיעט מרבה אני נרותיה שנעשין עמה ומוציא אני כפתוריה ופרחיה שאין נעשים עמה. מנין לרבות מלקחיה ומחתותיה. תלמוד לומר תעשה. יכול שאני מרבה את הצבתים ואת המלקטאות תלמוד לומר אותו הא מה ראית מרבה אני מלקחיה ומחתותיה שמשמשין עמה ומוציא אני את הצבתים ואת המלקטאות שאין משמשין עמה. כיצד עשה בצלאל את המנורה עשאה כמין קורה ועשאה מרובע למטה. חמשה כתובים אין להם הכרע וכן משוקדים אין לו הכרע (כתוב לעיל ברמז לז):

זה שאמר הכתוב צאינה וראינה בנות ציון בנים המצויינים לו במילה ובתגלחת ובציצית. במלך שלמה מלך שהשלום שלו. בעטרה שעטרה לו אמו אמר רבי יצחק חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה בנה אלא זה אהל מועד שהוא מעוטר בתכלת וארגמן ותולעת שני. רבי שמעון דסיכנין בשם רבי לוי אמר בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן היה לו להביא ארבע קונדיסין ולמתוח את המשכן עליהן, אלא מלמד שהראה הקב"ה למשה למעלה אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה ואמר לו עשה לי משכן. אמר לו משה להקב"ה רבון העולמים וכי מאין יש לי אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אמר לו בתבניתם אשר אתה מראה בהר. רבי ברכיה אמר בשם רבי משל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש לבן מרגליטין אמר לו עשה לי כזה אמר לו אדוני המלך מנין לי לבוש אלו מרגליטין אמר לו אתה בסמניך ואני בכבודי כך אמר הקב"ה למשה אתה עושה מה שלמעלה למטה אני מניח סנקליטין שלי שלמעלן ויורד ומצמצם שכינתי ביניהן למטה. מה למעלה שרפים עומדים אף למטה עצי שטים עומדים. מה למעלה כוכבים אף למטה קרסים, אמר רבי חייא בר אבא מלמד שהיו קרסים של זהב נראין במשכן ככוכבים הקבועים ברקיע. ביום חתונתו זה אהל מועד. וביום שמחת לבו זה בנין בית עולמים:

ויקהל משה למה נאמר לפי שהוא אומר ועשו לי מקדש שומע אני בין בחול בין בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר כל המלאכות חוץ ממלאכת המשכן. [או אף במלאכת המשכן] ומה אני מקיים ועשו לי מקדש בשאר כל הימים [חוץ מן השבת. או אף בשבת] והדין נותן ומה אם עבודה שאינה באה אלא מכח המכשירין הרי היא דוחה את השבת מכשירי עבודה שאין עבודה באה אלא מכחן דין הוא שידחה את השבת. כגון שניטלה קרנו של מזבח או שנפגמה הסכין שומע אני יתקנם אף בשבת. תלמוד לומר ויקהל משה בחול ולא בשבת. ויאמר אליהם אלה הדברים רבי אומר להביא שלשים ותשע אבות מלאכות שאמר להם משה על פה:

ויעש בצלאל את הארון זה שאמר הכתוב פתח דבריך יאיר כשבקש הקב"ה לבנות את העולם נתעטף באורה וברא את עולמו שנאמר עוטה אור כשלמה ואחר כך נוטה שמים כיריעה. מן הקב"ה למדו הצדיקים שיהו מתחילין באורה כשאמר הקב"ה למשה ועשו לי מקדש אמר משה לבצלאל פתח תחלה במלאכת הארון. ויעש בצלאל את הארון תן לחכם ויחכם עוד זה בצלאל בשעה שאמר לו משה לבצלאל עשה משכן אמר בצלאל למה הוא המשכן אמר ליה להשרות שכינה בתוכו וללמד לישראל תורה אמר בצלאל והיכן התורה נתונה אמר ליה משאנו עושין משכן נעשה ארון והוא התחיל בארון שנאמר ויעש בצלאל את הארון. אמר רב יהודה שלש ארונות עשה בצלאל אמצעי של עץ תשעה פנימי של זהב שמונה חיצון של זהב עשרה ומשהו. והא תניא אחד עשר ומשהו, הא למאן דאמר יש בעביו טפח הא למאן דאמר אין בעביו טפח. מאי משהו זר. אמר רבי יוחנן שלשה זרין הן של מזבח של ארון של שלחן, של שלחן זכה דוד ונטלו, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של ארון מונח כל הרוצה ליקח יבוא ויקח. שמא תאמר פחות שבהן היה תלמוד לומר בי מלכים ימלוכו. רבי יוחנן רמי כתיב זר וקרינן זיר זכה נעשה לו זיר לא זכה נעשה זרה הימנו. מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם:

דבר אחר איש אמונות רב ברכות זה משה שנעשה גזבר לעצמו ואף על פי שהיה גזבר לעצמו היה קורא לאחרים (ומחבב) [ומחשב] על ידיהם שנאמר ביד איתמר. שנו רבותינו מי שהיה נכנס לתרום הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא בפונדיא שאם יעשיר יאמרו משל לשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי שמים שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל ומשה היה גזבר לעצמו וכו'. אמר רבי יוחנן לשני בוקרים הביאו כל המשכן והותירו אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם עשינו כל המלאכות של המשכן והותרנו שנאמר והמלאכה היתה דים מה נעשה בנותר, אמר ליה לך ועשה בהם משכן לדברות, הלך ועשה כן כיון שבא ליתן חשבון אמר להם כך וכך יצא למשכן וביותר עשיתי משכן העדות שנאמר אלה פקודי המשכן משכן העדות. מהו משכן משכן שני פעמים אמר רבי שמעון שני פעמים נתמשכן על ידיהם. אמר רבי ישמעאל זה סימן לכל באי עולם שאין סליחה אלא לישראל בלבד שנאמר משכן העדות עדות היא לכל באי עולם שהקב"ה נתרצה לישראל. משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה והיה מחבבה ביותר כעס עליה והניחה והיו שכנותיה אומרות לה אינו חוזר לך. לאחר ימים נתרצה לה המלך ונכנס לפלטין (שלו) [שלה] ואכל ושתה ולא היו שכנותיה מאמינות שנתרצה לה המלך והיה ריח בשמים עליה מיד ידעו שנתרצה לה המלך. כך הקב"ה חבב את ישראל והביאם לפני הר סיני ונתן להם את התורה וקרא אותם מלכים לסוף ארבעים יום עשו את העגל. באותה שעה אמרו הגוים אין הקב"ה מתרצה להם עוד. כשעמד משה ונתפלל עליהם אמר ליה הקב"ה סלחתי כדברך ולא עוד אלא שאני משרה שכינתי עליהם וביניהם והכל יודעים שסלחתי להם שנאמר ועשו לי מקדש:

דבר אחר מהו יפה נוף בהניפתה שנאמר וינף אהרן והניף את העומר. משוש כל הארץ אמר רבי יונתן בן אלעזר מעשה היה בפרקמטוט אחד שהלך לארץ ישראל למכור פלפלין הלך וישב לו ולא מכר אמר זו היא שאמרו משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון. לשעה אחת מכר כל פרקמטיא שהיה בידו אמר ודאי זו היא משוש כל הארץ וכל השבח הזה בשביל שהיא קרית מלך רב. משחרבה ירושלים ערבה כל שמחה ולה משוש כל הארץ מהו ערבה חשכת קבלת כמא דאת אמר ויהי ערב. בעולם הזה שבת משוש כל הארץ כשישוב הקדוש ברוך הוא ויבנה ירושלים הוא מחזיר את השמחה שנאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. ויברך אותם משה אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם רבי יוסי אומר כך אמר להם ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם וגו' ויברך אתכם וגו'. אמר להם כדרך שזכיתם במעשה המשכן תזכו לבנות לכם את בית עולמים שבתוכו עתידה שכינה לשרות שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:

דבר אחר וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה מה היא הברכה שברכן אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. רבי מאיר אומר כך ברכן ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו' אמר להם כשם שנתעסקתם במלאכת המשכן ושרתה השכינה במעשה ידיכם כן תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה במעשה ידיכם. והם אומרים ויהי נועם ה' אלהינו. בזמן שישראל ברצון לפני המקום מה נאמר בהן את קרבני לחמי כבנים המפרנסים לאביהם. בשעת תוכחות מהו אומר לאשי ריח כל קרבנות שאתה מקריב אינן אלא לאש וכן הוא אומר לא על זבחיך אוכיחך וגו' לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים כי לי כל חיתו יער אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, וכי יש רעבון לפני ואילו יש רעבון לפני כבש אתה מקריב לי בבקר וכבש בין הערבים וכי יש רחמן מוסר מזונותיו לאכזרי מה שאמרתי לך זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך אלא שתהא מודה ותשלם לעליון נדריך. וכתיב ועשו לי מקדש אמר הקדוש ברוך הוא למשה מעלה אני שבטך שבט לוי עשוי ארבעה מעלות מעין הכבוד של מעלה הושיבם בענני כבוד שנאמר לא ימיש עמוד הענן עשה אותם דגלים כדגלי מרום. שבט יהודה במזרח יששכר וזבולון עמו כנגדן במרום טלה שור תאומים עם החמה במזרח משמשים חמש חלקים מתוך שמונה במזרח. דגל ראובן בדרום ושמעון וגד עמו כנגדן במרום סרטן אריה בתולה משמשין עם החמה בדרום חמש חלקים מתוך שמונה ומחניהם חלק אחד במזרח ושנים במערב, נמצא רוב תשמישן בדרום, דגל אפרים במערב מנשה ובנימין עמו כנגדן החמה במערב מאזנים עקרב וקשת. דגל דן בצפון אשר ונפתלי עמו כנגדן משמשין עם החמה בצפון גדי דלי דגים מן העגלה ולדרום. בזמן שהעולם מכוסה בעבים בימות הגשמים קורא אותן צבאות ה' וקרא אותם כוכבים והנכם היום ככוכבי השמים חבב את שמותם משפחת הפרצי משפחת הזרחי עשה אותן מעלות מעלות משוררין לפניו ומשרתים לעבודתו שנאמר לעמוד לפני ה' לשרתו וגו', משה ואהרן ובניו חונין במזרח בין דגל יהודה לאהל מועד. משה לדברות ואהרן לקרבנות. שניים להם בני קהת בדרום. ומה היא עבודתן כל כלי הקדשים אשר באהל מועד והשלחן והמנורה והמזבחות, שלישים להם בני גרשון במערב ועבודתן היריעות והקלעים. רביעית להן בני מררי בצפון ועבודתן הקרשים והעמודים והאדנים, וכדרך חנייתן כך נסיעתן ואהל מועד באמצע כאשר יחנו כן יסעו:

רבי תנחומא פתח יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת בנוהג שבעולם אדם יש לו כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל חמדה טובה שבעולם ודעת אין בו מה הגאה יש לו. מתלא אמר דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית. יש זהב בנדבת המשכן דכתיב וזאת התרומה אשר תקנהו מאתם זהב. ורב פנינים זה נדבתם של נשיאים והנשיאים הביאו את אבני השהם. וכלי יקר שפתי דעת לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו אמר הכל הביאו נדבתן למשכן ואני לא הבאתי אמר לו הקב"ה חייך שדבורך חביב עלימכל אלו תדע לך שמכולן לא קרא הדבור אלא למשה שנאמר ויקרא אל משה. מה כתיב למעלה מן הענין פרשת המשכן כאשר צוה ה' את משה משל למלך שצוה את עבדו ואומר לו בנה לי פלטין על כל דבר ודבר שהוא בונה היה כותב עליו שמו של מלך, היה בונה כתלים וכותב עליהם שמו של מלך, היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של מלך, היה מקרה בקורות וכותב עליהן שמו של מלך, לימים נכנס המלך בתוך הפלטין ועל כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו אמר המלך כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו לו שיכנס לפנים, כך בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו כאשר צוה ה' את משה אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ קרא שיכנס לפנים לכך נאמר ויקרא אל משה, מלה"ד למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואפרכסין ואסטרטליטין ואין העם יודעין איזה מהם חביב מכולן אלא למי שהמלך הופך פניו ומדבר כך משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים אין אנו יודעין איזה מהן חביב אלא מי שהקב"ה קורא קרא למשה ומדבר עמו אנו יודעין שהוא החביב יותר מכולן לכך נאמר ויקרא אל משה. משל למלך שנכנס למדינה עם מי מדבר תחלה לא עם אגרטמון של מדינה למה שהוא עוסק במחיה של מדינה כך משה עסוק בטהרתן של ישראל אמר זה תאכלו וזה לא תאכלו את זה תאכלו מכל אשר במים ואת אלה תשקצו מן העוף וזה לכם הטמא לכך נאמר ויקרא אל משה:

דבר אחר משה משה הוא משה עד שלא נדבר עמו הוא משה משנדבר עמו. אליו למעט את אהרן. אמר ר' יהודה בן בתירא י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן. וכנגדן נאמרו י"ג מיעוטין ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה שיאמר לאהרן ואלו הן ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וגו' וידבר אליו, ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו' אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ביום צותו את אשר יצוה את כל אשר אצוה אותך ויהי ביום דבר ה' אל משה ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה, ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מיעט את אהרן מכולם:

רבי יהודה בשם ר"ש בן פזי פתח שמע בני וקח אמרי הרבה מות צויתי אתכם בשביל לזכות אתכם. אמרתי לגכם ויקחו אליך פרה אדומה שמא בשבילי לא בשביל לזכות אתכם שנאמר והזה הטהור על הטמא. אמרתי לכם ויקחו לי תרומה לא בשביל לזכות אתכם שנאמר ועשו לי מקדש כביכול אמר הקדוש ברוך הוא קחו אותי לכם ואדור ביניכם. תקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי תרומה אמרתי לכם אותיאתם לוקחים. ויקחו אליך שמן זית זך וכיאור צריך והלא נהורא עמיה שרא אלא בשבשיל לזכות אתכם ולכפר על נפשותיכם שמשולה כנר דכתיב נר ה' נשמת אדם עכשיו שאמרתי לכם ולקחתם לכם ביום הראשון כדי לזכות אתכם להוריד לכם מטר. רבי מני פתח כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך לא אמר דוד הפסוק הזה אלא בשביל לולב, השדרה דומה לשדרו של אדם, וההדס דומה לעין, וערבה דומה לפה, ואתרוג דומה ללב [אמר דוד] אין בכל האברים גדול מהן והן שקולין ככל הגוף הוי כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך.

דבר אחר בהעלותך את הנרות אתה מוצא שנים עשר שבטים שהקריבו קרבנות לחנוכת המזבח ושבט לוי לא הקריב כלום והיו מצירים למה רחקנו מהקרבת חנוכת המזבח. משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה והיה קורא בכל יום אומניות אומניות. והיה לו אוהב אחד שהיה אוהבו יותר מדאי לא קרא אותו עמהם, והיה מצר לומר שמא יש בלבו עלי לפיכך לא זמנני מכל הסעודות, [כיון שעברו כל ימי הסעודות] קרא לאוהבו ואמר לו לכל בני המדינה עשיתי סעודה ולך לעצמך אני עושה סעודה בלבד למה שאתה אוהבי, כך המלך זה הקב"ה כיון שעברה חנוכת המזבח, א"ל הקב"ה לאהרן [ולבניו] אתם לעצמכם עשו חנוכה, לכך נאמר בהעלותך מה כתיב למעלה מן הענין ויקריבו נשיאי ישיראל, כל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי, ומי היה זה זה אהרן שנאמר ואת שם אהרן תכתיב על מטה לוי. והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי, אמר לו הקב"ה [למשה לך אמור לאהרן] אל תירא לגדולה מזו אתה מתוקן. הקרבנות בזמן שבית המקדש קיים הן נוהגין, אבל (ב) הנרות לעולם שנאמר אל מול פני המנורה. וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם. זה שאמר הכתוב גם חשך לא יחשיך ממך וגו' ולנו אתה אומר בהעלותך את הנרות. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב אמר לו המלך תהא יודע שאצלך אני סועד היום לך התקן לי, הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט מנורה של הדיוט שלחן של הדיוט, כיון שבא המלך באו עמו שמשין סבבו מכאן ומאן [מנורות של זהב], כיון שראה אוהבו אל כל הכבוד הזה נתבייש והטמין כל מה שהתקין לו שהיו הכל מן ההדיוט, אמר לו המלך חייך שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי ובשביל אהבתך איני חפץ להשתמש אלא בשלך, כך הקב"ה כולו אורה שנאמר ונהורא עמיה שרא והוא אומר לישראל התקינו לי מנורה ונרות ועשו לי מקדש וגו', ועשית מנורת זהב טהור, כיון שעשו מיד באתה שכינה מה כתיב שם ולא יכול משה וגו' (ובבא משה) מיד קרא למשה שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו [וכתיב ובבא משה וגו' לדבר וגו'] ומה דבר בהלותך את הנרות:

בהעלותך למה נאמר, לפי שהוא אומר והעלה את נרותיה והאי על עבר פניה שומע אני שיהו כל הנרות דולקין על פני כל (הרוחות) [המנורה] תלמוד לומר אל מול פני המנורה וגו' שיהו הנרות מקבילין את המנורה ומנורה את הנרות, הא כיצד שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחת באמצע, נמצאו כולם מקבילים את האמצעי, מכאן היה רבי נתן אומר האמצעי משובח:

וזה מעשה המנורה. רבי עקיבא אומר זה אחד משלשה דברים שנתקשה בהם משה והראהו הקב"ה באצבע, כיוצא בו אתה אומר החודש הזה לכם וגו', כיוצא בו אתה אומר וזה לכם הטמא. מקשה ין מקשה אלא מן קשה (מעשה אומן) [מן העשת] מעשה קורנס. עד ירכה עד פרחה, אין לי אלא ירכה ופרחה, גביעיה כפתוריה ופרחיה מנין, תלמוד לומר ועשית מנורת זהב טהור וגו'. או יעשה אברים אברים, תלמוד לומר ממנה יהיו. מקשה היא אוד למה נאמר והלא כבר נאמרק מקשה זהב ומה תלמוד לומר מקשה היא, לפי שמצינו בכלי בית עולמים שאם אין להם מן קשה עושין מן גרוטי שומע אני אף במנורת משה כן, תלמוד לומר מקשה היא שנה עליו הכתוב לפסול, מכאן אמרו אין של זהב עושין של כסף ושל ברזל ושל נחשת ושל עופרת דברי רבי. רבי יוסי בר רבי יהודה אמר אף של עץ. אבל אין להם מן קשה לא יעשה מן גרוטי. מה שאין כן בחצוצרות שבחצוצרות אין של כסף לא יעשו של זהב, אבל אם אין להם מן קשה עושה מן גרוטי, נמצא כשר במנורה פסול בחצוצרות, כשר בחצוצרות פסול במנורה. אין במנורה (נרות) גביעיה כפתוריה ופרחיה אלא בזמן שהיא מן הככר, מן זהב, מן קשה:

מקשה תעשה המנורה. מנין לרבות קנים ופרחים, תלמוד לומר תעשה יכול אף הצבתים והמחתות, תלמוד לומר היא, אי אפשר לומר היא שכבר נאמר תעשה, ואי אפשר לומר תעשה שכבר נאמר היא, חר שריבה הכתוב מיעט הרי הן מוקשים למנורה, מה מנורה משמשת ואינה זזה, אף אני ארבה את כל הכלים שהן משמשין ואינן זזין, יצאו הצבתים והמחתות שהן נכנסין ויוצאין. ומנין שהמנורה מן הכבר, אמרת ככה זהב טהור יעשה אותה, מנין לרבות קנים ופרחים תלמוד לומר יעשה אותה, יכול אף הצבתים והמחתות תלמוד לומר אותה, אי אפשר לומר אותה שכבר נאמר יעשה, ואי אפשר לומר יעשה שכבר נאמר אותה, יכול אף הצבתים והמחתות תלמוד לומר אותה, אי אפשר לומר אותה שכבר נאמר יעשה, ואי אפשר לומר יעשה שכבר נאמר אותה, הא כיצד אחר שריבה הכתוב מיעט הרי הן מוקשין למנורה, מה מנורה משמשת ואינה זזה אף אני מרבה אל כל הכלים שמשמשין ואינן זזין יצאו הצבתים והמחתות שהם נכנסים ויוצאין. רבי יהושע בן קרחה אומר אם לומר שהמנורה מן הכבר הרי כבר נאמר ככר זהב טהור, ומה אני מקיים ואת כל כליה, אלא מה מנורה זהב טהור אף כליה זהב טהור: