신명기 26:4의 Quotation_auto

ואמר שיקח הכהן הטנא מידך ויניחהו לפני מזבח ה'. וידוע כי כשהכהן לוקח הטנא היה מברך למביא. ואומר תזכה לשנים רבות או ברוך המביאך לשלום וכיוצא בזה. לזה אמר וענית ואמרת כפשוטו. שיענה לדברי הכהן ויאמר לו לא תחשוב כי על זה לבד אני מביא זאת ההודאה. כי חסדים אחרים עשה עמי. וזהו ארמי אובד אבי וגו' וירעו אותנו וגו' ויוציאנו ה'. ויביאנו אל המקום הזה על כרחו של עמלק. ויתן לנו את הארץ הזאת. ואם כן אחר שכל אלו הטובות השם עשה עמי. היה ראוי שאקדמנו בפרים ובעגלים בני שנה וברבבות נחלי שמן. ואני באתי להראות לפני השם בידים ריקניות בראשי בכורים של ענבים ותאנים. ואולי תתמה על זה ותאמר בלבבך במה חרדו כל החרדה הזאת. וטרחו לבם בדרכים בדבר מועט כזה. לזה אמר אל תתמה מזה כי עתה בעת הזאת שבאתי מחדש לארץ ואין לי יישוב בית ודירה כהוגן. הבאתי את ראשית פרי האדמה אבל אחר שאתיישב בארץ. אכבד השם ובית מקדשו כראוי בזבח ומנחה. וזהו ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה וכו'. ואולי שלזה אמר וענית ואמרת לענות לכהן על מחשבתו:

והשקה את האשה על כרחה. רבי אליעזר אומר מכין אותה ברחבה של סייף ומערערין אותה בעל כרחה. (מד) אמר לו עקיבא לא נדע אם טהורה היא אם אמרה טמאה אני. אימתי משקין אותה בעל כרחה משהשם נמחק. ובאו בה המים המאררים מה תלמוד לומר, אלא היו עושין לה מיני פורעניות משונים. היתה מלובנת עושין אותה שחורה, מאודמת עושין אותה ירוקה, יתרע פיה, יתפח צוארה, יהא בשרה כצלי, תהא זבה מבית השלחים, תהא מפהקת, תהא מעטשת, תהא מתפרקת אברים אברים, ולקח הכהן מיד נאמר כאן מיד. ונאמר להלן הטנא מידך, מה מיד האמור (להלן) [כאן] תנופה, אף מיד האמור (כאן) [להלן] תנופה. את מנחת הקנאות מגיד שמביא מנחה אחת לשם שתי קנאות. היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה על ידה והכהן מניח את ידו תחת ידה ומניפה, הניף והגיש קמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים. א"ל רבי אלעזר לרבי יאשיה דדריה לא תיתיב אכרעיך עד דמפרשת לה הא מילתא, מגלן למנחת סוטה שטעונה תנופה. מנלן והניף כתיב בה, אלא בבעלים מנלן, אתיא יד יד משלמים, כתיב הכא ולקח הכהן מיד האשה וכתיב התם ידיו תביאינה, מה כאן כהן אף להלן כהן, ומה להלן בבעלים אף כאן בעלים, הא כיצד, כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף. ואין הדבר כעור, מביא מפה. ואינו חוצץ, מביא כהן זקן. אפילו תימר ילד אין יצר הרע מצוי לשעה. תנא רבי חייא סוטה גדמת שני כהנים מניפין על ידיה. תנופה והגשה ביום, דכתיב ועשיתם ביום הניפכם. והגשה איתקש לתנופה דכתיב ולקח הכהן מיד האשה. ולקח הכהן מיד האשה ולא מיד שלוחה. מיד האשה שאם פירסה נדה לא היתה שותה. והניף את המנחה מוליך ומביא מעלה ומוריד שנאמר אשר הונף ואשר הורם מקיש הרמה לתנופה מה תנופה מוליך ומביא אף הרמה מוליך ומביא, ומה הרמה מעלה ומוריד אף תנופה מעלה ומוריד. לפני ה' במזרח, שבכל מקום שנאמר לפני ה' הרי הוא במזרח עד שיפרוט לך הכתוב. והניף את המנחה לפני ה' והקריב אותה אל המזבח למד על מנחת סוטה שטעונה תנופה והגשה, וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה זו הקטרת הקומץ שקרויה אזכרה. ואחר ישקה את האשה (מה) לענין שאמרנו. ואחר ישקה את האשה היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה. רבי שמעון אומר מקריב את מנחתה ואחר כך היה משקה שנאמר ואחר ישקה את האשה וגו'. אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה וכו'. רבי שמעון אומר נאמר השקאה קודם למנחה ונאמר השקאה לאחר מהנחה אלא אם קדמה השקאה כשרה:

ובאת שמה והבאתם שמה, למה נאמר, לפי שנאמר אלה תעשו לה' במועדיכם יכול אין לי שקרב ברגל אלא קרבנות רגל בלבד, מנין לקרבנות צבור שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל וקרבנות יחיד שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל, תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם לרבות עופות ומנחות להתיר כולן שיבואו ברגל. יכול רשות, תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם, אם להתיר כבר התיר, אם כן למה נאמר אלה תעשו לה' במועדיכם לקבעם חובה שכולם יבואו ברגל. יכול באיזה רגל שירצה, תלמוד לומר ובאת שמה. אם להתיר כבר התיר ואם לקבוע כבך קבע א"כ למה נאמר ובאת שמה והבאתם שמה לקבעם חובה שלא יבואו אלא ברגל הראשון שפגע בו. יכול אם עבר רגל אחד ולא הביא יהא עובר עליו [בבל תאחר] תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם, הא אין עובר עליו משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה. עולותיכם עולת יחיד ועולת צבור, וזבחיכם זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור, מעשרותיכם רבי עקיבא אומר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחר מעשר בהמות. ותרומתם ידכם אלו בכורים כענין שנאמר ולקח הכהן הטנא מידך. ובכורות זה הבכור. בקרכם וצאנכם אלו חטאות ואשמות. בכור אף על גב דכתיב ובכורות בקרך וצאנך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא בכורות בקרכם וצאנכם, אלא בקרך וצאנך למה למה לי, למעוטי שותפות דנכרי: