시편 104:46의 참고문헌

‎אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג, ח), שאגה לו כלביא (ישעיהו ה, כט), הכפירים שאגים לטרף (תהלים קד, כא).

עֳפְיֵהּ, עליו כמו מִבֵּין עֳפָאיִם (תהלים קד, יב) עלים. וְאִנְבֵּהּ פריו. תַּטְלֵל תרגום צֵל (שופטים ט, לו) טוּלָא.

אכן הדין האמיתי שהאית"ן מבנין זה ראוי לבא תמיד בפתח, כמו; לא ימד (הושע ב א), ידל כבוד יעקב (ישעיהו יז ד), וכשעי"ן הפעל בנקוד אז היא דגושה, כמו; יתמו חטאים (תהלים קד לה), (ישסו)[נשסו] הבתים (זכריה יד ב), (וכשעי"ן) [וכשפ"א] הפעל גרונית האית"ן בצירי, כמו; ואל תחת (דברים א כא), ואל אחתה אני (ירמיהו יז יח), ולפעמים זולת אות גרונית כמו; ואקל בעיניה (בראשית טז ה), ותקע כף ירך (בראשית לב כה), ונמצאים מוקלים כמו ידמו כאבן (שמות טו טז), ויתמו ימי בכי (דברים לד ח), הראוי ידמו, יתמו. ויש אומרים שהם מהקל מן וידום, ותתום, כמו שכתבתי לעיל:

‎מתחלק לשני מחלקות:, האחד, צהלי ורני (ישעיהו יב, ו), צהלי קולך בת גלים (שם י, ל), וצהלי לא חלה (שם נד, א), צהלה ושמחה (אסתר ח, טו), להצהיל פנים משמן (תהלים קד, טו).

‎מתחלק לשני מחלקות, האחד, משרתיו אש להט (תהלים קד, ד), ואחריו תלהט להבה (יואל ב, ג), ותלהט מוסדי הרים (דברים לב, כב), ולהט אתם (מלאכי ג, יט), ענין להבה המה.

‎מתחלק לארבע מחלקות, אבל קרובי ענין הם: האחד, גדלים תעשה לך (דברים כב, יב), גדלים מעשה שרשרות (מ"א ז, יז), ענין חוטין הם. השני, אלהי גדלת מאד (תהלים קד, א), מה גדלו מעשיך (שם צב, ו), את גדלך (דברים ג, כד), ענין גדולה הם. השלישי, בנים גדלתי (ישעיהו א, ב), ויגדל הילד ויגמל (בראשית כא, ח), ויגדלו הנערים (שם כה, כז). הרביעי, מגדל עז (תהלים סא, ד), ומגדל וראשו בשמים (בראשית יא, ד), ומגדלתיך יתץ (יחזקאל כו, ט).

‎עשה ירח למועדים (תהלים קד, יט), גרש ירחים (דברים לג, יד), ירחי שוא (איוב ז, ג), לשון חדשים.

‎השני, עטה אור (תהלים קד, ב), מעיל צדקה יעטני (ישעיהו סא, י), מעטה תהלה (שם סא, ג), כבגד יעטה (תהלים קט, יט), ועל שפם יעטה (ויקרא יג, מה).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, סלעים מחסה לשפנים (תהלים קד, יח), עולליך אל הסלע (שם קלז, ט), ובנקיקי הסלעים (ישעיהו ז, יט), ודברתם אל הסלע (במדבר כ, ח), ענין צורים.

‎ויש חי אשר איננו חי, הבשר החי (ויקרא יג, טו), בשר מבשל כי אם חי (ש"א ב, טו), ומחית בשר חי (ויקרא יג, י), חיות קטנות עם גדלות (תהלים קד, כה), ואת כל נפש החיה הרמשת (בראשית א, כא), ותבוא חיה במו ארב (איוב לו, ח), חיתו שדי (תהלים קד, יא), וארבע חיון רברבין (דניאל ז, ג), וארן חיוה רביעיא (שם ז, ז), שוב אשוב אליך כעת חיה (בראשית יח, י), למועד הזה כעת חיה (מ"ב ד, טז), ענינם שנה האחרת שנה הבאה, מלה זאת דבורה כלשון בני אדם. ויתכן להיות בענינם ואמרתם כה לחי (ש"א כה, ו), לשון ברכה הוא, כאשר יבקר האדם אוהבו ביום שמחתו ומברכו ואומר: גם לשנה, ולשנים רבות. ויש מהפותרים אשר אומרים מיושבי כפרים היה, וגזרתו חי מחותיהם (במדבר לב, מא), חות יאיר (שם), והמראה הראשון קרוב ממנו לענין ולפתרון, נראים המראות האלה כי מגזרת חיים הנה, אבל הענינים יטו אותם כמעט מני הדרך.

‎ויש חי אשר איננו חי, הבשר החי (ויקרא יג, טו), בשר מבשל כי אם חי (ש"א ב, טו), ומחית בשר חי (ויקרא יג, י), חיות קטנות עם גדלות (תהלים קד, כה), ואת כל נפש החיה הרמשת (בראשית א, כא), ותבוא חיה במו ארב (איוב לו, ח), חיתו שדי (תהלים קד, יא), וארבע חיון רברבין (דניאל ז, ג), וארן חיוה רביעיא (שם ז, ז), שוב אשוב אליך כעת חיה (בראשית יח, י), למועד הזה כעת חיה (מ"ב ד, טז), ענינם שנה האחרת שנה הבאה, מלה זאת דבורה כלשון בני אדם. ויתכן להיות בענינם ואמרתם כה לחי (ש"א כה, ו), לשון ברכה הוא, כאשר יבקר האדם אוהבו ביום שמחתו ומברכו ואומר: גם לשנה, ולשנים רבות. ויש מהפותרים אשר אומרים מיושבי כפרים היה, וגזרתו חי מחותיהם (במדבר לב, מא), חות יאיר (שם), והמראה הראשון קרוב ממנו לענין ולפתרון, נראים המראות האלה כי מגזרת חיים הנה, אבל הענינים יטו אותם כמעט מני הדרך.

‎השני, קנה שמים וארץ (בראשית יד, יט), מלאה הארץ קניניך (תהלים קד, כד), יי' קנני ראשית דרכו (משלי ח, כב), ומקנהו פרץ בארץ (איוב א, י), מקנה אף על עולת (שם לו, לג), ומקנה רב היה לבני ראובן (במדבר לב, א), ארץ מקנה הוא (במדבר לב, ד), עשה מקנה וקנין (יחזקאל לח, יב), הבו מקניכם (בראשית מז, טז), ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר (שם מז, יז), כי אדם הקנני מנעורי (זכריה יג, ה), ענינו הפקידני על מקנה.

וסעדו לבכם (בראשית יח, ה), ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים קד, טו), סעד לבך פת לחם (שופטים יט, ה), סעדני ואושעה (תהלים קיט, קיז).

‎כל רמש אשר הוא חי (בראשית ט, ג), בכל אשר תרמש האדמה (שם ט, ב), בו תרמש כל חיתו יער (תהלים קד, כ).

‎השמיני, והנה כפיר אריות (שופטים יד, ה), הכפירים שאגים לטרף (תהלים קד, כא), לבאים המה.

‎החמישי, המקרה במים עליותיו (תהלים קד, ג), קרות בתינו ארזים (שיר א, יז), מפיל הקורה (מ"ב ו, ה), על כן באו בצל קרתי (בראשית יט, ח), בעצלתים ימך המקרה (קהלת י, יח), וקורי עכביש יארגו (ישעיהו נט, ה), המה קרוהו (נחמיה ג, ג).

‎הרביעי, מבין עפאים יתנו קול (תהלים קד, יב), ועפיה שפיר (דניאל ד, יח), ענין ענפים המה.

‎ורוזנים משחק לו (חבקוק א, י), לויתן זה יצרת לשחק בו (תהלים קד, כו), שחוק לרעהו אהיה (איוב יב, ד), כשחוק לכסיל (משלי י, כג). שחוק כצחוק.

‎ואת השפן כי מעלה גרה הוא (ויקרא יא, ה), מחסה לשפנים (תהלים קד, יח), [השרש הזה נרשם בראש מחברת השין, ולא בחוך המחברת עצמה].

‎השני, משקה הרים מעליותיו (תהלים קד, יג), והשקות בכלי זהב (אסתר א, ז), וישק את צאן לבן (בראשית כט, י), וכל משקה אשר ישתה (ויקרא יא, לד), פקדת הארץ ותשקקה (תהלים סה, י), שמני ושקויי (הושע ב, ז).

‎ממלוך אדם חנף (איוב לד ל) מחות דעי (איוב לב ו) מענות את איוב (איוב לב א), מדבר עם יעקב (בראשית לא כט). וחלופם, מאבני המקום (בראשית כח יא), מאפסי ארץ (ירמיה טז יט), מעפר שרפת החטאת (במדבר יט טז). וחלופם בנקודה, מגפן היין (שופטים יג יד), ומדלת הארץ (מ״ב כה יב), מזרע הארץ (ויקרא כז ל), מפרי העץ (ויקרא כז ל). וחלופם, מוליך לימין משה (ישעיה סג יב), מוריש ומעשיר (ש״א ב לז), מוציא אסירים (תהלים סה ז). וחלופם, מפר אותות בדים (ישעיה מד כה), ממית ומחיה (ש״א ב ו), מסיר לב ראשי עם הארץ (איוב יב כד). וחלופם, מגדיל ישועות מלכו (תהלים יח כא), מצמיח חציר (תהלים קד יד), מגיד מראשית (ישעיה מו י). וחלופם, משוה רגלי כאילות (תהלים יח לד), מגלה עמוקות (איוב יב כב).