레위기 26:50의 참고문헌

ומאה מכם רבבה ירדפו (ויקרא כו, ח), למאות ולאלפים (ש"א כט, ב), עזים מאתים (בראשית יא, כג), כמשמעו.

‎השלישי. אבי הנחל (שיר ו, יא), עודנו באבו לא יקטף (איוב ח, יב), ופתרונו לשון 'לחות פרי', ובעלי ארמית בלשון זה ספרו עפיה שפיר ואנביה שגיא (דניאל ד, ט), לא יתן פריו (ויקרא כו, כ), לא יתן אביה.

‎ד. תודה שלמיו (ויקרא ז, יג), גם אני אודך (איוב מ, יד), מודה ועזב ירחם (משלי כח, יג), והתודו את עונם (ויקרא כו, מ), כי חמת אדם תודך (תהלים עו, יא), טוב להודות לה' (שם צב, ב), הודו לה' כי טוב (דה״‎א טז, לד), כל ראיך ידוד ממך (נחום ג, ז), מתי אקום ומדד ערב (איוב ז, ד), מלכי צבאות ידדון ידדון (תהלים סח, יג), אדדה כל שנותי (ישעיהו לח, טו), נע ונד (בראשית ד, יב), וירד כחזיון לילה (איוב כ, ח), דודי לי ואני לו (שיר ב, טז), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), אדדה עד בית אלהים (שם מב, ה), נצבו כמו נד נוזלים (שמות מו, ח), קמו נד אחד (יהושע ג, טז), ויעמדו נד אחד (שם ג, יג), ואעמידה שתי תודות גדולת (נחמיה יב, לא), והתודה השנית ההולכת למואל (שם יב, לח), לידות את קרנות הגוים (זכריה ב, ד), וידו אבן בי (איכה ג, כג), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ח).

וכבר ידעת תהפכות הקמץ והצרי בסוף, ונמצאים עם התי"ו, כמו; תושב, תושבים, אבל על הרוב אותם שהם עם תי"ו בראשיהם הם עם ה"א הנקבה, כמו; תולדה, תוכחה, וכן מנחי הקצוות תאמר תורה, תודה, מן ירה, ידה, ונמצאים בתי"ו בתחילה ובסוף, כמו; תועלת, תוחלת ומעטים נמצאים עם מ"ם בראש וה"א בסוף, כמו; מועצה, מורשה, והכלל כל שם שתמצא עם מ"ם או תי"ו בראש בנקדות החולם הם מנחי פ"א יו"ד, ושנים יוצאים מן הכלל והבאתי מרך (ויקרא כו לו), במעל ידיהם (נחמיה ח ו), שהם מהכפולים.

‎השני, ומדיבת נפש (ויקרא כו, טז), ולאדיב את נפשך (ש"א ב, לג).

‎מצאתי ראיתי בספר 'פתרוני רב סעדיה' במחברת ה"א, להדוף את כל איביך (דברים ו, יט), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ח), והדך רשעים תחתם (איוב מ, יב), שלח העז את מקנך (שמות מ, יט), אשר הצו על משה (במדבר כו, ט), כהתם הפשעים (דניאל ח, כג), הוזים שוכבים (ישעיהו נו, י), הברי שמים (שם מז, יג), גנת הביתן (אסתר ו, ז), תהותתו על איש (תהלים סב, ד), וכאלה הרבה באותיות אשר אינם יסוד במלים, וכה יצאו מהם ומקצתם יורה על רובם, להדף את כל איביך (דברים ו, יט), יהדפהו מאור אל חשך (איוב יח, יח), ובאמרך עלה נדף (ויקרא כו, לו), כהנדוף עשן תנדף (תהלים סח, ג), יצא הה"א והובא הנו"ן תחתיו לחלף ענינם, ובאמרך בבן אמך תתן דופי (שם נ, כ), יצאו שניהם ונשארה המלה על עקרה, וכמהו תהותתו על איש (תהלים סב, ד), נראתה המלה הזאת כי יסודתה ה"א וחי"ו, ואיננו כן, על כי ברוב המלים אשר נכונו האי"ן לשרת עשויה למלאכה לפנים הרבה, כמו תהדפו (יחזקאל לד, כא), תהכרו (איוב יט, ג), הוזים (ישעיהו נו, י), הולכים (בראשית לו, כה), הן יצאו האותיות ונותר התי"ו לבדו. אבל יש על המדקדק עוד לדרוש ולחקור עד כלות חקר המלה ולעמוד על יסודתה, נמצאת בלשון הקודש העירותי מצפון ויאת (ישעיהו מא, כה), אתיו אקחה יין (שם נו, יב), כפרץ רחב יאתיו (איוב ל, יד), קרבו ויאתיון (ישעיהו מא, כה), ויתא ראשי עם (דברים לג, כא), הן עמדה המלה על שתי אותיות אל"ף ותי"ו, ובאמרך אתא בקר (ישעיהו כא, יב), נתאלפה המלה משתי קצותיה, אפס באמרך התיו לאכלת (ירמיהו יב, ט) נגרעו ונפלו שניהם מן המלה וישאר התי"ו לבדו, הן נמצא תהותתו מגזרת התיו, ונתקנו המלים שניהם בה"א ואיננו יסוד. ופתרון 'תהותתו על איש', תבואו והגודו על נפש עני, וכענינו כפרץ רחב יאתיו (איוב ל, יד). ובעלי פתרון החליפו ה"א בחי"ת, והעמידו המלה מגזרת מְחִתָּה, והמלה סדורה כמשפט מאין חליפות, ולא נכפלו התוי"ן במלה כי עם עקב קצרה.

‎וכימיך דבאך (דברים לג, כה), אין למלה זאת דמיון בתורה, ונראה בענינה וסברתה כי מדיבת נפש (ויקרא כו, טז) ראוי להחביר אליה, כי הוא קרוב למראהו, וקרוב לפתרונו. ופתרון מדיבת נפש כמו חלישת נפש, וכה פתרון וכימיך דבאך, כימי כח הנערות יהיו ימי השיבה, בגעת עת כלות כח, יחליף כח.

ג. גם נמצאים מעטים במ"ם חולם על משקל נחי פ"א יו"ד, וגם באלו יש הפרש שאותם הם בקמץ, או בצרי בסוף כמו; מושב, מוקש, ואלו הם בפתח כמו; מן רדד, מעשה מורד (מלכים א ז כט). מן רכך, והבאתי מורך (ויקרא כו לו). והם מעט מזער:

‎השני, כל אשר יעבר תחת השבט (ויקרא כו, לב), תרעם בשבט ברזל (תהלים ב, ט), כי במטה יחבט קצח וכמון בשבט (ישעיהו כח, כז).

בָּרוּךְ (בעשרה אֱלֺהֵֽינוּ) שֶֽׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִֽינוּ:

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד, טז), שבע על הטאתיכם (ויקרא כו, יח).

‎השני, אשבר מטהו מעליך (נחום א, יג), ואשבר מטת עלכם (ויקרא כו, יג), מוסרות ומטות (ירמיהו כז, ב), ענין ניר הם.

לאדיב את נפשך (ש"א ב, לג), מדיבת נפש (ויקרא כו, טז), ענין כליון הם.

‎מתחלק לשני ענינים: האחד, מי הקים כל אפסי ארץ (משלי ל, ד), וביום הקים את המשכן (במדבר ט, טו), ומקים יריעותי (ירמיהו י, כ), ונאם הגבר הקם על (ש"ב כג, א). ומגזרתו קימו וקבלו היהודים (אסתר ט, כז), די כל אסר ויקם די מלכא יהקים (דניאל ז, טז), ויקם לעלמין (שם ו, כז), ומהקם מלכין (שם ב, כא). ומגזרתו ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו, יג), ולא תהיה לכם תקומה (ויקרא כו, לז). ומגזרתו ואת כל היקום אשר ברגליהם (דברים יא, ו), וימח את כל היקום (בראשית ו, כג). ומגזרתו ועיניו קמה ולא יכול לראות (ש"א ד, טו), כי קמו עיניו משיבו (מ"א יד, ד), ענינו קמו [נ"וו עמדו] עיניו מראות, כמו: כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב, טז), עמדו מדבד, ותעמד מלדת (בראשית כט, לה).

‎מתחלק לשני ענינים: האחד, מי הקים כל אפסי ארץ (משלי ל, ד), וביום הקים את המשכן (במדבר ט, טו), ומקים יריעותי (ירמיהו י, כ), ונאם הגבר הקם על (ש"ב כג, א). ומגזרתו קימו וקבלו היהודים (אסתר ט, כז), די כל אסר ויקם די מלכא יהקים (דניאל ז, טז), ויקם לעלמין (שם ו, כז), ומהקם מלכין (שם ב, כא). ומגזרתו ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו, יג), ולא תהיה לכם תקומה (ויקרא כו, לז). ומגזרתו ואת כל היקום אשר ברגליהם (דברים יא, ו), וימח את כל היקום (בראשית ו, כג). ומגזרתו ועיניו קמה ולא יכול לראות (ש"א ד, טו), כי קמו עיניו משיבו (מ"א יד, ד), ענינו קמו [נ"וו עמדו] עיניו מראות, כמו: כי עמדו לא ענו עוד (איוב לב, טז), עמדו מדבד, ותעמד מלדת (בראשית כט, לה).

‎השני, נקמת נקם ברית (ויקרא כו, כה), נקם נקמת בני ישראל (במדבר לא, ב), בשמך נבוס קמינו (תהלים מד, ו), ואל ישבי לב קמי (ירמיהו נא, א), שבעתים יקם קין (בראשית ד, כד), לא יקם כי כספו הוא (שמות כא, כא), לא תקם ולא תטר (ויקרא יט, יח).

‎השני, כי בו שבת (בראשית ב, ג), אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה (ויקרא כו, לד).

‎מתחלק לשלש מחלקות האחד, וירח יי' את ריח הניחח (בראשית ח, כא), אם יי' הסיתך בי ירח מנחה (ש"א כו, יט), אף להם ולא ירחון (תהלים קטו, ו), ולא אריח בריח ניחחכם (ויקרא כו, לא), בהריחו אש (שופטים טז, ט).

‎הששי, קול עלה נדף (ויקרא כו, לו), ועלהו לא יבול (תהלים א, ג), עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים (נחמיה ח, טו), והנה עלה זית טרף בפיה (בראשית ח, יא).

‎הרביעי, פנה אלי וחנני (תהלים פו, טז), ופניתי אליכם (ויקרא כו, ט), פנה אל תפלת הערער (תהלים קב, יח).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ויכנע בעמל לבם (תהלים קז, יב), ויכנעו תחת ידם (שם קו, מב), או אז יכנע לבבם הערל (ויקרא כו, מא), הראית כי נכנע אחאב (מ"א כא, כט), אספי מארץ כנעתך (ירמיהו י, יז), ענין שפלות ושחוח המה.

‎קול עלה נדף (ויקרא כו, לו), אל ידפנו לא איש (איוב לב, יג), להדף את כל איביך (דברים ו, יט), כי יי' הדפו (ירמיהו מו, טו), תתן דפי (תהלים נ, כ), יהדפהו מאור אל חשך (איוב יח, יח), כהנדף עשן תנדף (תהלים סח, ג), וכה פתרון פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש, אמר אליהוא התחכמוני אם אחרש ולא אענה תחשבו בלבבכם ותעלה במחשבותיכם כי לכם לבדכם נתנה החכמה ולא יוכל איש להדוף את איוב ולחסום [נ"ה ולחתום] את פיהו זולתי אל.

‎והכרתי את חמניכם (ויקרא כו, ל), ואת החמנים (דה״‎ב יד, ד), ענין במות ואשרות המה.

‎ולא תגעל נפשי אתכם (ויקרא כו, יא), שורו עבר ולא יגעל (איוב כא, י), אם בציון געלה נפשך (ירמיהו יד, יט), כי שם נגעל מגן גבורים (ש"ב א, כא), לשון 'מאס' המה. כי שם נגעל מגן גבורים, שם נמאס מגינו, ויאבדו כלי מלחמתו, נמאס המגן כי לא נושע ונשנב כי סר מעליו עזר אלהיו ונשנא ויסוג אחור. ואנשי פתרון הפכו את המלה, וכה העמידו פתרונה, כי שם נגעל מגן גבורים, העמידוה מגזרת עגול עגלות (מ"א ז, לא), והמלה מבלי הפך עומדת כמשפטה.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, ולא יבצר ממך מזמה (איוב מב, ב), יבצר רוח נגירים (תהלים עו, יג), ועתה לא יבצר מהם (בראשית יא, ו). השני, ותתצו הבתים לבצר החומה (ישעיהו כב, י), ומבצר משגב חמתיך (שם כה, יב), על דברי הבצרות (ירמיהו יד, א), ובשנת בצרת (שם יז, ח), ושית על עפר בצר (איוב כב, כד), הבמחנים אם במבצרים (במדבר יג, יט). השלישי, והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע (ויקרא כו, ה), כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו, ט), אם בצרים באו לך (שם מט, ט), ענבי נזרך לא תבצר (ויקרא כה, ה).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, את השחפת ואת הקדחת (ויקרא כו, טז).

‎השני, ויקר פדיון נפשם (תהלים מט, ט), הקר רגלך מבית רעך (משלי כה, יז), אף אני אלך עמכם בקרי (ויקרא כו, מא), בחמת קרי (שם כו, כח), אוקיר אנוש מפז (ישעיהו יג, יב), יקר רוח איש תבונה (משלי יז, כז), ענין מניעה המה.

‎וארנן דש חטים (דה״‎א כא, כ), ונדוש מואב תחתיו (ישעיהו כה, י), דיש את בציר (ויקרא כו, ה), אדוש ידושנו (ישעיהו כה, כה), כהדוש מתבן (תהלים כה, י), וחית השדה תדושה (איוב לט, טו), כעגלה דשא (ירמיהו נ, יא), וישמם כאפר לדש (מ"ב יג, ז), ענין כתישה המה.

‎השני, כל שכיות החמדה (ישעיהו ב, טז), תפוחי זהב במשכיות כסף (משלי כה, יא), ושכתי כפי (שמות לג, כב), שכת בעדו (איוב א, י), ואבן משכית (ויקרא כו, א), את כל משכיתם (במדבר לג, נב).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, אשר בשר את אבי (ירמיהו כ, טו), וטוב תבשר (מ"א א, מב), מבשרת ציון (ישעיהו מ, יט), בשרתי צדק (תהלים מ, י), כמשמעו. השני, בשר גבורים תאכלו (יחזקאל לט, יח), א בשרי נחוש (איוב ו, יב), תזבח ואכלת בשר (דברים יב, טו), ואכלתם בשר בניכם (ויקרא כו, כט), ואכלתם בשר ושתיתם דם (יחזקאל לט, יז), אף כי לעבד משול בשרים (משלי יט, י).

‎השלישי, לא יגעו לריק (ישעיהו סה, כג), והקיץ ורקה נפשו (שם כט, ה), ותם לריק כחכם (ויקרא כו, כ), והקיץ ורקה נפשו (ישעיהו כט, ה), העל כן יריק חרמו (חבקוק א, יז), והעמידה על גחליה רקה (יחזקאל כד, יא), וככה יהיה נעור ורק (נחמיה ה, יג), על הארץ יריקו (קהלת יא, ג), המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד, יב), ויהי הם מריקים שקיהם (בראשית מב, לה), ולא הורק מכלי אל כלי (ירמיהו מח, יא), והריקו חרבותם (יחזקאל כח, ז).

‎החמישי. אם בחקותי תלכו (ויקרא כו, ג), אם ישמעו ויעבדו (איוב לו, יא), ואם לא ישמעו (שם לו, יב), הענין יורה עליהם. אבל יש ל'אם' מחלקות ותוצאות, אם תאבו ושמעתם (ישעיהו א, יט), ואם תמאנו ומריתם (שם א, כ), מלת 'אם' ענין אחד ומראה אחד לה. אבל בנטות אליה מיתר המלים, יוציאוה ממשפטה וימשכוה אחרי ענינם ובסוד מושכיה לענינה הראשון, וכאלה הם המלים אשר ימשכוה: כי לא אעבך עד אשר אם עשיתי (בראשית כח, טו), לא אוכל עד אם דברתי דברי (שם כד, לג), עד אם כלו לשתות (שם כד, יט), וכאלה הרבה. וחלופם, אם ארץ מאפליה (ירמיהו ב, לא), אם יכין שאר לעמו (תהלים עח, כ), אם בשרי נחוש (איוב י, יב). וחלפום, אם ישמעו ואם יחדלו (יחזקאל ב, ה). וחלופם, אם רחץ אדני את צאת בנות ציון (ישעיהו ד, ד), אם תקטל אלוה רשע (תהלים קלט, יט), וכאלה הרבה. וחלופם, האם אין עזרתי בי (איוב ו, יג), האם תמנו לגוע (במדבר יז, כח), כי אם יש אחרית (משלי כג, יח), נשוב לענין הראשון.

‎ולאדיב את נפשך (ש״א ב לג), מן ומדיבת נפש (ויקרא כו טז)

‎מי אסף רוח בחפניו (משלי ל, ד), ואספו אספה אסיר על בור (ישעיהו כד, כב), אסיף בלי יבוא (שם לב, י), חג האסיף (שמות לד, כב), והאספסוף (במדבר יא, ד), הם הנקבצים הנסחפים והנלוים [נ"א והגלוים] על ישראל בצאתם ממצרים. ויתכן להיות מגזרתם אספי מארץ כנענתך (ירמיהו י, יז), סחורתך. וידמה המלה לכנען בידו מאזני מרמה (הושע יב, ח), ויחצוהו בין כנענים (איוב מ, ל), כנעניה נכבדי ארץ (ישעיהו כג, ח) נראים דבריהם, לולי הנון האחרונה שהיא אחרית עיקר, אבל בפנים אחרים כה הוא פתרונו, שחי ואספי יותר מארץ שפלתך, ויהיה כנענתך מגזרת כי נכנע (מ"א כא, כט), או אז יכנע (ויקרא כו, מא).

‎התשיעי, ואכלתם ישן נושן (ויקרא כו, י), צרעת נושנת הוא (שם יג, יא), ונושנתם בארץ (דברים ד, כה), למנצח על שושן עדות (תהלים ס, א), חדשים גם ישנים (שיר ז, יד).

‎מתחלק לשבע מחלקות: האחד, ואף גם זאת (ויקרא כו, מד), אף לזאת יחרד לבי (איוב לז, א), אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש (במדבר טז, יד).