민수기 7:5의 Quotation_auto

אח"כ אמר ויהי ביום כלות משה וגו'. לפי שברכת שלום של מעלה היא לכנסת ישראל שנקראת אחותי כלה. סמך בכאן ויהי ביום כלות משה כלת כתיב. לפי שבכאן נכנסו ישראל ככלה לחופה בז' ברכות שהזכרתי למעלה בפסוק ושמו את שמי. וכן סמך לכאן חנוכת הנשיאים. להורות כי אחר שהיו להם דגלים והיו ראויים ליסע בסדר ד' מחנות של מעלה. וכבר היו מבורכין בברכת לויה. וידוע כי משא המשכן ובפרט קרשי המשכן בריחיו ועמודיו ואדניו. לא היו יכולים הלוים לישא אותם כמו שהיו נושאים בני קהת הארון. לזה נדבה רוחם אותם להתנדב שש עגלות צב לשאת הדברים הנזכרים. וזאת היא עצת התורה שאמר שנתן להם נתנאל בן צוער נשיא יששכר. לפי שכל הדברים צריכים סיוע. כי העולם עומד על עמוד אחד. שנאמר וצדיק יסוד עולם. וי"א על עמודים רבים. וכן ראוי כי אפילו כסא הכבוד עומד על החיות. ולפי שענין הדגלים חמדו אותם מיום מ"ת. לפי שראו ד' מחנות שכינה באופנים וחיות ועגלות נושאות המרכבה. ראו הנשיאים שעדיין לא נגמרה מלאכת הדגלים. לפי שכמו שלמעלה היו אופנים וחיות נושאות ד' מחנות. כאומרם והאופנים וחיות הקדש. שזהו ואתא מרבבות קדש. כן היה צריך למטה בדגלים ובד' מחנות. אופנים וחיות ועגלות נושאות המשכן שהוא דמות המרכבה. ולכן נסמכה פרשה זו לברכת כהנים להשלים ענין הדגלים. ולכן ויביאו את קרבנם שש עגלות צב וי"ב בקר למספר שבטי בני ישראל. ולקיום העולם שהוא י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה וי"ב חדשים בשנה. ולהגין עלינו מי"ב נסיכי ישמעאל המקטרגים עלינו. ולזה באו י"ב בקר שור לאחד. כאומרם לבקרים אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה' כל פועלי און. הם מדות הדין המקטרגין עלינו אמר שש עגלות צב וי"ב בקר. כי העגלות היו מכוסות בענין שלא יראו. לפי שידוע שהעגלות הם באות מכח הדין ומכח העגל. והעד על זה עגלה ערופה שהיא באה לסלק חרון אף מישראל. הנמשך מצד רוח הטומאה הוא יצר הרע הוא מלאך המות. והעד השני עגלה יפיפיה מצרים ומיד קרץ מצפון בא בא. הוא הצפוני הכורת והמכלה. ולכן אמר שש עגלות צב מחופות ומכוסות. שלא יצאו לקטרג על ישראל. ולכן לא אמר מכוסות אלא צב. להורות שעיקר שרשם של אלו המקטרגים הם מצד רוח הטומאה. ושם מחנהו החולד והעכבר והצב למינהו. וזהו שש עגלות צב. כולם נפרדים איש מרעהו בצבים ובפרדים. ולכן אמר עגלה על שני הנשיאים. ולא נשיא אחד לעגלה אחת. לפי שהיה צריך זכות הרבים. וטובים השנים מן האחד להגין על מדה"ד הקשה. ומשה לא היה רוצה לקבלם כי חשב כי ארון נושא נושאיו עצמו לכ"ש. וכן כל כלי המשכן היו כלי הקדש והם נושאים את עצמם. ואז א"ל השם קח מאתם כי נמוקם עמם והלכה כמותם. והיו לעבוד את עבודת אהל מועד. לפי שהם קדש. וכלי הקדש ראוי לכפות ולכבוש כל מיני מדות הדין. כאומרו ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. ואהל מועד לא נעשה אלא לכפר עון העגל ולהבריח המזיקים שנתחברו לישראל. ולכן אמר והיו לעבוד את עבודת אהל מועד. כי מה שהיה עושה אהל מועד היו עושים אלו העגלות. שהיו משימין עליהן כלי המשכן כדי לכופם ולשימם מרמס כטיט כל חוצות וכלי הקדש עליהם. ולפי שראתה עינם של שבטים יותר מעינו של משה. אמר ויקח משה את העגלות ואת הבקר ויתן אותם אל הלוים. כי להם ראויות העגלות לפי שהם באים מכח הדין. כאומרו המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם. כי בהם סוד ההבדלה והדין. כאומרו והבדלת את הלוים. ולפי שהם באים מכח הדין אמר והעבירו תער על כל בשרם. כי התער הוא מדה"ד כאומרו בתער השכירה. ולכן אמר ונתת אותם אל הלוים. כי היו משוררים במקדש וכורתים כל הזמורות ואשכלות מרורות של מדה"ד בכח המזמורים. וזהו זמירות היו לי חוקיך. ולכן נקראים זמירות מן לא תזמור:

ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב. שש כנגד שש (פג) ערכי המשנה, שש כנגד שש אמהות שרה רבקה רחל ולאה בלהה וזלפה. שש כנגד ששמצות שהמלך מצוהה עליהן ואלו הן לא ירבה לו סוסים, ולא ירבה לו נשים, וכסף וזהב לא ירבה לו, לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שכחץ שש כנגד שש מעלות לכסא. שש כנגד ששה רקיעים, ולא שבעה הן, אמר רב אבין הן דמלכא שרי טימיקין. צב דומות לקליעות. צב מצויירות. צב מטוקסות כמין קמרסטא היו. ויקריבו אותם לפני המשכן, מלמד (שעשאום דמים ומוסרים) [שהביאום ומסרום] לצבור אין צב אלא מטוקסין שלא היו מחוסרות כלום. רבי אומר אין צב אלא מחופה וכמין (סקיסאות) [סקפסטאות] היו מחופין. ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבעים ובפרדים. שש עגלות צב, שומע אני עגלה לכל אחד ואחד, ת"ל עגלה על שני הנשיאים, שומע אני שור על שני הנשיאים, תלמוד לומר שור לאחד. באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל מהם, עד שנאמר לו מפי הגבורה קח מאתם, הא הסכימה דעתן לדעת העליונה. רבי נתן אומר וכי מה ראו נשיאים להתנדב [כאן תחלה] ובמלאכת המשכן לא התנדבו תחלה, אלא כך אמרו נשיאים יתנדבו צבור מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין, וכיון שראו הנשיאים שהשלימו צבור את הכל שנאמר והמלאכה היתה דים וגו' אמרו הנשיאים מה עלינו לעשות שנאמר והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים וגו', לכך התנדבו כאן תחלה. כשהיה משה מושח את המשכן היה מושחו מבחוץ ונכנס, וכשהיה מפרקו מפרקו מבפנים ויוצא. שש עגלות צב, אין צב אלא קמורות שנארמ ובצבים ובפרדים. רבי שמעון אומר אין צב אלא (פד) צמודות שנאמר והביאו בניך בחוצן. רבי ישמעאל אומר אין צב אלא מצויירות. רבי נחמיה אומר כצבעו של רקיע. עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד, מפני מה לא הביאו הציין שוורים וחציין עגלות, (היה משה מתירא) [שהיו מתיראין] שמא ימות שורו של אחד מהן, שמא תשבר עגלה של אחד מהן ונמצא אותו השבט אין לו חלק במשכן. מנין אתה אומר שבשרו המקום [למשה] שאין אחד מן השוורים מת, ולא אחת מן העגלות נשברת, אמרת והיו לעבוד את עבודת המשכן. היה משה מתירא שמא עברה ממנו רוח הקדש ושרת על הנשיאים, א"ל (לאלו) [אילו להם] אמרתי להקריב (לא) לך הייתי אומר שתאמר להם, הם התנדבו מעצמן, והיה משה מסרב לקחת מידם, א"ל המקום קח מאתם:

דבר אחר הולך את חכמים זה יהשע שנדבק למשה שנאמר יהושע בן נון מלא רוח רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו ומה כתיב כאשר הייתי עם משה אהיה עמך. ומה אם כשהוא מזדוג לבשר ודם זוכה להיות כמותו, ישראל שמדובקים לחייו של עולם על אחת כמה וכמה שיהו קיימים לעולם, מנין ממה שקרינן בענין ואתם הדבקים וגו', מה כתיב למעלה מן הענין כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ומה אם מי שנדבק לע"א הרי הוא כמותה ונשמד עמה, מי שנדבק לחייו של עולם עאכ"ו, הוי ואתם הדבקים, את מולא חנניה מישאל ועזריה כתית בהו כפתו בסרבליהון ונכנסו לכבשן האש כיון שיצאו כתיב וסרבליהון לא שנו וריח נור לא עדת בהון, אמר הקב"ה הואיל ונדבקו עם הצדיקים ינצלו עמהן. ראה מה כתיב ורחל היתה יפת תאר וכתיב ורחל באה עם הצאן אשר לאביה, אלא שהיה הקב"ה משמרן שהיה גלוי לפניו שהן עתידין להדבק לצדיקים בנות לבן מדבקת ביעקב וצפורה בת יתרו מדבקת במשה הוי חונה מלאך ה' סביב ליראיו להם ולמסובבים להם. ואתם הדבקים אתם ודבקיכם. לוט בשביל שנדבק לאברהם כתב ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וגו'. צדקיה בן כנענה היה אדם רשע כשהלכו לקברו מצאו את הגדוד ונבהלו והשליכוהו על קברו של אלישע שנאמר ויהי הם קוברים יש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע כיון שהריחו עצמותיו בעצמות אלישע חיה שנאמר ויהי ויקם על רגליו, אתם ישראל שנדבקתם לאל שכולו חיים שנאמר וה' אלהים אמת וגו' ונדבקתם לורה על אחת כמה וכמה שתנצלו מן האש של גיהנם ותהיו חיים וקיימים לעולם הבא שנאמר ואתם הדבקים. ומה אם מדת פורענות מעוטה כתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, מידה טובה שהיא מרובה על אחת כמה וכמה. למוד מן העגלות שהביאו הנשיאים שנאמר קח מאתם והיו שניתן להם הויה עד הגלגל שנאמר בגלגל שורים זבחו. ר' אבהו אמר עד נוב. ר' אבא בר כהנא אמר עד גבעון. ר' לוי אמר עד שבנה שלמה את בית המקדש שנאמר ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר וגו', ת"פ שנה חיו, ומה אם העגלות שאין להן זכות וזכות אבות על אחת כמה וכמה. אתה מוצא כשבנה שלמה את בת המקדש נטע בו כל מיני מגדים והיו עושין פירו לפי שהריחו בארון והיו פרחי כהונה נכנסין ומלקטין את הפירות והולכין ושותלין כל השנה אמר דוד שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו. מנין שהוא עושה פירות שנאמר והזהב זהב פרוים כו'. וכשהכניס מנשה את הצלם יבשו שנאמר ופרח לבנון אומלל. ולעתיד יחזירם הקב"ה כבוד הלבנון ניתן לה אמר הקב"ה כשם שנדבקתם לי בעולם הזה אני מדבק אתכם לי לעולם הבא שנאמר ופרח לבנון אומלל. ולעתיד יחזירם הקב"ה כבוד הלבנון ניתן לה אמר הקב"ה כשם שנדבקם לי בעולם הזה אני מדבק אתכם לי לעולם הבא שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את (בני) [כל בית] ישראל, הוי ואתם הדבקים: