עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל ׀ בָּ֗אָה עִם־הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא׃
야곱이 그들과 말하는 중에 라헬이 그 아비의 양과 함께 오니 그가 그의 양들을 침이었더라
ילקוט שמעוני על התורה
ויבא אלקים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך. זה שאמר הכתוב משגה ישרים בדרך רע זה בלעם שבתחלה הבריות [נהגו] בכשרות ובדבריו אלו נהגו בעריות. שבראשונים [נאמר] ורחל באה עם הצאן וכן ולכהן מדין שבע בנות, עמד בלעם הרשע והטעה את הבריות בעריות. וכמו שהטעה הוטעה, בעצה שנתן בה נפל (שנאמר) [היינו דכתיב] בשחותו הוא יפול, והטעהו הקב"ה שנאמר משגיא לגוים ויאבדם וגו'. שאל לו מי האנשים האלה עמך אמר אותו רשע אינו יודע בהם אלא בלק מלך מואב שלח אלי. הנה העם היוצא ממצרים להודיע שהוא שונא לישראל יותר מבלק, שבלק לא אמר קבה אלא ארה וזה אמר קבה בפירוש [שנוקב השם ומפרש], הוא אמר ואגרשנו מן הארץ וזה אמר וגרשתיו מן העולם הזה ומעולם הבא:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר מן ארם ינחני אמר לו השוינו שנינו להיות כפויי טובה שאילולא אברהם אביהם לא היה בלק שנאמר ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה, ואילולא אברהם לא פלט לוט מסדום ואתה מבני בניו של לוט, ואילוא יעקב אביהם לא עמדתי אני בעולם שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב, שבתחלה כתיב ורחל באה עם הצאן אשר לאביה ואלו היו לו בנים היאך בתו רועה, ומשהלך יעקב לשם נתנו לו בנים שנאמר וישמע את דברי בני לבן וגו', ואומר נחשתי ויברכני ה' בגללך, ואילולא אבותם אני ואתה לא עמדנו בעולם. לכה ארה לי מי שמאררן עצמו הוא מארר שנאמר ומקללך אאר ואומר אורריך ארור ומברכיך ברוך. לכה ארה לי יעקב אלו לאומה אחרת בקש לקלל כגון אברהם ויצחק הייתי יכול, אלא יעקב יש מלך שברר לעצמו מנה ועמד אחד ואמר גנאי עליה כלום יש לו חיים, ואלו נחלתו וחבלו וסגולתו [של הקב"ה] שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו וכתיב והייתם לי סגולה מכל העמים. ולכה זעמה ישראל מלך שנטל עטרה ונתנה בראשו ואמר אדם עליה שאינה כלום יש לו חיים, ואלו כתיב בהם ישראל אשר בך אתפאר: