시편 16:12의 참고문헌

‎הרביעי, חבלים נפלו לי בנעימים (תהלים טז, ו), ויפלו חבלי מנשה (יהושע יז, ה), גורל אחד וחבל אחד (שם יז, יד), משליך חבל בגורל (מיכה ב, ה), יעקב חבל נחלתו (דברים לב, ט), ענין גורל המה.

טוב יי' לקוו (איכה ג, כה), וייטב הדבר (בראשית מא, לז), טובתי בל עליך (תהלים טז, ב), וכה פתרונו לפי הענין, הטובה אשר אתה גומל עלי, והחסד אשר אתה עושה עמדי איננו לי עליך, ואין אני ראוי לו, אבל עקב קדושים אשר בארץ המה (שם טז, ג).

‎החמישי, לידות את קרנות הגוים הנושאים קרן (זכריה ב, ד), וידו אבן בי (איכה ג, נג), ידו גורל (יואל ד, ג), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ה), כלם ענין [נ"ה לשון] נפילה. ופתרון לידות את קרנות הגוים, להפיל את קרנות הגוים, והנושאים קרן יורה עליהם כי נפילה הוא. ופתרון וידו אבן בי, ככה ויפלו אבן בי, וככה נפילה יוצאה בגורלותן, כאלה: ויפילו גורלת ויפל הגורל (יונה א, ז), ובהפילכם את הארץ (יחזקאל מה, א), חבלים נפלו לי (תהלים טז, ו), וכאלה הרבה. וגם יתכן להיות 'גמול ידו הרה', ו'וידו אבן בי', מגזרת 'יד', כמו: מראשתיו (בראשית כח, יא) מראש, האזינה (במדבר כג, יח) מאזן, מרגלותיו (רות ג, ד) מרגל, נברכה (תהלים צה, י) מברך, ועיין (ש"א יח, ט), מעַיִן.

יז) נִסְכֵּיהֶם מִדָּם (תהלים טז ד), אמר הגאון שהוא מגזרת הייתה דים, כי יאמר מן חיים חם, ומן ציים צם, והאמת שפי' דם, כמו כי הדם הוא הנפש, רק טעה במשקלו, כי מילת דים קמוץ, והמ' מן רבים שאינם נמצאים, ומ' חיים לשון רבים, והיא בחירי"ק.

שבע שמחות (תהלים טז, יא), אשבעה בהקיץ תמונתך (שם יז, טו), כמו ואכל ושבע ודשן (דברים לא, כ).

‎הרביעי, נפילה מתחלק לארבע ענינים: האחד, מיום נפלו עד העם הזה (ש"א כט, ג), מי גר אתך עליך יפול (ישעיהו נד, טו), לכו ונפלה אל מחנה ארם (מ"ב ז, ד), וממנשה נפלו אל דויד (דה״‎א יב, יט). והקרבים אליהם חבלים נפלו לי בנעימים (תהלים טז, ו), ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע יז, ה), ויפל הגורל על יונה (יונה א, ז). השני, לא נפל אנכי מכם (איוב יב, ג), ויתכן להיות מגזרתו ומפל בר נשביר (עמוס ח, ו), והקרובים אליהם, ולא נתן תפלה לאלהים (איוב א, כב). והקרובים אליהם, אמר אל טחי תפל (יחזקאל יג, יא), היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו, ו). השלישי, נפל אשת בל חזו שמש (תהלים נח, ט), או כנפל טמון (איוב ג, טז), טוב ממנו הנפל (קהלת ו, ג), מפלי בשרו דבקו (איוב מא, טו). הרביעי, ויפל מלא קומתו ארצה (ש"א כה, כ), ויפלו לפניו (בראשית מד, יד), ויפלו על פניהם (ויקרא ט, כד).

‎השלישי, והטף אל־דרום (יחזקאל כא, ב), אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה (מיכה ב, ו), ולא תטיף על בית ישחק (עמוס ז, טז), והיו לטטפת בין עינך (דברים ו, ח), לשון מלל וניב שפתים. ופתרון 'והיו לטטפות' כה הוא וכה ענינו כאמור, שויתי יי' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח), וכה הזהיר משה את ישראל, באמרו 'והיו לטטפת בין עיניך', עמי שית אמרי נגד [נ"ול נוכח] פניך, וחקותי מול [נ"וו נגד] עיניך, ואל תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, לבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, הוא אשר דבר שלמה בספר משלי (ג, ג), קשרם על גרגרתיך כתבם על לוח לבך.

‎מתחלק לי"א מחלקות: האחד, ובל יאמר שכן חליתי (ישעיהו לג, כד), בל תלך בו אני שיט (שם לג, כא), טובתי בל עליך (תהלים טז, ב), בל־יחזקו כן־תּרנם (ישעיהו לג, כג), ואתה חשקת נפשי משחת בלי (שם לח, יז), בלי משיח בשמן (ש"ב א, כא), לשון לא המה.

‎השלישי, יי' מנת חלקי וכוסי (תהלים טז, ה), למשה היה למנה (ויקרא ח, כט), ומשלח מנות איש לרעהו (אסתר ט, יט), זה גורלך מנת מריך (ירמיהו יג, כה), מנה אחת אפים (ש"א א, ה), מנת שעלים יהיו (תהלים סג, יא), ענין חלק הם.

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, והרמת מכס ליי' (במדבר לא, כח), ויהי המכס ליי' מן הצאן (שם לא, לז), ענין חשבון הם, שיעור הידוע מנינו, ודבר המורם מן החשבון. וגם אלה המלים נראים כי מגזרתם המה ונוטים לענינם, במכסת נפשות (שמות יב, ד), תכסו על השה (שם), את מכסת הערכך (ויקרא כז, כג), ענין מנין המה. וגם אלה המלים נראים מגזרתם, ליום הכסא יבא ביתו (משלי ז, כ), בכסה ליום חגנו (תהלים פא, ד), הוא יום המנוי, נכון לחשבון הימים, ליום הכסא, ליום המועד, יום המנוי הידוע בחשבון וכמוהו בענינו. ויש מהפותרים אשר אומרים, כי לשון ארמית הוא, לא תשחט על חמץ (שמות לד, כה) לא תכוס על חמיע (תרגום אונקלוס). ויתכן להיות מגזרתו גם אלה, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן (דברים כה, יג), כיס אחד יהיה לכלנו (משלי א, יד), חלק כחלק לחלוק. ונכון להיות ענין כיס כענין מנה, המנה יהיה לכלנו. אבני כיס (משלי טז, יא) 'אבני מנין', שקלי חשבון. ויש 'כס' אשר פתרונו 'חלק', כאלה: יי' מנת חלקי וכוסי (תהלים טז, ה), הצלני מאויבי יי' אליך כסיתי (שם קמג, ט), אליך מנת חבלי וגורלי ואתה חלקי.

‎השני, שויתי יי' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח), משוה רגלי כאילות (שם יח, לד), הוד והדר תשוה עליו (שם כא, ו), שויתי עזר על גבור (שם פט, כ), ולבבה עם חיותא שוי (דניאל ה, כא). תשים, תשית, תשוה, לשון אחד המה.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, ולא אחר הנער (בראשית לד, יט), אל תאחרו אותי (שם כד, נו), מדוע אחרו פעמי מרכבותיו (שופטים ה, כח), הקשיבה ועשה אל תאחר (דניאל ט, יט), ואחר עד עתה (בראשית לב, ה), כלם לשון בוש המה. השני, אחור וקדם צרתי (תהלים קלט, ה), והסג אחור משפט (ישעיהו נט, יד), השיב אחור ימינו (איכה ב, ג), ופניהם אחרונית (בראשית ט, כג), ויפל רכבו אחור (שם מט, יז), נראים שני המראות האלה כי מגזרה אחת הם, אבל ענינם ירחיקם במעט ואין הרחקתם מרחק. השלישי, אחר מהרו (תהלים טז, ד), לא תשתחוה לאל אחר (שמות לד, יד), לא יהיה לך אלהים אחרים (שם כ, ג), ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שם כג, יג).

‎מתחלק לעשתי עשרה מחלקות: האחד, גר אנכי בארץ (תהלים קיט, יט), גרים ותושבים (ויקרא כה, כג), כי גרתי משך (תהלים קכ, ה), עם לבן גרתי (בראשית לב, ה), מרחוק לגור (ישעיהו כג, ז), אשר אני מתגורר עמה (מ"א יז, כ), וגורי באשר תגורי (מ"ב ח, א), אגורה באהלך עולמים (תהלים סא, ה), מי יגור באהלך (שם טו, א), לא יגרך רע (שם ה, ה), וחרבות מחים גרים יאכלו (ישעיהו ה, יז), לא יוסיפו לגור (איכה דם ו), יגורו בך נדחי (ישעיהו טז, ד), הן גור יגור (שם נד, טו), מי גר אתך (שם), לשון דירה הם. והן 'גור יגור' כה הוא פתרונו, הן שכון ישכון הנחדל מממי ואשר גר אתך וגלה עמך, ונלוה עליך יפול, וזה וזה יחדו ישובון לשכן בירושלם. ואין נפילה זאת כיתר הנפילות, כי יש בלשון עברית נפילה בלשון ליווי ושכן, כאלה: וממנשה נפלו על דוד, בבואו עם פלשתים (דה״‎א יב, יט), נפלו עליה ממנשה עדנח ויוזבד וידיעאל (שם יב, כ), חבלים נפלו עד היום הוה (ש"א כט, ג), חבלים נפלו לי בנעימים (תהלים טז, ו), ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע יז, ה), וכאלה הרבה.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ראשו כתם פז (שיר ה, יא), ישנא הכתם הטוב (איכה ד, א), בכתם אופיר (איוב כח, טז), ולכתם אמרתי מבטחי (שם לא, כד), מכתם לדוד (תהלים טז, א).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, הנותן אמרי שפר (בראשית מט, כא), אף נחלת שפרה עלי (תהלים טז, ו), עפיה שפיר (דניאל ד, ט), מלכא ישפר עלך (שם ד, כד), שפר קדמי להחויה (שם ג, לב), לשון נועם.