이사야 14:20의 참고문헌

‎החמישי, זר זהב סביב (שמות כה, יא), מתחת לזרו (שם ל, ד), ותזרני חיל (ש"ב כב, מ), ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), זרזיר מתנים (משלי ל, לא), כולם לשון הקפה וסיבוב. ופתרו אנשי פתרון בארחי ורבעי זרית, דרכי ורבצי מרדת, והעמידו זרית מגזרת זרת ארכו וזרת רחבו (שמות כח, טז), ושמים בזרת תכן (ישעיהו מ, יב), ואין בזה תוכן הלשון ומשקולת המבטא, כי כל תיבה מלשון עברית אשר באחריתה תי"ו יסוד במלה, בהסב המדבר המלה לאיש אחר לאמר לו הִצְמַתָּ, כָּרַתָּ, לא יוכל להכפיל את התיו עקב דגשנותו כי לא יוכפל, כי בדגשנותו עומד במקום שנים, כה דת משפטם בכל הלשון, והמלים אשר באחרית אותיותם תיו יסוד אחוז בהם איננו נכפל, והיה ראוי להכפל אחד ליסוד ואחד למלאכה, לולי דגשנותו, אבל [נ"וו אכן] די באחד. ואלה התוי"ן אשר יורו על דגשגותו: ושתי את גבולך (שמות כג, לא), שתי באדני אלהים מחסי (תהלים עג, כה), שתה עונתינו לנגדך (שם צ, ה), ושחת דבריך הנעימים (משלי כג, ח), כי ארצך שחת (ישעיהו יד, כ), והמתה את העם הזה (במדבר יד, טו), כרתי ברית לבחירי (תהלים פט, ד), אתו תשחית וכרת (דברים כ, כ), הצמתה כל זונה ממך (תהלים עג, כז), והשבתי כל משושה (הושע ב, יג), אשר הסתה אתו (מ"א כא, כה), עולת שבת בשבתו (במדבר כח, י), חרשה ושבתה (הושע ב, יג), וכאלה הרבה. והיה מאמתת הלשון להכפיל את התוי"ן האלה על דבר אשר כולם מיוסדים במלים, והם מוסבין לשרת היה ראוי ושתי את גבולך לאמר ושתתי, וכרתי וכרתתי, הצמת הצמתת, והשבתי והשבתתי, ושחת ושחתת, אבל חידוד הלשון מבליע את התי"ו במלה ואינו נכפל, כי יש די בתי"ו אחד. והנה לך פתח אשר תתבונן ממנו, ותכיר הברת יתר התוי"ן אשר באחרית המלים הנשרשים והבאים לשרת, כי התי"ו האחד ממנו יסוד והשני ממנו למלאכה, דע כי כל תי"ו הנכתב באחרית המלה, ויו"ד יקדמנו, יען לא הובא היו"ד בתוך כי אם להפריד בין המלה ובין התי"ו, להורות על התי"ו וללמד עליו, כי איננו יסוד ואיננו אחוז במלה אחיזת עיקר.