시편 78:73의 참고문헌

‎מתחלק לשתי מחלקות: האחד, הן הכה צור ויזובו מים (תהלים עח, כ), ארץ זבת חלב ודבש (שמות ג, ח), זב עמקך (ירמיהו מט, ד), אמרו בו אנשי פתרון בז עמקך, הפכו את המלה וכן העמידו פתרונה, והמלה מבלי הפך עומדות כמשפטה, וכה פתרונה, מה תתהללי בעמקים עקב רטיבתם ולחותם וריווים, לא תדאג לבצורת יען וביען נשענת בזאת, תדעי שאני אזיב את עמקך למען לא יעלה בו כל עשב מפני זוב מימיו, כי בכל עת אשר יזובו העמקים ויטפו מים תמיד, לא יצמח העמק צמח, ואם יצמח צמח, לא יעשה קמח, כי אם אויב עמקם [נ"וול כי זב יזובו עמקם] ויבשו משברם ויחפרו מאוצרותם.

‎השני, ויתעבר ד' בי למענכם (דברים ג, כו), שמע ד' ויתעבר (תהלים עח, כא), מתעברו חוטא נפשו (משלי כ, ב), עֹבֵר מתעבר על ריב לא לו (שם כו, יז), ליום עברות יובלו (איוב כא, ל), יום עברה היום ההוא (צפניה א, טו), ועל עם עברתי אצונו (ישעיהו י, ו), לשון קצף המה.

‎השני, ברוך טנאך ומשארתך (דברים כח, ה), שארה כסותה וענחה (שמות כא, י), משארתם צררת בשמלתם (שם יב, לד), ובתנוריך ובמשארותיך (שם ז, כה), אם יכין שאר לעמו (תהלים עח, כ), ענין מזון הם.

‎השלישי, ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג, ג), ועכר שארו אכזרי (משלי יא, יז), וימטר עליהם כעפר שאר (תהלים עח, כז), איש איש אל כל שאר בשרו (ויקרא יח, ו), שארה הנה (שם יח, יז), כי את שארו הערה (שם כ, יט), ענין בשר המה.

וכשיכנסו בבנין פִּעֵל אז הם יוצאים לְשֵׁנִי כמו אֹהֶל שִׁכֶּן (תהלים עח), עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ (איוב כד), והוראתם בהוראת בנין הפעיל היוצא לְשֵׁנִי כמו שאבאר בעקרו:

‎הרביעי, צדה שלח להם לשבע (תהלים עח, כה), ויתן להם צדה לדרך (בראשית מה, כא), הצטידנו אתו מבתינו (יהושע ט, יב).

‎והתוית תיו (יחזקאל ט, ד), ויתו על דלתות השער (ש"א כא, יד), וקדוש ישראל התוו (תהלים עח, מא), הן תוי שדי יענני (איוב לא, לה).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, אל תלחם את לחם רע עין (משלי כג, ו), לחם אבירים (תהלים עח, כה), כי לחמם לנפשם (הושע ט, ד), לחמו במעיו נהפך (איוב כ, יד), לכו לחמו בלחמי (משלי ט, ה), כמשמעו.

‎מתחלק לשתי ענינים: האחד, בחירי רצתה נפשי (ישעיהו מב, א), בגבעת שאול בחיר ה' (ש"ב כא, ו), כי יעקב בחר לו יה (תהלים קלה, ד). השני, בחוריו אכלה אש (תהלים עח, סג), בחורים טחון נשאו (איכה ה, יג), זקן בחור ובתולה (יחזקאל ט,ו).

‎ואת שתי התמיהות הבאות בפסוק אחד על שני דברים מתמיה בה"א ושונה באם רוב התמיהות כאלה: האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר (איוב ד, יז), הבנהרים חרה יי' אם בנהרים אפך (חבקוק ג, ז), הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו (תהלים עח, כ), ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותכים (יואל א, ב), החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא (איוב יא, ז), הטוב כי יחקור אתכם אם כהתל באנוש (שם יג, ט), הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שוא על בלילו (שם ו, ה), הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר (שם י, ה), הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו (תהלים פח, יא), המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך (ירמיהו יד, יט), הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט (תהלים צד, ט), העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה (איוב י, ד), הפניו תשאון אם לאל תריבון (שם יג, ח), הצאן ובקר ישחט ומצא להם אם את כל דגי הים (במדבר יא, כב), הקצור קצרה ידי מפדות אם אין בי כח להציל (ישעיהו נ, ב), הרוב רוב עם ישראל אם נלחום נלחם בם (שופטים יא, כה), השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו (תהלים עז, י), התקשור רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים (איוב לט, י), וכאלה יש הרבה בתורה.

‎השני, בתוך הריפות בעלי (משלי כז, כב), יתכן מלה זאת להיות מגזרת 'מעלי', ועוד השני. בהעלתך את הנרות (במדבר ח, ב), ובהעלת אהרן (שמות ל, ח), העלה נרתיה (במדבר ח, ג), ואף אלהים עלה בהם (תהלים עח, לא), אם תעלה חמת המלך (ש"ב יא, כ), לשון הבערה המה.

‎ כי לא יטש יי' את־עמו (ש"א יב, כב), ויטש משכן שלו (תהלים עח, ס), כי נטשתה עמך בית יעקב (ישעיהו ב, ו), והשביעית תשמטנה ונטשטה (שמות כג, יא), מפני חרב נטושה (ישעיהו כא, טו), ויטש על־המחנה (במדבר יא, לא), ענין שילוח והנחה המה. ופתרון 'חרב נטושה', חרב משולחה להרוגולא מנועה מהרג [נ"ה מהרה]. ופותרים מחליפים נו"ן בלמ"ד ואומרים 'לטושה', והמלה על יסודתה עומדת.

‎השלש עשרה, וכחול ימים (תהלים עח, כז), ושמתי את־זרעך כחול הים (בראשית לב, יג), ויהי כחול זרעך (ישעיהו מח, יט), וכחול ארבה ימים (איוב כט, יח).

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, וישימו באלהים כסלם (תהלים עח, ז), הלא יראתך כסלתך (איוב ד, ו), אשר יקוט כסלו (שם ה, יד), אם שמתי זהב כסלי (שם לא, כד), כי יי' יהיה בכסלך (משלי ג, כו), ענין מבטח המה.

‎השלישי, נזרו אחור (ישעיהו א, ד), וינזרו מקדש (ויקרא כב, ב), לא זרו מתאותם (תהלים עח, ל), מיין ושכר יזיר (במדבר ו, ג), מנזריך כארבה (נחום ג, יז), וינזרו לבשת (הושע ט, י), והזרתם את בני ישראל (ויקרא טו, לא), כלם לשון סור המה. ובלשון ארמית סורו נא, זורו כען (בראשית יט, ב - תרגום אונקלוס).

‎הרביעי, סוס ורכבו רמה בים (שמות טו, א), ורמה קשת (ירמיהו ד, כט), נושקי רומי קשת (תהלים עח, ט), ורמיו לגוא אתון נורא (דניאל ג, כא), ורמו לגבא די אריותא (שם ו, יז).

‎החמישי, וייקץ יעקב משנתו (בראשית כח, טז), לא הקיץ הנער (מ"ב ד, לא), ויקץ כישן אדני (תהלים עח, סה), הקיצה אל תזנח לנצח (שם מד, כד), הקיצתי ואראה (ירמיהו לא, כו).

‎השני, חמת מלך מלאכי מות (משלי טז, יד), ולא יעיר כל־חמתו (תהלים עח, לח), חמה אין לי (ישעיהו כז, ד), לשון קצף.

‎הרביעי, והמה מרו ועצבו את רוח קדשו (ישעיהו סג, י), למרות עליון בציה (תהלים עח, יז), ימרה את פיך (יהושע א, יח), כי עם מרי הוא (ישעיהו ל, ט), שמעו נא המרים (במדבר כ, י), סורר ומורה (דברים כא, יח), ותהיינה מרת רוח (בראשית כו, לה), ענין סרבנות הם.

‎השני, אך קרובה היא לראשונה, יכפר עון (תהלים עח, לח), ולארץ לא יכפר (במדבר לה, לג), ואת המזבח יכפר (ויקרא טז, לג).

‎השני, והמה מרו ועצבו (ישעיהו סג, י), יעציבוהו בשימון (תהלים עח, מ), וראה אם דרך עוצב בי (שם קלט, כד), ענין מרדות המה.

‎ושקמותם בחנמל (תהלים עח, מז), הוא קרח וסער, הקרח החזקה והפליאה לפי הענין כמשמעו.

קשת גברים חתים (ש"א ב, ד), עריה תעור קשתך (חבקוק ג, ט), ללמד בני יהודה קשת (ש"ב א, יח), נושקי רומי קשת (תהלים עח, ט), היו כקשת רמיה (הושע ז, טז).

‎ועשית שלחן עצי שטים (שמות כה, כג), לערך שלחן במדבר (תהלים עח, יט), תערך לפני שלחן (תהלים כג, ה), כמשמעו.

‎החמישי. אם בחקותי תלכו (ויקרא כו, ג), אם ישמעו ויעבדו (איוב לו, יא), ואם לא ישמעו (שם לו, יב), הענין יורה עליהם. אבל יש ל'אם' מחלקות ותוצאות, אם תאבו ושמעתם (ישעיהו א, יט), ואם תמאנו ומריתם (שם א, כ), מלת 'אם' ענין אחד ומראה אחד לה. אבל בנטות אליה מיתר המלים, יוציאוה ממשפטה וימשכוה אחרי ענינם ובסוד מושכיה לענינה הראשון, וכאלה הם המלים אשר ימשכוה: כי לא אעבך עד אשר אם עשיתי (בראשית כח, טו), לא אוכל עד אם דברתי דברי (שם כד, לג), עד אם כלו לשתות (שם כד, יט), וכאלה הרבה. וחלופם, אם ארץ מאפליה (ירמיהו ב, לא), אם יכין שאר לעמו (תהלים עח, כ), אם בשרי נחוש (איוב י, יב). וחלפום, אם ישמעו ואם יחדלו (יחזקאל ב, ה). וחלופם, אם רחץ אדני את צאת בנות ציון (ישעיהו ד, ד), אם תקטל אלוה רשע (תהלים קלט, יט), וכאלה הרבה. וחלופם, האם אין עזרתי בי (איוב ו, יג), האם תמנו לגוע (במדבר יז, כח), כי אם יש אחרית (משלי כג, יח), נשוב לענין הראשון.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, ואש נשקה ביעקב (תהלים עח, כא), והשיקו בנשק ומגן (יחזקאל לט, ט), אף ישיק ואפה לחם (ישעיהו מד, טו), ענין תבערה המה.

‎האף שונא משפט יחבוש (איוב לד יז), הבנהרים חרה ה' (חבקוק ג ח), הגם לחם יוכל תת (תהלים עח כ), הדרכי לא יתכנו (יחזקאל יח כה), ההיטב חרה לך (יחזקאל יח כה), האתה זה אדני (מ"א יח ז), הזה האיש (ישעיה יד טז), החפץ לשדי (איוב כב ג), הטרם תדע (שמות י יז), הירוע ברזל בברזל (ירמיה טו יב), הכימי אנוש יממיך (איוב י ה). וחלופם, לראות הקלו המים (בראשית ח ח), לראות היעמדו דברי מרדכי (אסתר ג ד), לראות היש משכיל (תהלים יד ב), לראות הפרחה הגפן (שה"ש ו יא), התעיף עינך בו ואיננו (משלי כג ח), החזקה הוא הרפה (במדבר יג יח), השמרים הם את דרך ה' (שופטים ב כב), הילך בתורתי (שמות טז ד), החכם יהיה או סכל (קהלת ב יט), וכאלה הרבה. וחלופם, הידעתם את לבן בן נחור (בראשית כט ה), השלום לו (בראשית כט ו), היש לדבר לך אל המלך (מ״‎ב ד יג), הקולך זה בני דוד (ש״א כד יז), האתה זה בני עשו (בראשית כז כא), היש את לבבך ישר (מ״ב י טו), וכאלה הרבה. וחלופם, היא העולה (ויקרא ו ב), והאש על המזבח תוקד בו (ויקרא ו ה), ובער עליה הכהן (ויקרא ו ה), הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני (בראשית לא מג). וחלופם, בהשמים חסדך (תהלים לו ד), להנחתם בהדרך (נחמיה ט יט), ויבדילם אמציה להגדוד אשר בא אליו (דה״‎ב כה י), להעלות העולה להמזבח (דה״‎ב כט כז), וכל ההקדיש שמואל הראה (דה״א כו כח), על ההכין אלהים לעם (דה״ב כט לו), וכאלה הרבה. וחלופם, העל את העם הזה (שמות לג יב), הבא נא ידך בחיקך (שמות ד ו), השלך על ה' יהבך (תהלים נה כג), הקהל לי את העם (דברים ד י). וחלופם, כי הפליא חסדו לי (תהלים לא כב), השירו ולא ידעתי (הושע ח ד), הקימו בחוניו (ישעיה כג יג), אשר לא הסיר תפלתו וחסד ומאתי (תהלים סו כ). וחלופם, הביא מנחות שוא (ישעיה א יג), הסר חטאתו (ישעיה כו ט), לא ידעו הבין (ישעיה נו יא), הסר משוכתו (ישעיה ה ה), הרחק כמטחוי קשת (בראשית כא טז), וכאלה הרבה.

‎השלישי, שתה אדני (בראשית כד, יח), ונוזליהם בל ישתיון (תהלים עח, מד), וכל משקה אשר ישתה (ויקרא יא, לד), והיה שתתיה מדכאים (ישעיהו יט, י).