Comentário sobre Isaías 63:1

מי זה בא מאדום. נתנבא הנביא על שאמר הקב"ה שעתיד לעשות נקמה באדום והוא עצמו בכבודו יהרוג את שר שלהם תחלה, כענין שנאמר לעיל ל"ד כי רִוְתָה בשמים חרבי ואחר כך על אדום תרד ונכר בזעם פניו שהרגם הרג רב, והנביא מדבר בלשון מלחמות בני אדם לבושי בגדים, ובהרגם הרג הדם נתז על בגדיהם, כי כן דרך הכתובים מדברים בשכינה כדרך בני אדם לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע, וכן וקולו כקול מים רבים, דימה הנביא קול חזק שלו לקול מים רבים לשבר את האזן כדרך שאפשר לה לשמוע שאין להבין ולהאזין ברוח גבורות אלהינו להשמיעה כמות שהיא:

מי זה בא מאדום, כבר כתב ראב"ע כי אדום הוא מלכות רומי וקוסטאנטינא וכו' ובצרה היא ראש אמונתם, ושם (למעלה ל"ד) כתבתי כי אל אדום יבא ה' להושיע את עמו, ולבקש חשבון על שהרעו לישראל, ואל בצרה יבא בעבור האמונה שיכירו דת האמת, מצייר פה כי תחלה יבוא אל אדום ובצרה בדברים רכים, וימשיל את ה' שהולך בבגדים נקיים וזכים, ואחר שלא ישמעו בטוב אז ילבש נקם להלחם עמם, מי זה בא מאדום חמוץ בגדים בבגדים לבנים ונקיים, מי זה הבא מבצרה זה הדור בלבושו, ויש הבדל בין בגד ללבוש, הבגדים הם הכוללים, והלבוש הוא המיוחד לדבר פרטי כמו לבוש מלכות, לבוש שק, מאדום ירצה ה' שלא ירעו לישראל והבגדים שילבש הם בגדיו הכוללים שהם מדותיו שבהם נוהג עם בריותיו רחום וחנון ורב חסד, וירצה מאתם רחמים וחמלה ומבצרה ירצה שיכירו אמונת האל ואחדותו שהוא לבושו המיוחד לבוש מלכות, שואל עתה מי זה הבא בבגדים לבנים מאדום, ובלבוש מלכותו המיוחד מבצרה, ומדוע הוא צעה וסוער ומתרגש בכל כחו? משיב לו ה', אני מדבר בצדקה, זה מוסב על בצרה, אליהם אני מדבר צדקה שהוא המצות שבין אדם למקום והאמונה האמתיית, ורב להושיע מוסב על אדום, אליהם באתי כדי להושיע את ישראל:

מי זה בא. מאדום הנביא התנבא שעתיד הקב״ה לעשות נקמה באדום והשר של מעלה מאדום יהרג תחלה והנביא מדבר בלשון הנוהג בבני אדם לבושי בגדים אשר בהרגם את מי נתז הדם על בגדיהם ולזה אמר כאלו ישאלו מי הוא זה הבא מאדום מוצבע בגדים בדם מעיר הבצורה היא כרך גדול וכו׳:

חמוץ. ענין צביעה ואין לו דומה ויתכן שהוא הפוך מן תמחץ רגליך בדם (תהילים ס״ח:כ״ד) שהרגל הצבוע מדם נראה כפצוע:

(א-ב)

רב להושיע. חד מן ב' ב' לא נסבין וא"ו בריש תיבותא ומטעין בהון וסימן במסרה רבתא:

מי זה בא מאדום. נבואה זו על חורבן אדום העתיד כמו שפירשנו בפרשת קרבו גוים לשמוע, והמשיל האל יתברך המחריבה לגבור עושה נקמה באויביו ובגדיו אדומים מדם ההרג וכאלו אדם שואל מי הוא זה, והוא עונה אני מדבר בצדקה, כלומר מה שדברתי אני בצדקתי לישראל עשיתי כי אני רב להושיע, כלומר רב כח להושיע ישראל כי בחורבן אדום תהיה ישועת ישראל כמו שפירשנו באותה פרשה:

מי וגו'. יש אומרים כי זה הבא הוא המשיח, ויש אומרים שהוא מיכאל, והנכון שהוא רמז לשם הנכבד והטעם על הגזרה שגזר על אדום, וזאת היא מלכות רומא וקוסטנטינא, ונקראו אדומים בעבור שנכנסו בתורת אדום, וזאת התורה נקראה על שם אדום, שהאדומיים האמינו בתחלה בתורת האיש הידוע:

אני מדבר בצדקה רב להושיע. אפשר דרך הלציי במ"ש הרא"ש בתשובה כלל ט"ו דאח קטן ת"ח שביזהו הגדול והקטן נדהו נידוייו נדוי דהגדול מוזהר לכבד לתלמיד חכם עש"ב ואף שנאמר דעשו גדול יעקב עוסק בתורה והוא רב ודאי עשו נתחייב על כל אשר ציער והקניט ולקח ממון יעקב החכם וז"ש מי זה בא מאדום שעשה נקמה באדום. והלא הוא גדול לז"א אני מדבר בצדקה היא התורה שנקראת צדקה כמ"ש בשוחר טוב והוא עשו הרבה אשמה עם ת"ח ולכן רב שהוא יעקב צריך להושיע. ואפשר אני מתיחד לשון ראוה מדברת בצדקה היא השכינה יחוד גמור ומזה נמשך רב כמ"ש בזהר הקדוש ע"פ גדול ה' בעיר אלהינו והוא רב להושיע ישראל:

מי זה בא מאדו' וכו' עד סוף הנבואה. בעבור שייעד הנביא הגאולה העתידה כמו שנזכר בא להודיע שקודם זה כולו שזכר יהיה חרבן אדום בהכרח והוא כמו שזכרתי למעלה מלכות הנוצרים בעלי דת יש"ו, ועל זה נשא הנביא משלו כאלו ראה גבור חיל בא מאדום ושאל הנביא מי הוא זה ואי זה הוא הבא מאדום והוא חמוץ בגדים כלומר שבגדיו אדומים מדם ההרג הרב שעשה בבצרה שהיא רומי ראש מלכות אדום, והאדון הגבור הזה הוא הדור בלבושו שהם בגדי נקם משפט וצדקה ומעשיו הדורים בכל מה שעשה, והוא צועה רוצה לומר צועק ברוב כחו ואומר אני מדבר בצדקה רב להושיע כלומר אני אומר במשפט ובצדק' שאהיה רב להושיע את ישראל, והיה ענין המשל הזה כאלו הגבור הזה החריב אדום מלכיה ועמיה ואחרי שובו מחרבנה היה הנביא שואל מי זה בא מאדום כלומר איך היה חורבן אדום ולמה היה והקב"ה משיבו בקול גדול וצועה אני מדבר בצדקה כלומר לא היה חרבנו מיד אדם כי אם מאתי והיה תכלית החרבן כדי להושיע את ישראל מידם כי כן ראוי לעשות במשפט ובצדקה. וזכר כאלו הנביא שאלו עוד (ב) מדוע אדום ללבושך ולא אמר מדוע אדום לבושך כי אם ללבושך כלומר מה האדום האדום הזה אשר נדבק ללבושך עד שבגדיך הם דומים לבגדי הדורך בגת, (ג) והקדוש ברוך הוא משיבו פורה דרכתי לבדי רוצה לומר כן דברת שהייתי כדורך בגת כי פורה שהיא הגת דרכתי אני לבדי ומעמים אין איש אתי שאין זכות ומעשים טובים לישראל לעזור להביא הגאולה ויהיה עמים נאמר על ישראל כמו עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק (דברים לג, יט), ולכן אני בעצמי אדרכם באפי וארמסם בחמתי ומפני זה הזה דמם על בגדי, וכל מלבושי אגאלתי ונצחם הוא הכח והדם נושא הכח ואגאלתי כמו הגאלתי בה"א, ולפי שאמ' כל זה בדרך המשליי ביאר מיד הדבר הנמשל אם באודם הלבוש ודריכת הגת באומרו (ד) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה רוצה לומר שהדם הוא דם הנקמה שיעשה באומות והוא לעת תמוט רגלם כמ"ש אדוננו משה בסוף שירת האזינו (שם) וכן ביאר מהו שרצה באומרו ומעמים אין איש אתי ואמר שאמרו על ישראל שלא היה בהם זכות ולא מעשים טובים עוזרים לתשועתו (ה) ובלשון בני אדם אמר ואשתומם כי אין סומך שאין אחד מהם עושה סמיכות וזכר לדבר הגאולה, ואמנם אומרו ותושע לי זרועי וצדקתי היא סמכתני אין פירושו כי אם שתשועתו לא עשתה אותה זכות ישראל כי אם זרוע ה' ויכולתו המוחלט, וכן החימה שהיתה לו על האומות היא סמכתהו להנקם מהם כי מפני שאמר ואביט ואין עוזר אמר כנגדו ותושע לי זרועי שזרוע ה' עשתה התשועה לא זרוע ישראל, וכנגד מה שאמר ואשתומם כי אין סומך אמר וחמתי היא סמכתני, והענין שלא בצדקתם וביושר לבבם של ישראל יושעו כי אם ברשעת הגוים (ו) ולכן אמר ואבוס עמים באפי וגומר רוצה לומר ארמוס אותם באפי ובחמתי ואשקם ואשכרם מכוס חמתי ואוריד לארץ נצחם רוצה לומר כחם ותקפם. ויש לי לפרש נצחם מלשון נצחיות והתמדה ר"ל שהתמדת מלכות רומי ונצחיותה יורידנה וישפילנה לארץ כי מפני שרומי התמידה במעלתה שנים רבות מה שלא התמידו בבל ולא מדי ופרס ולא יון לכן אמר שיוריד לארץ נצחיותה ואמנם שיהיה חרבן אדום קוד' לגאולה כבר בא בפרקי רבי אליעזר (פכ"ט, א) אמרו שם רבי ישמעאל אומ' שלש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים שנאמר כי מפני חרבות נדדו. אחת בשדה שנאמר מפני חרב נטושה, ואחת בים שנאמר ומפני קשת דרוכה, ואחת בכרך גדול שברומי שהיא כבדה משניהם שנאמר ומפני כובד מלחמה, ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן של אלו ושל אלו ומשם יבא לארץ ישראל שנאמר מי זה בא מאדום וגומר וכמה מהעתידות כללו במאמר הזה. וכבר ביארתי ענינו במעין האחד עשר ממעיני הישועה ואין צורך בהשנות הדברים.

מי זה בא מאדום. ישראל אומר מי זה וגו ובא חמוץ בגדים צבועים בדם, וכל דבר שהוא מתנאץ בריחו ובמראיתו נופל בו לשון חימוץ:

זה הדור בלבושו. הלא זה היה הדור בלבושו המפואר ומה זה נתלכלכו בדם:

מבצרה. מלשון מבצר:

חמוץ בגדים, בגדים זכים ונקיים, כן בררתי פי' מלה זאת (למעלה למ''ד כד), ויש הבדל בין בגד ולבוש, שהלבוש נגזר מן פעל לבש, מציין לפעמים רק פעולת הלבישה, ויורה דבר כל שהוא שראוי ללבשו, ערום הלכו מבלי לבוש ולפעמים תצייר ההלבשה המצויינת ואז הלבוש מיוחד לדבר פרטי, לבוש שק, לבוש מלכות, הוצא לבוש לכל עובדי הבעל, יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל (תהלות כב). ר''ל בגדי הרבים יחלקו ביניהם, וגם לבושי המיוחד לבוש מלכות, והוא רק אחד בלתי ראוי לחלוקה, יפילו גורל עליו מי מהם יקחנו, ומלת

חמוץ. אדום, לפי ענין הפסוק:

חמוץ בגדים. מגזרת חומץ (במדבר ו' ג'):

מבצרה. אמרו רבותינו שתי טעיות עתיד שר של שעיר לטעות כסבור הוא שבצרה היא בצר במדבר שהיתה עיר מקלט, וטועה משום שאין קולטת אלא שוגג והוא הרג את ישראל מזיד, ועוד יש מדרש אגדה על שהספיקה בצרה מלך לשעיר במות מלכה הראשון וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה ובצרה ממואב היא כענין שנא' על קריות ועל בצרה:

צעה ברב כחו. הלא ברוב כחו מניע ומטלטל את כל הרוצה ממקום למקום ואין מי עומד נגדו ומה זה הדם על לבושו:

הדור. ענין פאר ויופי צועה. ענין הטרוד והטלטול כמו צועה זונה (ירמיה ב):

צועה בארתי למעלה (נא יד) על סער ורגש פנימי, סערת הרוח והנפש ואמר מדוע אדום ללבושך, כי הלבוש המיוחד לאות אצל בעלי המלחמה לנקום נקם הוא שילבשו לבוש אדום. וזה נקרא לבוש, שהוא מיוחד לדבר פרטי. אבל הבגדים בם לא יציינו האות הזה, רק הם נתאדמו ע''י הדם כדורך בגת :

מבצרה. בצרה היתה עיר גדולה לאדום לפיכך כינה אדום בשם בצרה:

זה שהיה הדור בלבושו. והטעם איך התטנף:

זה. (שהיה) הדור בלבושו וצעה ונאזר ברוב כחו והקב"ה משיבו אני הוא שעלתה לפני לדבר בצדקת האבות ובצדקת דורו של צרה וצדקתי גם היא עמהם ונגליתי להיות רב להושיע והם אומרים מדוע אדום ללבושך מדוע בגדיך אדומים:

אני מדבר בצדקה. כאלו המקום משיב לומר אני הוא זה המדבר והמבטיח לעשות צדקה לישראל ואני הוא המרבה להושיע כאשר הבטחתי:

הדור בלבושו. שלבש בגדי נקם:

צועה. אחרים, כמו ושלחתי לו צועי' וצעוהו (ירמיה מ"ח י"ב), ועד ברוב כוחו, ויאמר רבי משה הכהן ז"ל, כי צועה כמו מהר צועה להפת' (ישעיהו נ"א י"ד), והוא תאר השם ואיננו פועל יוצא במקום הזה:

צעה ברב כחו. מניע ומטלטל הגוים מקצה אל קצה, וכבר פירשנו המלה בפסוק מהר צועה להפתח:

ובעבור שאמר מי זה. השיב אני מדבר, רב להושיע, גדול כמו על כל רב ביתו (אסתר א' ח'):

מבצרה. שם מקום, כאילו בא משם, והנה הטעם מעם בצרה, והם אדום ואשר הם על דתם בכל מקום שהם:

מי זה בא מאדום וכו' מדוע אדום ללבושך וכו'. עיין בפסוק פי' דתמה הנביא מפני דהענין הוא עמו אנכי בצרה דשכינה גם היא בגלות וענין גלות השכינה הוא כמבואר דמשה ראה הסנה בוער באש מפני דהתלבשות השכינה הית בשר המיוחד לאומה אשר ישראל אסורין שם והשר של מצרים היה אב הטומאה ובו היה התלבשות וזהו שתמה משה מדוע לא יבער הסנה וכוכב המיוחד לאדום הוא מאדים שהוא ממונה על רציחה וזהו אומנתו של עשו וא"כ בגלות אדום ההתלבשות הוא אדום ובאומה אחרת ההתלבשות הוא בענין אחר וזהו שתמה הנביא מי זה בא מאדום דהיינו שבא כבר מאדום והוא חמוץ בגדים ומדוע אדום ללבושך וכי'. ואי' ברש"י בפ' בשלח דמפרש דבשעת מתן תורה נראה הקב"ה כזקן ויושב בישיבה ובמלחמת ים סוף היה נראה כגבור וראתה שפחה על הים יותר ממה שראה יחזקאל וכאשר הקטנים ראו את המראה הזה אמרו זה אלי ואנוהו נמצא דבעת נצחון הקב"ה לובש בגדי גבור וז"ש הנביא ואם נאמר שהלביש לבוש נצחון מפרש זה הדור בלבושו דהיינו במה שאמרה ישראל זה היה הדור בלבושו שהיה נראה כגבור נוצח וע"ז רה"ק משיב אני מדבר בצדקה ורב להושיע הכוונה דישראל אין ראויין לגאולה וזמן גאולה באה הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן כדי שיתעוררו את עצמן בתשובה וזהו אני מדבר בצדקה. פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי וכל מלבושי אגאלתי כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה זהו תשובה על בגדי אדומים כי יום נקם הוא וביום נקם הוא לבוש אדום והיינו בעת גאולה וזהו שיסד הפייטן מלך בגדי נקם לבש ביום נקם לצריו ישיב אל חיקם וק"ל: