Chasidut do Psalmów 19:2
הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ׃
Niebiosa opowiadają chwałę Pana, a dzieła rąk Jego wygłasza nieboskłon.
ישמח משה
והשתא נחזי אנן, אם ספק נפשות הרי יש כאן ספק אם יש כאן חילול שבת או לא, דאם יש כאן פקוח נפש, הא אין כאן חילול שבת הן אם דחויה או הותרה. ואם אין כאן פקוח נפש, הרי יש כאן חילול שבת, וכן יש כאן ספק איבוד נפש אם לא יחלל. נמצא אם נימא דשבת הותרה אצל פקוח נפש, הרי אין כאן הוכחה דנפש מישראל חשוב יותר ממצות שבת, אם כן הרי הספיקות שקולין הן, ספק חילול שבת ספק איבוד נפש, ואין זה גדול מזה, ואין ספק דוחה לספק, ובודאי שב ואל תעשה עדיף. מה שאין כן אם אמרינן דחויה, אם כן הרי מוכח דנפש מישראל חשוב יותר ממצות שבת כמ"ש, ואם כן כיון דיש כאן ספק חילול שבת וספק איבוד נפש, אם כן ודאי ראוי לומר דספק איבוד נפש דוחה לספק חילול שבת, דהרי אין הספיקות שקולין, ישראל חשוב יותר וספק זה גדול מזה כנ"ל, והוא סברה נכונה מאד לענ"ד. והנה לפי זה לפי דעת הרמב"ם בספרו מורה חלק שלישי פרק י"ג וי"ד, דגלגלי השמים חשובין יותר מאדם, עיין שם. ואם כן לפי זה כל שכן התורה והמצות שהוא למעלה מהשמש ומעין כל חי נעלמה אלקים הבין דרכה וכו', וגבוה מעל גובה דהוא למעלה מנפש אדם, אם כן בודאי צ"ל הותרה, וספק נפשות אין דוחה שבת, וליכא למיבעיא כלל בספק נפשות. מיהו מפסוק האזינו השמים מוכח דלא כדעת הרמב"ם, רק כדעת רוב חכמי ישראל החולקים עליו וכדעת כל חכמי האמת, דמצד הנפש חלק אלקי ממעל האדם חשוב יותר מן כל הנבראים. דהא איתא במדרש רבה שם (דב"ר פ"י ב') השמים מספרים כבוד אל (תהלים יט ב), ובא משה ושתקן שנאמר האזינו, עיין שם. הרי דאדם חשוב יותר מגלגלי השמים דהא שתקן ודלא כדעת הרמב"ם, אם כן לפי זה איכא למיבעי אם הותרה וספק נפשות להקל ואינו דוחה, או אם דחויה ודוחה, ודוק היטב כי נכון הוא בס"ד.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ערבי נחל
יצא מזה עכ"פ כי השכל והמדות עצמן הם חיי האדם נתונים בו מתוך כל העולמות אשר כל עולם ועולם הוא שכל ומדות, ממילא עבודת האדם הוא לזכך מדותיו ושכלו שהם חיותו וצריך לזככם היטב בל ישאר בכל אחד מהם נדנוד רע, ועי"ז מזוכך ונטהרו העולמות וצריך להתחיל לזכך חיותם הללו ממטה למעלה, וכבר ביארנו במ"א שהבחינה הראשונה מלמטה למעלה ובחינה הנקרא כבוד אל ואח"כ כו' וכן צריך להעלות מעלה מעלה בזכוך כל אחד מהחיות, וזש"ה (תהילים יט, ב) השמים מספרים כבוד אל, ופירש בזוהר הקדוש (הקדמת זהר ח"א ח.) מספרים לשון ספיר, דנהיר וזהיר ורצה כי כל עולם ועולם אין בו אלא מעין קדושת ערכו ולא יותר, משא"כ האדם כולל בתוכו כל המציאות כולם מגבהי מרומים עד נקודה התחתונה ולכן יש בכחו לזכך ולתקן כל העולמות ע"י זיכוך עצמות מדותיו ושכלו, משא"כ כל העולמות עם היותם משבחים ומפארים תמיד לא ישבות מעבודת ה' אין בהם לזכך רק עצמותן, ולכן השמים העליונים שהוא בחינת כתר של אותו עולם והוא נעשה מבחינה האחרונה של מלכות מהעולם שלמעלה ובחינה זו האחרונה הוא נקרא כבוד אל וכמ"ש במ"א, ממילא השמים מספרים כבוד אל ולא יותר, וסיים על זה, משא"כ תורת ה' תמימה כו' כי האדם בהתנהגו בדרכי התורה יתקן הכל והבן.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תפארת יוסף
תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב (תהילים פ״א:ד׳-ה׳).
ואיתא בש"ס (ר"ה ח':) איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה. ענין של בכסה, ביאר בזה כבוד אאמו"ר זללה"ה, שרומז שאדם אין רואה חיבור מפעולותיו עד שמשא עילאה זה נקרא בכסה. וענין בזה, דהנה באמת מצד השי"ת, כמו שכתיב (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל וגו'. כן כתיב (ישעיהו ו׳:ג׳) מלא כל הארץ כבודו. כי מצד השי"ת יוצא מהארץ ג"כ כבוד שמים כמו מן השמים. ורק מחמת שהשי"ת חפץ להטיב לבריותיו, הציב בזה העולם התחלקות המדות, כדאיתא בש"ס (ראש השנה ל"א.) בשני חילק מעשיו ומלך עליהם. כדי שהעבודה של אדם יהיה נקרא יגיע כפו של אדם. וכן אנו רואים, שקודם בריאת האדם כתיב (בראשית א׳:א׳-ב׳) והארץ היתה תהו ובהו. ואיתא במדרש (רבה בראשית ב') משל לשני עבדים ששניהם קנה באוני אחת ובטומי אחת, לאחד גזר שיהא ניזון מטמיון ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל ישב לו אותו תהו ובהו וכו'. כך ישבה הארץ תהו ובהו, אמרה העליונים ניזונין מזיו השכינה, התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. והיינו שהציב השי"ת לפום צערא אגרא. עד כמה שהבריאה עובדת, כך מאיר לה השי"ת. וזה נקרא אם אינו יגע אינו אוכל. אבל שיראה האדם חיבור מפעולותיו למעלה מן עבודתו, לא היה עדיין. רק אצל יצירת האדם כתיב (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ואיתא במדרש (רבה בראשית י"ב) כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים. מה פסל תהו ובהו וחושך, שמיצירת האדם פסל תהו ובהו. כי אדם יכול להגביה פעולותיו עד אין סוף, ויכול לבוא למקום גבוה, כדאיתא בש"ס (ברכות י"ז.) העולם הבא אין בו אכילה ולא שתיה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. וזה הענין של מצות תקיעת שופר, שכתוב תקעו בחודש שופר בכסה. היינו מחמת שנתעורר מהתחלת בריאת עולם, ונתעורר ג"כ כמו שהיה בהתחלה, שישבה לה הארץ תהו ובהו. והיינו שאין אדם רואה חיבור מפעולותיו עד שמשא עילאה כנ"ל, שזה מורה בכסה, שאין רואה רק לפום צערא אגרא. אבל שיראה חיבור עד אור אין סוף, אינו רואה. ולזה המצוה לתקוע זה היום בשופר, ואיתא בזוה"ק (אמור צ"ט:) האי שופר אתער שופר אחרא והוא ברזא דשופר גדול. והיינו, שעל ידי הפעולה ממצות שופר מעורר את השופר הגדול שמורה שישראל מגביה כל פעולותיו עד שמשא עילאה, למקום שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ויכול להגיע עם פעולותיו ועבודתו על ידי השופר, עד אור אין סוף:
ואיתא בש"ס (ר"ה ח':) איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה. ענין של בכסה, ביאר בזה כבוד אאמו"ר זללה"ה, שרומז שאדם אין רואה חיבור מפעולותיו עד שמשא עילאה זה נקרא בכסה. וענין בזה, דהנה באמת מצד השי"ת, כמו שכתיב (תהילים י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל וגו'. כן כתיב (ישעיהו ו׳:ג׳) מלא כל הארץ כבודו. כי מצד השי"ת יוצא מהארץ ג"כ כבוד שמים כמו מן השמים. ורק מחמת שהשי"ת חפץ להטיב לבריותיו, הציב בזה העולם התחלקות המדות, כדאיתא בש"ס (ראש השנה ל"א.) בשני חילק מעשיו ומלך עליהם. כדי שהעבודה של אדם יהיה נקרא יגיע כפו של אדם. וכן אנו רואים, שקודם בריאת האדם כתיב (בראשית א׳:א׳-ב׳) והארץ היתה תהו ובהו. ואיתא במדרש (רבה בראשית ב') משל לשני עבדים ששניהם קנה באוני אחת ובטומי אחת, לאחד גזר שיהא ניזון מטמיון ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל ישב לו אותו תהו ובהו וכו'. כך ישבה הארץ תהו ובהו, אמרה העליונים ניזונין מזיו השכינה, התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. והיינו שהציב השי"ת לפום צערא אגרא. עד כמה שהבריאה עובדת, כך מאיר לה השי"ת. וזה נקרא אם אינו יגע אינו אוכל. אבל שיראה האדם חיבור מפעולותיו למעלה מן עבודתו, לא היה עדיין. רק אצל יצירת האדם כתיב (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ואיתא במדרש (רבה בראשית י"ב) כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, כאן שנאמר אלה פסל את הראשונים. מה פסל תהו ובהו וחושך, שמיצירת האדם פסל תהו ובהו. כי אדם יכול להגביה פעולותיו עד אין סוף, ויכול לבוא למקום גבוה, כדאיתא בש"ס (ברכות י"ז.) העולם הבא אין בו אכילה ולא שתיה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. וזה הענין של מצות תקיעת שופר, שכתוב תקעו בחודש שופר בכסה. היינו מחמת שנתעורר מהתחלת בריאת עולם, ונתעורר ג"כ כמו שהיה בהתחלה, שישבה לה הארץ תהו ובהו. והיינו שאין אדם רואה חיבור מפעולותיו עד שמשא עילאה כנ"ל, שזה מורה בכסה, שאין רואה רק לפום צערא אגרא. אבל שיראה חיבור עד אור אין סוף, אינו רואה. ולזה המצוה לתקוע זה היום בשופר, ואיתא בזוה"ק (אמור צ"ט:) האי שופר אתער שופר אחרא והוא ברזא דשופר גדול. והיינו, שעל ידי הפעולה ממצות שופר מעורר את השופר הגדול שמורה שישראל מגביה כל פעולותיו עד שמשא עילאה, למקום שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. ויכול להגיע עם פעולותיו ועבודתו על ידי השופר, עד אור אין סוף:
Ask RabbiBookmarkShareCopy