이사야 65:26의 Quotation_auto

רבי יהודה בן סימון אומר מתחלת ברייתו של עולם הוא גלי עמיקתא ומסתרתא בראשית ברא אלהים את השמים ולא פירש והיכן פירש להלן שנאמר הנוטה כדוק שמים. ואת הארץ ולא פירש והיכן פירש להלן שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ ויאמר אלהים יהי אור ולא פירש והיכן פירש להלן שנאמר עוטה אור כשלמה רבנן אמרין בשר ודם בונה בנין בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה ואם לאו הוא מרחיב מלמטה ומצר מלמעלה אבל הקב"ה אינו כן אלא את השמים השמים שעלה במחשבה ואת הארץ הארץ שעלתה במחשבה. רבי הונא בשם רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אפילו אותן שכתוב בהן כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה כבר הם ברואים מששת ימי בראשית הדא הוא דכתיב כי כאשר השמים החדשים כי כאשר שמים חדשים אין כתיב כאן אלא החדשים. שמים אש ומים נטלן הקב"ה ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים.

ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלהים. זה יורה פשעם שחשבו שהיו מתחבאים ולא ראו כי השם ידע מה בחשוכא וכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו לאחרים להודיע קלונו כ"ש שהוא יראנו. ובזה כפרו בעיקר ומצד חטאם חרדו מקול הצפור ונתחבאו כדכתיב פחדו בציון חטאים וגו'. ובאומרו מפני ה' אלהים ולא אמר מפני קול ה' אלהים הודיע לנו אחדות השם ושאין הקול דבר א' והוא דבר א' ח"ו. ולזה אף על פי שבראשונה אמר קול ה' חזר לומר מפני ה' אלהים להודיענו שהכל דבר א' בלי פירוד וזהו ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד י"י ממקומו. כי הקול הוא כבוד ה' וכשראה שנחבא אמר ויקרא ה' אלהים אל האדם להודיעו כי לפניו חשכה כאורה. וזהו ויאמר לו איכה. כלומר למה נחבאת לברוח ואתה נחבאתה שאתה מגולה והכל רואין אותך. ורמז באומרו ויקרא כי לא היה לו לומר אלא ויאמר לו איכה. וכן באומרו איכה כי יודע היה היכן הוא. אלא להורות לו שהיה מרוחק מהשם בחטאתו כי אם עונותיכם היו מבדילין ואמר רחוק מרשעים ישועה ולכן הוצרך לקרוא בקול גדול כמי שעומד מרחוק. וזהו וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו. וזהו קרא בגרון אל תחשוך בבחינת היות מסך עב מבדיל בינם לבין אלהיהם ולפי ריחוקם צריך שופר גדול שישמעו הקול וזה כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם. וזה שאמר איכה כלומר עד כאן היית קרוב אלי ועכשיו נתרחקת ממקומך והלכת לרוחב עצי עדן. והוא השיב את קולך שמעתי ואירא כי עירום אנכי ולא אמר ואירא מחטאתי והתחיל לכסות על חטאתו כאומרם ז"ל מכסה פשעיו לא יצליח זה אדם הראשון ומודה ועוזב ירוחם זה קין. וזהו שאמרנו למעלה ויתפרו עלה תאנה עלילות ותואנות שתלה הדבר שהיה ערום. ובזה היה כולל גם כן שהיה ערום בלי לבוש השכינה. והשם השיב לו כמי שלא הבין דבריו ואמר מי הגיד לך כי עירום אתה כי אתה מצד עצמך אין אתה יכול לידע אם אתה ערום כדכתיב בראשונה ולא יתבוששו. ואחר שאתה יודע שאתה ערום אני גוזר אומר שאכלת מן עץ הדעת טוב ורע. וי"א מי הגיד לך מי מדבר עמך אם אתה ערום אם לאו כי כשאמרתי לך איכה לא אמרתי לך אלא היכן היית כשחטאת ואתה חשבת שאתה ערום מי הגיד או דבר לך אם אתה ערום איני אומר לך אלא אם חטאת ואכלת מן העץ אשר צויתיך. ואז השיב תשובה קשה מהראשונה ואמר האשה אשר נתת עמדי השוה עבד לאדוניו האם זאת תשובת חכם שגזר המלך עליו שלא יאכל דבר פלוני ואכלו והתנצל ואמר עבד א' צוה לי לאכול. ועוד שעמד במרדו ולא שב מחטאתו אלא שאמר ואוכל לא אמר ואכלתי אלא ואוכל עוד מהנשאר ולכן נענש כפלים. אבל האשה אמרה הנחש השיאני בקלות דעתי. ולנחש לא שאל לפי שאין מהפכים בזכותו של מסית. וקללו על גחונך תלך ועפר תאכל להורות שהשקר אין לו רגלים. ואנו בעונותינו משימים לו רגלים של ברזל. ועפר תאכל להורות שהוא החטיא לאדם וסבב לו שימות ויחזור עפר כדכתיב כי עפר אתה וגו' לזה היה עונשו מדה כנגד מדה שיאכל עפר כדכתיב ונחש עפר לחמו. ולכן אנו משימים כלי עם עפר בשעת המילה ליתן שם הערלה שכורתין מג"ש דכתיב בערלות פלשתים וימלאום למלך וכתיב וימלאום עפר. והטעם לפי שהשם צוה לכרות הערלה להחליש אותו אבר ולהחליש כח הטומאה של נחש וכתיב אם רעב שונאך האכילהו לחם ולכן אנו משימין לו עפר שהוא לחמו:

על גחונך תלך בשעה שאמר הקב"ה לנחש כך ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו בא נחש ללמד על מפלתה של מצרים שנאמר קולה כנחש ילך ונמצא למד הימנה אמר הקב"ה אתה גרמת לבריותי שיהו מהלכין גחונין על מיתיהון אף אתה על גחונך תלך אף קללתו של הקב"ה יש בה ברכה אילולי שאמר ליה הקב"ה על גחונך תלך האיך היה בורח לכותל וניצול. ועפר תאכל לא עפר מכל צד אלא בוקע ויורד עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה ושומט גידי אדמה ואוכל ולעתיד לבוא הכל מתרפאין חוץ מן הנחש וגבעונים. נחש דכתיב ונחש עפר לחמו. גבעונים דכתיב והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל. אמר ר' שמואל בר נחמני כל אשה שתובעת בעלה הויין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן דאלו בדורו של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים וידועים ואלו נבונים לא אשכחינן ואלו גבי לאה כתיב אלי תבא וכתיב מבני יששכר יודעי בינה. איני והאמר ר' יצחק עשר קללות נתקללה חוה דכתיב ואל האשה אמר הרבה ארבה אלו שני טיפי דמים דם נדה ודם בתולים. עצבונך זה צער גידול בנים. והרונך זה צער העבור. בעצב תלדי בנים כמשמעו. ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך. והוא ימשל בך מלמד שהאשה תובעת בלב והוא תובע בפה וזו מדה טובה שבנשים כי קאמינא דמרציא ארצויי קמיה. הני שבע הויין כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל ומנודה מכל אדם וחבושה בבית האסורין מאי היא אילימא משום דאסור לה יחוד בהדי גברי דלאו דידה הוא נמי אסיר ליחודי בהדי נשי דלאו דידיה אלא דאסירא לבי תרי. במתניתא תנא מגדלת שער כלילית יושבת ומשתנת מים כבהמה ונעשית כר לבעלה ואידך הני שבח הוא לה דאמר ר' חייא מאי דכתיב מלפנו מבהמות ארץ זו פרדה שכורעת ומשתנת מים:

ויואל משה לשבת את האיש בשעה שאמר משה ליתרו תנה לי את צפורה בתך לאשה אמר לו קבל עליך דבר אחד שאני אומר לך ואני נותנה לך לאשה. אמר לו משה מה הוא. אמר לו הבן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו. אמר לו השבע לי וישבע לו שנאמר ויואל משה לשבת אין אלה אלא לשון שבועה שנאמר ויואל שאול את העם (וכן הוא אומר הואל קח ככרים ). לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה מיד ותקח צפורה צר. וירף ממנו רבי יהודה אומר אין ויואל אלא לשון דירה שנאמר הואל נא ולין כיון שנטל בתו קבל עליו לרעות צאנו. וישמע אלקים את נאקתם (כתוב ברמז ל"א). כי התרפים דברו און משל לשני נערים אחד מת אביו וקברו ואחד אביו קיים. זה שאביו קיים קורא לו אביו ומיד עונה אותו. וזה שמת אביו הולך על קברו וצועק אבי אבי עד שתש כחו ולא משיבו. כך ישראל אביהם קיים ומיד הוא עונה אותם שנאמר וישמע אלקים את נאקתם. והיה טרם יקראו ואני אענה ואומר יקראני ואענהו. אבל הגוים יצעקו אליו ולא יענה ואומר ויקחו את הפר וגו'. ר' עקיבא אומר ספקלטורין של פרעה מחנקין את ישראל בקירות בתים לבנין והיו צועקין מתוך הבנין צועקין מתוך הקירות והקב"ה שומע נאקתם שנאמר וישמע אלקים את נאקתם. ועוד שהיו שורפין את בניהן בכור אש זבח לאלקיהן שנאמר ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים. כתיב הכא וירא וכתיב התם וכל העם רואים וגו'. וכן הוא אומר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים. רבי יהושע בן לוי אומר בזכות המשכן דכתיב וירא משה את כל המלאכה וכתיב אשר הוצאתי אותם לשכני בתוכם. רבי אלעזר אמר בזכות חנניה מישאל ועזריה כתיב הכא וירא אלקים וכתיב התם כי בראותו ילדיו ילדים אשר אין בהם כל מום:

בבית אחד יאכל בחבורה אחת הכתוב מדבר. או אינו בבית אחד כמשמעו כשהוא אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם הא למדנו שהוא נאכל בבתים הרבה. הא מה תלמוד לומר בבית אחד יאכל בחבורה אחת הכתוב מדבר. מכאן אמרו הפסח נאכל בשני מקומות ואין הפסח נאכל בשתי חבורות. רבי שמעון בן יוחאי אומר בשני מקומות כיצד. היו בתוך הבית ובקעה עליהם הקורה יוצאין לחצר. היו בחצר וירדו עליהם גשמים ונכנסין בבית נמצא אוכלין אותו בשני מקומות. לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה חוץ לחבורה הא אם הוציא עבר על המצוה. שומע אני יהא כשר והדין נותן הואיל ושלמים קדשים קלים ופסח קדשים קלים אם למדת על שלמים שאם (קכז) הוציאן לחוץ פסלן אף הפסח (קכח) אם הוציאו לחוץ פסלו. הא מה תלמוד לומר לא תוציא חוץ לחבורה. לא תוציא מן הבית בבשר הכתוב מדבר. אתה אומר בבשר או אינו אחד בשר ואחד עצם פסל תלמוד לומר לא תוציא מן הבית מן הבשר בבשר הכתוב מדבר (כתוב ברמז תרמ"א וברמז תמ"ג). ועצם לא תשברו בו למה נאמר והלא כבר נאמר ואכלו את הבשר הבשר שחוץ לעצם או [אינו] בשר שבתוך העצם ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו עצם שאין בו בשר (או עצם שיש בו בשר) תלמוד לומר ועצם לא תשברו בו בין שיש בו בשר בין שאין בו בשר. בו ולא בשאר כל הקדשים. שהיה בדין ומה אם פסח הקל הרי הוא עובר עליו משום בל תשבור. קדשים חמורים אינו דין שיעבור עליו הא מה תלמוד לומר בו בו ולא בשאר קדשים. השובר את העצם בפסח טהור סופג את הארבעים אכל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו עובר מנלן אמר קרא ועצם לא תשברו בו בו בכשר ולא בפסול. מותיר בטהור מנלן דתניא ולא תותירו ממנו עד בוקר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה וכו'. תנו רבנן ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח. ומה אני מקיים ואכלו את הבשר בבשר שעל גבי העצם. או אינו אלא בבשר שבתוך העצם ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו בעצמות שאין בהן מוח אבל בעצמות שיש בהן מוח שובר ואוכל. (קלא) ואל תתמה שהרי יבוא עשה וידחה את לא תעשה. רבא אמר אין עשה דוחה את לא תעשה שבמקדש כשהוא אומר ועצם לא תשברו בו בפסח שני שאין תלמוד לומר שהרי כבר נאמר ככל חקת הפסח יעשו אותו הוי אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח. לא תוציא מן הבית אין לי אלא מבית לבית. מחבורה לחבורה מנין. תלמוד לומר מן הבשר חוצה חוצה לאכילתו. אמר רב אמי המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח הוצאה כתיב ביה כשבת. תניא על הבתים אשר יאכלו אותו בהן מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות. יכול שהאוכל אוכל בשני מקומות תלמוד לומר בבית אחד יאכל מכאן אמרו השמש שאכל כזית (בשר הנותר) [בצד התנור] רצו בני חבורה לעשות עמו טובה באין ויושבין בצדו דברי רבי יהודה. רבי ישמעאל אומר בתים אשר יאכלו אותו בהן מלמד שהאוכלו אוכל בשני מקומות. יכול יהא נאכל בשתי חבורות תלמוד לומר בבית אחד יאכל. מר סבר יש אם למקרא ומר סבר יש אם למסורת. יכול יהא עיקרו של פסח נאכל בשתי חבורות תלמוד לומר בבית אחד יאכל. כל עדת ישראל יעשו אותו למה נאמר. לפי שהוא אומר משכו וקחו לכם צאן. כשם שפסח מצרים אינו כשר אלא למשפחות כך פסח דורות לא יהא כשר אלא למשפחה תלמוד לומר כל עדת ישראל יעשו אותו מגיד שפסח נאכל בערבוביא. וכי יגור אתך גר ועשה פסח שומע אני כיון שנתגייר יעשה פסח מיד תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ. מה אזרח בארבעה עשר אף הגר בארבעה עשר. רבי שמעון בן אלעזר אומר הרי שנתגייר בין שני פסחים שומע אני יעשה פסח שני. תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ. (קלב) מה אזרח הארץ שלא עשה את הראשון יעשה את השני וכו'. המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו מגיד שמילת זכריו מעכבתו מלאכול בפסח. אין לי אלא מילת זכריו מילת עבדיו מנין. הרי אתה דן נאמר כאן אז ונאמר להלן אז מה להלן מילת עבדיו אף כאן מילת עבדיו. ומה (כאן) [להלן] (קלג) מילת זכריו אף כאן מילת זכריו. (קלד) דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר אין מילת זכריו מעכבתו מלאכול בפסח ומה תלמוד לומר המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו. אלא שאם היו לפניו שתי מצוות מצות פסח ומצות מילה איני יודע איזה יקדים כשהוא אומר המול לו כל זכר הקדים מצות מילה למצות הפסח. (קלה) ר' נתן אומר אין תלמוד לומר המול לו כל זכר אלא להביא את העבד שטבל לפני רבו שיצא בן חורין. מעשה בבלוריא שטבלו מקצת שפחותיה לפניה ומקצת לאחריה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו את שטבלו לפניה בנות חורין ולאחריה משועבדות. אף על פי כן היו משמשות אותה עד יום מותה. תנא דבי אליהו פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני זקן אחד אמר לי יש אומות העולם לימות המשיח אמרתי לו בני כל גוי וכל ממלכה שענו את ישראל ולחצו אותם רואין בטובתן של ישראל וחוזרין ושבין לעפרן ושוב אינן חיים לעולם שנאמר רשע יראה וכעס וגו' וכל גוי וכל ממלכה שלא ענו את ישראל ולא לחצו אותם באין לימות המשיח שנאמר ועמדו זרים וגו' ואתם כהני ה' תקראו. ואומר ולעבדיו יקרא שם אחר אלו הכשרים שבאומות. אמר לי רבי תאמר הואיל והן באין לימות המשיח וכו'. וכל ערל לא יאכל בו יכול יפסול בני חבורה הבאים עמו. ודין הוא הואיל וטומאה פוסלת וערלה פוסלת. מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה. אף ערלה לא עשה בו מקצת ערלה ככל ערלה. או כלך לדרך זו הואיל וערלה פוסלת וזמן פוסל מה זמן עשה בו מקצת זמן ככל זמן אף ערלה עשה בו מקצת ערלה ככל ערלה. נראה למי דומה דנין דבר שאינו נוהג בכל הזבחים וכו'. או כלך לדרך זו. או דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו ואל יוכיח טומאה שהותרה מכללה תלמוד לומר וכל ערל איכא כולה ערלה פסולה מקצתה לא פסולה. וכי תימא לזריקה דכולה ערלה פסלה אבל בזריקה לא דקא סבר רבה שחטו למולין שיתכפרו בו ערלים כשר דאין מחשבת ערלים בזריקה. וכי תימא מאי קילא בזריקה דאין מחשבת אוכלין בזריקתה. ורב חסדא אדרבא לאידך גיסא תלמוד לומר כל ערל דאי איכא כולה ערלות פסלה מקצתה לא פסלה. וכי תימא הוא הדין לזריקה תלמוד לומר זאת בשחיטה אבל בזריקה אפילו מקצתה נמי פסלה. וכי תימא מאי חומרא דלא מיקבע בפגול אלא בזריקה:

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים אין הים עומד כנגדך וישובו על מצרים ויחזור עליהם הגלגל ויחזור עליהן זדונם. שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בה אני מאבדן. הם חשבו לאבד את בני במים אף אני לא אפרע מהן אלא במים. בור כרה ויחפרהו וגו' ישוב עמלו בראשו וגו' ואומר כורה שחת בה יפול ואומר חופר גומץ בו יפול מסיע אבנים יעצב בהם. וכן שלמה אמר מפרי פי איש ישבע נפשו וכן ישעיה אמר כעל גמולות כעל ישלם ואומר ומדותי פעולתם ראשונה. וכן ירמיה אמר גדול העצה ורב העליליה ואומר שלמו לה כפעלה. וכן אמר יתרו למשה עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו. מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנתגדל שמו בעולם שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו בדבר נפרע מהם הקב"ה שנאמר כי בדבר אשר זדו עליהם. וישב הים לפנות בקר לאיתנו אמר ר' יונתן התנה הקב"ה תנאים עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הדא הוא דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו שהתנה הקב"ה עמו. וכתיב יקוו המים יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם:

דבר אחר ויושע ה' ביום ההוא וכי ישראל ביד מצרים היו אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים פתח עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם אומה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי עליה דין יבוא מיכאל שר שלהן וידון לפניך עמי. באותה שעה אמר הקב"ה (הוא) למיכאל בוא ודון עמו פתח עוזא שר של מצרים ואמר לפניו רבונו של עולם אתה גזרת על אומה זו שיהו משועבדין תחת ידי אומה שלי ארבע מאות שנה שנאמר ועבדום וענו אותם וגו' ועדיין לא עבדו בהן אלא שמונים ושש שנה משנולדה מרים ועדיין לא הגיע זמנם לצאת אלא תן לי רשות ואחזירם תחת ידי אומה שלי עד ארבע מאות שנה כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת. באותה שעה אמר לו הקב"ה למיכאל להחזיר לו תשובה מיד שתק מיכאל. באותה שעה השיב הקב"ה ואמר לעוזא יש לי ללמד זכות על בני כלום נתחייבו בני שעבוד אלא בשביל דבור אחד שדבר אברהם אוהבי שאמר לפני במה אדע כי אירשנה ואמרתי לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כלום אמרתי בארץ מצרים בארץ לא להם דברתי וכבר גלוי וידוע שמשנולד יצחק נעשו גרים וכבר שלמו ארבע מאות שנה אין לך לשעבד על בני כלום. באותה שעה הציל הקב"ה את ישראל לכך נאמר ויושע ה' ביום ההוא וגו'. וירא ישראל את היד הגדולה בשעה שבקש הקב"ה להטביע את מצרים עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם נקראת צדיק וישר ואין לפניך לא עולה ולא משוא פנים ולא מקח שחד למה אתה רוצה להטביע מצרים כלום הטביעו בני מבניך או הרגו מהם בשביל ששעבדו בהן אתה רוצה לטבען כבר נטלו שכרן כל כסף וכל זהב שלהן. באותה שעה כנס הקב"ה כל פמליא של מעלה ואמר להם הוו דנין ביני ובין עוזא שר של מצרים בתחלה הבאתי עליהם רעב והעמדתי להם יוסף הבין בחכמתו ונעשו כולן עבדיו ולבסוף באו בני כגרים ושעבדו בהם שעבוד קשה עד שעלתה צעקתם לפני ושלחתי להם משה ואהרן עבדי ואמרו למלך שלהם כה אמר ה' אלהי העברים והיו יושבין לפניו כל מלכי מזרח ומערב והתחיל מתגאה לפניהן ואמר מי ה' שלא הביא דורון כל אותן השנים כדרך כל אלהות לא ידעתי את ה' אלא המתינו ואבדוק בספרים שלי אם שמו כתוב אצלי. בדק ולא מצא השיבו משה ואהרן ואמרו ליה הוא ברא שמים וארץ והוא צר העובר במעי אמו והוא משיב רוחות ומוריד גשמים ומפריח טללים ומצמיח אילנות ועשבים וממית ומחיה נפש כל חי בידו. השיב לשלוחי אין אלוה בעולם שיעשה מעשים הללו אלא אני בראתי עצמי ואת נילוס נהרי שנאמר לי יאורי ואני עשיתני. השיב ואמר לחכמיו שמעתם אלוה זה מעולם אמרו ליה שמענו שבן חכמים הוא [בן] מלכי קדם שנאמר איך תאמרו אל פרעה בן חכמים וגו' השיב לשלוחי לא ידעתי כיון שכפר בי שלחתי לו עשר מכות ולא הועלתי וכל כך כפר בי והוסיף לשעבד את בני ולאחר שהודעתי לו את כחי וגבורתי שלח בעל כרחו ועכשיו רדף אחריהם להחזירם לשעבוד מי עשה כזה ולא הבין אינו ראוי לטבעו בים הוא וכל חילו. השיבו לו כל פמליא של מעלה הדין עמך ועשה מה שאתה חפץ. באותה שעה ענה עוזא ואמר רבונו של עולם יודע אני בעצמי שהן חייבין אלא שב עליהם במדת רחמים. באותה שעה עמד גבריאל ולקח מלבן של טיט ועמד לפני הקב"ה ואמר רבונו של עולם הלא שעבדו בניך שעבוד קשה כזה תרחם עליהם מיד חזר הקב"ה וישב עליהן במדת הדין וחזר וטבעם בים לכך נאמר וירא ישראל את היד הגדולה:

וחרה אפי רבי ישמעאל אומר נאמר כאן חרון אף ונאמר להלן חרון אף מה להלן עצירת גשמים וגלות, שנאמר וחרה אף ה' בכם וגו' אף כאן עצירת גשמים וגלות מה כאן בחרב אף להלן בחרב. והיו נשיכם אלמנות ממשמע שנאמר וחרה אפי והרגתי הא למדנו שנשיכם אלמנות ומה תלמוד לומר והיו נשיכם אלמנות אלא אלמנות ולא אלמנות כענין שנאמר ותהיין צרורות עד יום מותן אלמנות חיות. ובניכם יתומים ולא יתומים ממש אלא שאין בית דין מניחין אותן למכור בנכסי אביהם בחזקת שהן קיימין. ממשמע שנאמר וחרה אפי איני יודע שנשותיהן אלמנות ובניהן יתומים אלא מלמד שנשותיהם מבקשות להנשא ואין מניחין אותן ובניהן מבקשים לירד לנכסיהן ואין מניחין אותן ושמע מינה אין מורידין קרוב לנכסי שבוי. והרי דברים קל וחומר ומה אם כשלא תענון את הדין לא יהיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים קל וחומר לכשתעשון את הדין, וכן הוא אומר משפט אמת שפוטו. ואומר אמת ומשפט ושלום שפטו בשעריכם. ואומר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה על אחת כמה וכמה שלא יהו נשיכם אלמנות. וכן הוא אומר למען תירא את ה' אלקיך לשמור וגו', למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו'. ואומר לא יגעו לריק וגו'. ואומר ויהי כחול זרעך וגו'. ואומר והיה לבבכם וגו'. ואומר כאשר השמים החדשים. ואומר ובא לציון גואל. ואומר ואני זאת בריתי וגו'. על אחת כמה וכמה שתאריכון ימים בעולם הזה ותראו בנים ובני בנים:

שאל אנדרינוס קיסר לרבי יהושע אמר לו יש אדון לעולם אמר ליה וכי עולם של הפקר הוא אמר לו ומי ברא שמים וארץ אמר לו הקב"ה שנאמר בראשית ברא וגו'. אמר לו ולמה אינו נגלה שתי פעמים בשנה כדי שיראו הבריות ותהא אימתו עליהן. אמר לו לפי שאין העולם יכול לעמוד בזיוו שנאמר כי לא יראני האדם וחי. אמר לו אם אינך מראה איני מאמינך. לחצי היום העמידן כנגד השמש אמר לו הסתכל בשמש ואתה רואהו. אמר לו ומי יכול להסתכל בשמש אמר לו ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר ומה השמש שהוא אחד מאלף אלפים ורבוא רבון ממשמשין שמשמשין לפניו אין כל בריה יכולה להסתכל בו הקב"ה שזיוו מלא עולם על אחת כמה וכמה ואימתי הוא מגלה כבודו כשיאבדו אלילים מן העולם שנאמר והאלילים כליל יחלוף ואחר כך ונשגב ה' לבדו ואומר ונגלה כבוד ה' וגו'. אין הנפש יוצאה מן הגוף עד שתראה פני השכינה שנאמר כי לא יראני האדם וחי. הנה מקום אתי (כתוב ברמז קי"ז):

ועד אין בה, אע"פ שאין לה עכשיו יש לה לאחר זמן. כיוצא בו לא הגידה אסתר אע"פ שלא הגידה עכשיו הגידה לאחר זמן שנאמר כי הגידה אסתר מה הוא לה, ואף יש לה לאחר זמן שנאמר והייתי עד ממהו. אמרו רבותינו בזמן שהאשה משמשת עם בעלה ולבה על אחר אין לך נאוף גדול מזה שנאמר האשה המנאפת תכת אישה תקח את זרים, וכי יש אשה שמנאפת תחת בעלה אלא משמשת עם בעלה ונותנת עיניה באחר. שאל מלך הערבי את ר"ע א"ל אני כושי ואשתי כושית וילדה בן לבן אני הורגה שזנתה תחתי, א"ל צורות ביתך לבנות או שחורות, א"ל לבנות, א"ל כשעסקת עמה בתשמיש נתנה עיניה בצורות וילדה כיוצא בהן, ואם תמה אתה על הדבר מצינו בצאן לבן שמן המקלות היו מתיחמות שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות, והודה מלך הערבי ושבח לר"ע, הוי כל אשה שמתיחדת עם בעלה בקדושה סוף [הקב"ה] מעמיד ממנה בנים צדיקים, שכן אמרה חנה (כד) אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' וגו' למה שנזרע בקדושה, אמר הקב"ה בעוה"ז בחרתי בכם שאתם זרע אמת שנאמר ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת, וכתיב ובך בחר ה' אלהיך וגו', ואף לעתיד לבא איני בוחר אלא בכם שאתם זרע קדש שנאמר לא יגעו לריק ולא ילדר לבהלה, וכתיב כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה':

האזינו השמים ואדברה היה ר' (בנאה) [מאיר] אומר כשהיו ישראל זכאין היו מעידין בעצמן שנאמר ויאמר יהושע אל העם עדים אתם, קלקלו בעהצמן שנאמר סבבוני בכחש אפרים, העיד בהן שבט יהודה ובנימין שנאמר ועלתה יושבי ירושלים ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי. קלקלו שבט יהודה שנאמר בגדה יהודה, העיד בהן את הנביאים שנאמר ויעד ה' וגו' ביד כל נביאי כל חוזה. קלקלו בנביאים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים, העיד בהן את השמים (ואת הארץ) שנאמר העידותי בכם היום את השמים (ואת הארץ), קלקלו בשמים שנאמר האינך רואה מה המה עושים וגו' הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים, העיד בהן את הארץ שנאמר שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה, קלקלו בארץ שנאמר גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי, העיד בהן את הדרכים שנאמר עמדו על דרכים וראו. קלקלו בדרכים שנאמר על כל ראש דרך בנית רמתך, העיד בהן את הגוים שנאמר לכן שמעו גוים. קלקלו בגוים שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, העיד בהן את ההרים שנאמר שמעו הרים את ריב ה'. קלקלו בהרים שנאמר על ראשי ההרים יזבחו, העיד בהם את הבהמה שנאמר ידע שור קונהו. קלקלו בבהמה שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, העעיד בהם את החסידה שנאמר גם חסידה בשמים ידעה מועדיה. קלקלו בחסידה שנאמר ואשוב ואראה והנה תבנית רמש ובהמה, העיד בהן את הדגים שנאמר או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים. קלקלו בדגים שנאמר ותעשה אדם כדגי הים, העיד בהן את הנמלה שנאמר לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין וגו' תכין בקיץ לחמה. ר"ש בן אלעזר אומר עלוב היה אדם זה שצריך ללמד מן הנמלה, אילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמד מן הנמלה, אילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמד מדרכיה ולא למד. עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה רבש"ע הרי עדי קיימין שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, אמר לה הריני מעבירן שנאמר כי הנני בורא השמים החדשים. אומרת לפניו רבש"ע הריני רואה מקומות שקלקלתי בהם ובושתי שנאמר ראי דרכך בגיא וגו', אמר לה הריני מעבירם שנאמר כל גיא ינשא, אומרת לפניו [רבש"ע] הרי שמי קיים אומר לה הריני מעבירו שנאמר וקורא לך שם חדש, אומרת לפניו רבש"ע הרי שמי קרוי על שם הבעלים, אומר לה הריני מעבירו שנאמר והסירותי את שמות הבעלים מפיה, אומרת לפניו רבש"ע אעפ"כ בני בית מזכירין אותי, ואומר לה ולא יזכרו עוד בשמם. שוב למחר עתידה שתאמר לפניו רבש"ע כבר כתבת לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד, אומר לה כלום כתבתי אלא איש והלא כבר נאמר כי אל אנכי ולא איש וכי גרושים אתם לי בית ישראל והלא כבר נאמר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה.

הלא הוא כמוס עמדי, ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר כוס שהיה כמוס ומכוסה יכול דוחה תלמוד לומר חמר, יכול שאין בו אלא חציו, תלמוד לומר מלא מסך, יכול שאין חסר אפי' טיפה אחת תלמוד לומר ויגר מזה, מאותה טיפה שתו ממנה אנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה ואנשי סדום ועמורה, ופרעה וכל חילו, סיסרא וכל המונו, סנחריב וכל אגפיו, נבוכדנצר וכל חילו, ומאותה טיפה עתידין לשתות כל באי העולם עד סוף כל הדורות, וכן הוא אומר ועשהה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים וגו' בלע המות לנצח וגו' יכול שמרים (שאין) [שיש] בהן צורך, תלמוד לומר שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים שמרים שאין בהן כלום אלא פקטים, וכן הוא אומר כוס זהב בבל ביד ה', ואומר כוס אחותך תשתי העמוקה והרחבה וגו', מה דרכו של זהב לאחר שנשבר יש לו רפואה, כך כשתפסוק פורענות מן האומות עתידין לחזור להן, וכשמגיע אצל ישראל מהו אומר ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי, מה דרכו של חרס לאחר שנשבר אין לו רפואה, כך כשתפסוק הפורענות מישראל אינה עתידה לחזור להם. חתום באוצרותי מה אוצר זה חתום ואין מגדל פירות, כך מעשיהם של רשעים אין מגדלין פירות, אם אמרתי כן מאבדין את העולם, וכן הוא אומר אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, אבל מעשיהם של צדיקים מגדלין פירות ופירי פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. ד"א מה אוצר זה חתום ואין חסר כלום כך צדיקים לא נטלו כולם משלהן בעולם הזה שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ומנין שלא נטלו רשעים כלום משלהן בעולם הזה שנאמר הלא הוא כמוס עמדי, אימתי אלו ואלו נוטלין, למחר כשתבא הגאולה שנאמר לי נקם ושלם, לי נקם ושלם אני בעצמי פורע מהם ואיני פורע מהם לא על ידי מלאך ולא ע"י שליח כענין שנאמר ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, ואומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. לי נקם ואשלם אין כתוב כאן אלא לי נקם ושלם, משלם אני מעשיהם שעשו אבותיהם לפני בעולם הזה שנאמר לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם וגו' ואומר ושלמתי ראשונה (ושניה) משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי. לעת תמוט רגלם כענין שנאמר תרמסנה רגל. כי קרוב יום אידם אמר ר' יוסי אם מי שנאמר בהם כי קרוב יום אידם הרי פורענות משמשות ובאות, מי שנאמר בהם ומרוב ימים יפקדו על אחת כמה וכמה: