레위기 11:35의 Quotation_auto
וְ֠כֹל אֲשֶׁר־יִפֹּ֨ל מִנִּבְלָתָ֥ם ׀ עָלָיו֮ יִטְמָא֒ תַּנּ֧וּר וְכִירַ֛יִם יֻתָּ֖ץ טְמֵאִ֣ים הֵ֑ם וּטְמֵאִ֖ים יִהְי֥וּ לָכֶֽם׃
이런 것의 주검이 물건 위에 떨어지면 그것이 모두 부정하여지리니 화덕이든지 질탕관이든지 깨뜨려버리라 이것이 부정하여져서 너희에게 부정한 것이 되리라
ילקוט שמעוני על התורה
וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא. במי הוא מדבר אם במיתתן הרי מיתתן אמרו, אם באבר מן החי הרי אבר מן החי אמור למעלה, הא במי הוא מדבר באבר מן המת. מגבלתם ולא מעצמות ולא מן השינים ולא מן הצפרנים ולא מן השער שלהן. יטמא תנור שלם טמא חתכו הרי הוא טהור. מכאן אמרו תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו חולקין אותו לג' וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ. ר' מאיר אומר אין צריך לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ד' טפחים. רבי שמעון אומר צריך להסיעו, חלקו לשנים אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא והקטן טהור. חלקו לשלשה אחד גדול כשנים הגדול טמא ושנים טהורין. חלקו לשענים והן שוין שניהם טמאין מפני שאי אפשר לצמצם. נטמא תנור שלם טמא מחותך הרי הוא טהור. מכאן אמרו תנור שבא מחותך מבית האומן עושה לו למודים ונותן עליו טהור, נטמא וסילק הלמודים טהור. החזירן לו טהור. מרחו בטיט מקבל טומאה ואין צריך להסיקו שכבר הוסק. תנור שומע אני בין חדש ובין ישן ודין הוא טימא כלי חרס וטימא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו אף התנור משנגמרה מלאכתו דברי רבי אליעזר. אמר ליה ר' עקיבא וכי דנין אפשר משאי אפשר. א"ל רבי אליעזר אף על פי שיא אפשר ראיה גדולה היא. חזר ר' עקיבא וחילף את הידן טמא כלי חרס וטמא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו באר אף התנור משנגמרה מלאכתו באור. אי מה כלי חרס בשמו אף התנור בשמו תנור שלא הוסק תנור שמו, תלמוד לומר אך, מאימתי מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין. ר"י אומר משיסיק את (החרס) [החדש] כדי לאפות בישן סופגנין, יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה ואת שאין לו נתיצה אין לו טומאה פרט לתנור של אבל ושל מתכות ולכירה של אבן ושל מתכות מכאן אמרו תנור של אבן ושל מתכות טהור משום כלי מתכות ניקב נפגם נסדק עשה לו טפילה או הוסיף על טיט טמא. כמה יהא בניקב כדי שיוציא בו האור. וכן בכירה כירה של אבן ושל מתכת טהורה וטמאה משום כלי מתכות. ניקבה נפגמה ונסדקה עשה לה פיטפוטין טמאה. מרחה בטיט בין בפנים בין בחוץ טהורה. רבי יהודה אומר בפנים טמאה מבחוץ טהורה. יותץ טמאים את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה, מכאן אמרו אבן שהיה שפת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה מפני שיש להן נתיצה. עליה ועל האבן עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל טהורה מפני שאין להן נתיצה. עליה ועל הזיז עומד בפני עצמו טמא ואם לאו טהור. יותץ יכול יתצם ודאי תלמוד לומר טמאים הן מקיימין אותם בטומאתן, יהיו לכם לכל צרכיכם לרבות ידות הכלים מכאן אמרו אבן היוצא מן התנור טפח, מן הכירה שלש אצבעות. חבור היוצא מן הטפח עשאו לאפיה שעורו כתנור, עשאו לבשול שעורו בכירה. אמר רבי יהודה והלא אמרו אבן היוצא מן התנור כל שהוא טמא ולא אמרו טפח אלא בין התנור ולכותל. היו שני תנורין סמוכין זה לזה נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור. יכול שאני מרבה את יותר מכשעור ומוציא את פחות מכשעור, תלמוד לומר הם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא. במי הוא מדבר אם במיתתן הרי מיתתן אמרו, אם באבר מן החי הרי אבר מן החי אמור למעלה, הא במי הוא מדבר באבר מן המת. מגבלתם ולא מעצמות ולא מן השינים ולא מן הצפרנים ולא מן השער שלהן. יטמא תנור שלם טמא חתכו הרי הוא טהור. מכאן אמרו תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו חולקין אותו לג' וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ. ר' מאיר אומר אין צריך לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ד' טפחים. רבי שמעון אומר צריך להסיעו, חלקו לשנים אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא והקטן טהור. חלקו לשלשה אחד גדול כשנים הגדול טמא ושנים טהורין. חלקו לשענים והן שוין שניהם טמאין מפני שאי אפשר לצמצם. נטמא תנור שלם טמא מחותך הרי הוא טהור. מכאן אמרו תנור שבא מחותך מבית האומן עושה לו למודים ונותן עליו טהור, נטמא וסילק הלמודים טהור. החזירן לו טהור. מרחו בטיט מקבל טומאה ואין צריך להסיקו שכבר הוסק. תנור שומע אני בין חדש ובין ישן ודין הוא טימא כלי חרס וטימא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו אף התנור משנגמרה מלאכתו דברי רבי אליעזר. אמר ליה ר' עקיבא וכי דנין אפשר משאי אפשר. א"ל רבי אליעזר אף על פי שיא אפשר ראיה גדולה היא. חזר ר' עקיבא וחילף את הידן טמא כלי חרס וטמא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו באר אף התנור משנגמרה מלאכתו באור. אי מה כלי חרס בשמו אף התנור בשמו תנור שלא הוסק תנור שמו, תלמוד לומר אך, מאימתי מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין. ר"י אומר משיסיק את (החרס) [החדש] כדי לאפות בישן סופגנין, יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה ואת שאין לו נתיצה אין לו טומאה פרט לתנור של אבל ושל מתכות ולכירה של אבן ושל מתכות מכאן אמרו תנור של אבן ושל מתכות טהור משום כלי מתכות ניקב נפגם נסדק עשה לו טפילה או הוסיף על טיט טמא. כמה יהא בניקב כדי שיוציא בו האור. וכן בכירה כירה של אבן ושל מתכת טהורה וטמאה משום כלי מתכות. ניקבה נפגמה ונסדקה עשה לה פיטפוטין טמאה. מרחה בטיט בין בפנים בין בחוץ טהורה. רבי יהודה אומר בפנים טמאה מבחוץ טהורה. יותץ טמאים את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה, מכאן אמרו אבן שהיה שפת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה עליה ועל הכופח טמאה מפני שיש להן נתיצה. עליה ועל האבן עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל טהורה מפני שאין להן נתיצה. עליה ועל הזיז עומד בפני עצמו טמא ואם לאו טהור. יותץ יכול יתצם ודאי תלמוד לומר טמאים הן מקיימין אותם בטומאתן, יהיו לכם לכל צרכיכם לרבות ידות הכלים מכאן אמרו אבן היוצא מן התנור טפח, מן הכירה שלש אצבעות. חבור היוצא מן הטפח עשאו לאפיה שעורו כתנור, עשאו לבשול שעורו בכירה. אמר רבי יהודה והלא אמרו אבן היוצא מן התנור כל שהוא טמא ולא אמרו טפח אלא בין התנור ולכותל. היו שני תנורין סמוכין זה לזה נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור. יכול שאני מרבה את יותר מכשעור ומוציא את פחות מכשעור, תלמוד לומר הם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
תנן נתנן על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן רבי יהודה אומר מסיק מלמטה והוא ניסוק מלמעלה טמא ואם לאו טהור, וחכמים אומרים אם הוסק מכל מקום טמא וקא מיפלגי בהאי קרא דכתיב תנור וכירים יותץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם, רבי יהודה סבר מחוסר נתיצה טמא שאינו מחוסר נתיצה טהור, ורבנן סברי וטמאים יהיו לכם מכל מקום וכו', ואידך נמי הכתיב וטמאים יהיו לכם, כדרב יהודה אמר שמואל מחלוקת בהיסק ראשון אבל בהיסק שני אפילו תלויה בצואר גמל, אמר עולא והיסק ראשון לרבנן אפילו תלוי בצואר גמל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy