וְגַם־אֲנִ֗י נָשָׂ֧אתִי יָדִ֛י לָהֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר לְבִלְתִּי֩ הָבִ֨יא אוֹתָ֜ם אֶל־הָאָ֣רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֗תִּי זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת׃
또 내가 광야에서 그들에게 맹세하기를 내가 그들에게 허한 땅 곧 젖과 꿀이 흐르는 땅이요 모든 땅 중의 아름다운 곳으로 그들을 인도하여 들이지 아니하리라 한 것은
מצודת דוד
אני נשאתי את ידי. כן היא דרך שבועה וכמ״ש וגם אני נשאתי ידי להם (לעיל כ):
בעלי ברית אברם
מסרה הביא ז׳. אשר יצוה את בניו וגו׳ הביא ה׳ על אברהם וגו׳. (דברים ו׳:כ״ג) ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו וגו׳. (שמואל ב׳ י״ז) לבעבור הביא ה׳ על אבשלום וגוישעיהו א׳:י״גה א׳) לא תוסיפו הביא מנחת שוא וגוירמיהו י״ז:י״ח י״ז) הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם. (שם) לבלתי הביא משא וגו׳ ולקדש את ימי השבת. (יחזקאל כ׳:ט״ו) וגם אני נשאתי ידי להם במדבר וגו׳ ולבלתי הביא אותם אל הארץ זבת וגרות ג׳:ט״ו׳ חסר (רות ג׳:ט״ו) הבי המטפחת וגו׳ וימד שש שעורים וגו׳. וסימנם תפקדון למתן טבא מנחתא על חד תרין ובתרוממין בשפירות קרתא. הענין לומר שראוי ליזהר לעשות צדקה כראוי שבזכותה יזכה לג״ע וינצל מכל רע בעה״ז וזהו יצוה את בניו וגו׳ לעשות צדקה ובזכותה יביא עליו ה׳ אשר דבר עליו שהוא הטוב הצפון לצדיקים. ובכמה מקומות הזהירה תורה לאהוב הגר ולתת לו צדקה שגרים היו במצרים. וזהו ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו וכמו שהוא משפיע עלינו מטובו. שנעשה כן אנחנו ומי שימנע עצמו מהצדקה יבואו עליו כמה צרות ויבוא לידי עניות ולא די זה אלא שבניו ובנותיו באים לידי בהמתם של אומה שפלה (כתובות ס״ו) כבתו של נקדימון וגו׳. וזהו לבעבור הביא ה׳ על אבשלום על מי שאומר שלום יהיה לי איך אתן לעני ויחסר ממוני עליו יביא הקב״ה הרעה אשר דבר וילך מרעה אל רעה. גם לא יתן הצדקה מגניבה וגזל וז״ש לא תוסיפו הביא מנחת שוא וגו׳ שאינו רוצה בה ושונא אותה ויביא עליו הרעה משנה. א׳ שגוזל. ב׳ שהצדקה אינה לשם שמים אלא למראית העין. וז״ש הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם. ואע״פ שהוזהר האדם לשמור שלא לעשותה בשבת יתן לעני לחם משנה בערב שבת יאכל בשבת ותתיישב דעתו עליו כמו שעשה הקב״ה לאוכלי המן לקטו לחם משנה וגו׳. וזהו שאמר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי לבלתי הביא משא ביום השבת לתת משא לעני ולעשות צדקה ביום השבת שצריך לקדשו מכל דבר שהעני שיש בביתו מזון השבת מקבלו בשמחה ובעונג. ויתן בסבר פנים יפות ותהיה עינו טובה שיתן ויתנו אחרים כמדת חסידות ושכרו גדול. ראה המרגלים שלא רצו לשבח הארץ במה שיש בה זבת חלב ודבש והוציאו דבה רעה עליה אמר האל ית׳ נשאתי את ידי וגו׳. וז״ש והנותן הצדקה ראוי ליתן לעני די מחסורו בעין יפה יתן ויתנו אחרים. וזהו הבי המטפחת וגו׳ חסר לרמוז שראוי לחסר ממונו ויאמר לאחרים שיתנו צדקה. ושכרו שש שעורים כתיב שימדדו לו אותם הברכות של נותני צדקה אז יבקע כשחר וגו׳ שהם ששה ויזכה לבוא בעיר שהוא העה״ב. וז״ש הסימן תפקדון למתן פי׳ יצוו אחרים שיתנו ויזכו שיתנו להם משפירות ומטוב עולם הנשמות: