וְאִ֥ישׁ אֶת־קֳדָשָׁ֖יו ל֣וֹ יִהְי֑וּ אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יִתֵּ֥ן לַכֹּהֵ֖ן ל֥וֹ יִהְיֶֽה׃ (פ)
Enfim, as coisas consagradas de cada um serão do sacerdote; tudo o que alguém lhe der será dele.
באר מים חיים
ב או יאמר הכתוב ויאמר ה' אל אברם וגו'. על פי ג' הקדמות אשר אמרתי בפסוקי תורתינו ומבואר מקצתם בספרי סידורו של שבת, הא' מה שאמרתי על פסוק (במדבר ה', י') ואיש את קדשיו לו יהיה. בדרך המשל שכתב החובות הלבבות (בשער בחינה) וזה לשונו: ומה נדמו בזה לשני אחים שירשו מאביהם אדמה שצריכה לעבדה, וחלקו אותה לשנים ולא היה להם דבר זולתה והיה האחד מהם דעתן וזריז, והשני הפוכו. הדעתן ראה כי עסקו באדמתו בלבד ימנע אותו מעסוק בפרנסתו ומהגיע אל טרפו, והשתכר עצמו לעבוד באדמת אחרים כדי שיהיה נשכר מעמלו יום יום לטרף ביתו וכשהיה נפטר מן העבודה לערב היה עושה באדמתו שעה אחת בהשתדלות וחריצות רב וכשהיה נותר לו משכירות ימים כדי מזון יום אחד על מזונותיו או יותר, היה מניח מלעשות בשל אחרים ביום ההוא והיה עושה בשלו בתכלית השתדלותו וחריצותו ולא סר לעשות כן עד שנגמר עבודת אדמתו כהוגן, ובהגיע עת פירותיה וזמן תבואתה קבצם ואספם והתפרנס בהם בשנה השנית ולא היה מצטרך עוד להשתכר לאחרים והיה עובד אדמתו כרצונו והולך ומוסיף בה אילנות עד שהיתה תבואתה מספקת לו לפרנסה והותירה לו מה שהוסיף בו אדמה על אדמתו. והאח הכסיל כיון שידע שעבודתו באדמתו תמנעהו מהתעסק בענין מזונותיו עזבה לגמרי והיה משתכר לבני אדם בעבודת אדמה ולוקח שכרו ומתפרנס ממנו ולא היה מותיר כלום וכשהיה נשאר בידו מזון יום אחד היה משים אותו יום מנוחה בטלה ושעשוע ולא היה חושב בענין אדמתו, והעתות אשר היה נפטר מן העבודה בימי עבודתו היה הולך בהם אל המרחץ וכדומה, ונשאר אדמתו שממה לא הצמיחה דבר ותעל כולה קמשונים ונהרס גדרה כסו פניה חרולים ונשא השטפון את אילניה כמו שאמר החכם (משלי כ"ד, ל'-ל"א) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבנים נהרסה וגו' עד כאן לשונו הצח.
באר מים חיים
ובזה כתבנו במקום אחר פירוש הכתוב (במדבר ה', י') ואיש את קדשיו לו יהיו. פירוש שכל איש הנה את קדשיו שהם התורה והמצוות זה לו יהיה, שידע כי רק זה שלו הוא ויעשה בהם כאשר אדם עושה בשלו החביב עליו, וכל עניני עולם הזה ידע כי הוא נשכר בשדה אחרים אשר מקצר בהם ככל הצורך ועושהו בהכרח ומשליכו מעל פניו כאשר יוכל והארכנו שם ולא נכפיל. וזה אפשר לרמז בכתוב (שמואל-א כ', כ"ח) מה שאמר יהונתן נִשאֹל נִשאַל דוד מעמדי עד בית לחם, כי באמת הנשמה הקדושה אשר ניתנה בגוף האדם להחיותו ולעשות בכוחה כל אשר הוא עושה, לא ניתנה בו בכדי לעשות בכוחה כל עניני הבלי עולם הזה ותענוגיו המריעין לנשמה, ועיקרה ניתנה שהוא בכוחה יעבוד את אלהי עולם בתורה ותפילה ומצוות ומעשים טובים וזה יהיה מעשהו כל היום, כי לזה ירדה לעולם השפל הזה. ואמנם מה שהוא מן ההכרח למזון הגוף ושאר צרכיו המוכרחים אשר בלעדם לא יוכל לעסוק בתורה ומצוות ה', הנה בשעה הזו נעשית הנשמה בבחינת שאלה להגוף שהגוף משאיל אותה על שעה זו שתעבוד עמו ותפעיל אורה בו בעת האוכל ואחרי כך כשעובד ה' בכח האכילה ההוא הנה מחזיר את השאלה לבעליו ועובד עם כח גופו בכח המזון עבודת שמו שהוא עבודת הנשמה. והנה ידוע אשר יהונתן היה בבחינת הצדיק יסוד עולם שעל כן בשמו ג' אותיות יה"ו משם הוי"ה ברוך הוא, והוא הרומז לבחינת הנשמה. ודוד הוא בבחינת המלכות הרומז להגוף כי מלכות היא גופא קדישא כנודע. ועל כן אומר יהונתן שהוא בחינת הנשמה נִשאֹל נִשאַל דוד מעמדי עד בית לחם, שהגוף שאל מאתי עד בית לחם להכין לחם וטרף לביתו בכדי שיעבוד ה' בכח האכילה, וכן בשאר צרכיו הגשמיות.