Allusion к Бамидбар 17:20

והי' האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל, ויש להבין הרי כבר נתברר להם מהבליעה והשריפה והמגפה ומה להם עוד להתלונן ועיין רמב"ן, ונראה דהאותות ומופתים היו על מעשה משה שכל מה שעשה הי' הכל מפי הגבורה, באותות הבליעה והשריפה היו אות על בחירת הכהנים, ובמגפה הי' אות נמי על בחירת הלוים, וכל מה שמשה אומר הוא מאמר השכינה המדברת מתוך גרונו, אך עדיין נשאר עוד ספק התינח הבחירה עצמה של הלוים שהיתה ע"פ הש"י, אך טעם הבחירה הוא מפני שלא טעו בעגל, וישראל שטעו נתרחקו, וכבר כתבנו שחטא ישראל במעשה העגל אף כי מוטעין היו ואנוסין ושוגגין מפאת השטן שהראה להם דמות משה מוטל במטה וחושך וערבוביא בעולם, ועשו העגל רק שילכו לפניהם ולא לאלהות כמ"ש המפרשים ז"ל, מ"מ במעשה זו העידו עליהם שענינם איננו מכוון רק לצורך גבוה כמו שהראו במאמרם נעשה ונשמע ששמו העשי' לעיקר מפני שבלתי עשי' אינו מעורר בעליונים כמ"ש הזוה"ק, ובזה שעשו העגל שאף לפי טעותם מ"מ הי' בלתי ציווי מהש"י, וכל דבר שהוא בלתי ציווי מהש"י אי אפשר שיפעול מה בעליונים כמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שכל מה שמעשה בו"ד פועל ומתקן עולמות העליונים הוא רק מטעם שליחות, א"כ הראו בעצמם שכל מה שאמרו נעשה ונשמע הי' מפאת שמרע"ה האיר ללבם, שמשה כל ענינו הי' לא לתועלת עצמו כלל וכאמרם ז"ל מלמד שלא הי' משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם, ואף שעסקיו היו מדריגות גבוהות ולא גשמיות, וכן העידה עליו התורה בכל ביתי נאמן הוא ופירש זקיני זצללה"ה מקאצק שמלת נאמן הוא "טרייא" בל"א היינו שחושש רק לצורך גבוה ולא לצורכו, כי כשהי' משה מוגבה מהם לא יכלו להתאפק ועשו מה שעשו, ע"כ נתרחקו, אבל הלוים איתא במדרש עליהם עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי, והיינו שהם לא טעו בעגל ונשארו נאמנים "טרייא" לחשוש הכל לצורך גבוה, וע"כ הרגו את אחיו וכו' אף שהוא כאלו אכל חצי בשרו לא חששו על עניני עצמם וכמו שהארכנו בזה בפרשת במדבר, וא"כ התינח הבחירה בהם, אבל עתה במעשה קרח נראה שגם הלוים נשתתפו עם קרח במחלוקותו שהרי משה אמר שמעו נא בני לוי המעט מכם, מזה נראה שכל השבט הי' נמשך אחר קרח במעשה או במחשבה, ועכ"פ הי' משה חושש עליהם שלא ימשכו אחר קרח, וא"כ הרי שבקי לחסידתייהו שהרי אפי' נאמר שהיתה כוונתם לשרת למלך הכבוד מ"מ הרי לא הי' חסר להש"י כ"ג, וא"כ הרי חששו לצורך עצמם ולא לצורך גבוה, וגם בפשיטות עפ"י מה שהגדנו במק"א ואיתא קצת מזה בספרים שישראל במעשה העגל פגמו במדת התמימות, כי מי שהוא תמים ובטל לרצון הש"י איננו מתירא ואיננו מבקש עצות ותחבולות אלא נמסר לרצון הש"י וה' הוא הטוב בעיניו יעשה, וא"כ עתה שיצאו שבט לוי עם קרח לחלוק על משה הרי לכאורה פגמו נמי במדת התמימות שהי' להם להשיב אל לבם אם הי' רצונו של הקב"ה כך הי' מצוה את משה כך, וא"כ נולד ספק בלב ישראל שכמקרה ישראל במעשה העגל שאבדו את מעלתם שהקדימו עשי' לשמיעה קרה גם לשבט לוי במחלוקתו של קרח, ולמה יתקרבו עוד הם יותר מהם, ולזה בא ציווי הש"י לעשות הנסיון במטות איש אשר אבחר בו מטהו יפרח והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ובזה באו האות והמופת שכל מה שעשו הלוים הי' כמו מדתו של אהרן שהיו כל מעשיו לצורך גבוה, אלא שהיו סבורין שבזה יגדל כבוד ה' ביותר, וכאשר דיבר משה עמהם נתפייסו, וכמו שאיתא בזוה"ק שכך הי' צריך להיות כמו מים התחתונים שבוכין, אלא שצריכין להתפייס מן משה, וקרח הי' כל חטאו שלא נתפיים, והלוים שנתפייסו שוב אין עליהם שום קושיא: