Quotation_auto к Шмот 7:1

ויש לשאול למה לא אמר בכאן הן אני ערל שפתים כמו שאמר למטה. ועוד למה הפסיק בנתים ואמר אלה ראשי בית אבותם. ועוד למה חזר לומר וידבר ה' אל משה דבר אל פרעה מלך מצרים. ולא דיבר כלל עד שהוצרכו לומר הוא הדיבור עצמו האמור למעלה אלא שהפסיק בשביל הייחס. ועוד כמו שאמר בכאן הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה. למה לא אמר ג"כ ואיך ישמעוני בני ישראל. והנראה בזה כי כשמשה אמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה. לא אמר ואני ערל שפתים אלא בשביל פרעה שהיה ראוי איש בעל לשון לדבר צחות לפני מלך גדול כמוהו. אבל כשאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי. כי היל"ל הן בני ישראל לא שמעו דבריך. אבל נראה שמשה הרגיש בישראל שלא היו רוצים לשמוע לו בסבה שהיו רואים שהיו בישראל גדולים ממנו. ואולי היו אומרים האחד בא לגור מארץ מדין ולא נצטער בצרתינו וישפוט שפוט. מי הוא ומי אביו ליקח זאת השררה. כי שבטים גדולים יש ממנו כיששכר וזבולון. ויותר ראובן ושמעון שהם הגדולים. ובפרט ראובן שהוא הבכור ולו ראויות המעלות. וזה נמצא מעולם בישראל שכל אחד אומר אני אמלוך. אחר שאז"ל בני ישראל בני מלכים. והסמך ממה שאמר בצדקיהו ברעהו יעבוד חנם. ומי הוא רעהו של המלך אמור מעתה בני ישראל בני מלכים. וכולם שוים. ולכן אמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי. מצד חסרוני וחסרון שבטי שהוא שלישי לשבטים. ולזה באתהו הדיבור וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. לרמוז שצוה לישראל שיסבלום וישאום על כתפם למשה ולאהרן. לפי שהם אנשים ראויים והגדולים שבשבטים ושבטו הקדוש מכולם. כאלו אמר ששם בלב בני ישראל ובלב פרעה שיעריכום בערך גדול ונטה חנם בעיניהם. כאומרו גם האיש משה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. ולהוציא מלב בני ישראל זה הטעות שהיו אומרים שהיו בישראל שבטים אחרים גדולים ממנו. התחיל לייחסם להראות שהיו ראויים מכל השבטים. והתחיל בראובן ואמר בני ראובן בכור ישראל למנין ולא לנבואה. והלך לשמעון ואמר בני שמעון ימואל וימין וגומר. ולפי שלא היו ראויים לנבואה קיצר בהם. אבל כשהלך ללוי אמר ואלה שמות בני ישראל. אלה הם בעלי השם והראויים למעלה ולא הראשונים. ולכן לא הזכיר שמות בראשונים ולא האריך בהם. אבל בשבט לוי האריך הרבה בשנותם ובבניהם עד שהגיע למשה ואהרן. ואמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו ותלד לו את אהרן ואת משה. עד שאמר הוא אהרן ומשה הראויים מכל האנשים. אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל. ולא לקחו הם השררה ולא שאלוה אבל ברחו ממנה. ועכשיו שראו ישראל שהיו ראויים. והשם תיקן מה שנתרעם הן בני ישראל לא שמעו אלי. חזר ואמר לו בא דבר אל פרעה מה שדברתי לך. ואז השיב הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה. אבל לא אמר בכאן איך ישמעוני בני ישראל. לפי שכבר תקן השם זה בסדר היחס. והשם השיב לו ראה נתתיך אלהים לפרעה. כלומר ראה מה שאתה אומר כי כבר תקנתי הכל. במאמר ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים. כי שמתי בלבם שיאהבוך כל העם ופרעה ישימך לראש ויחלוק לך כבוד. וזהו ראה והבן בדיבור שלמעלה איך נתתיך אלהים לפרעה. ולכן לא אמר ראה אני נותן אותך אלהים לפרעה אלא ראה נתתיך אלהים לפרעה בדיבור הראשון:

ובמדרש הגלוי שאלו מה טעם ייחס בכאן אלו הג' שבטים בלבד. כי ראוי היה ליחסם כולם. ואמרו כי אלו הג' שבטים נהגו שררה במצרים אחר יוסף. כי אחר שמת יוסף נהג שררה ראובן. ואחר שמת ראובן נהג שררה שמעון. ואחר מות שמעון נהג שררה לוי. לפי שלוי האריך ימים יותר מכולם. ולכן אמרו שכל זמן שהיה אחד מן השבטים קיים לא היה שעבוד. והטעם לפי שנהגו שררה במצרים אלו הג' שבטים אחר מות יוסף. לפי שיעקב אביהם בירך כל השבטים זולת ראובן ושמעון ולוי שלא ברכם אלא קנטרם בדברים קשים. והם האזינו ושתקו וקבלו תוכחותיו. כמאמר אביהם ושמעו אל ישראל אביכם ואל תקוצו בתוכחתו. לכן זכו ונהגו שררה במצרים אלו הג' שבטים יותר מכל אחיהם. ולכן ייחס בכאן אלו השלשה שבטים לבד. ואמר אלה ראשי בית אבותם שהיו ראשים ומלכים במצרים בזמן השעבוד. בני ראובן ובני שמעון ובני לוי ע"כ. וע"ד הפשט נראה שהטעם שייחס בכאן אלו השלשה שבטים ולא ייחסם כולם. להורות לנו מעלת משה ואהרן שנבחרו בבחירה ורצון והשגחה גמורה. ולא על צד הקרי וההזדמן. ורצה השם להראות לישראל איך חפש בנר אלהים כל מצפוני ישראל. ולא מצא אנשים אחרים ראוים כמשה ואהרן. וכן תמצא כשרצה השם למשוח לדוד אמר שילך אל בית ישי כי ראיתי בבניו לי מלך. ולפי שלא יאמרו ישראל כשנמשח דוד הקטן שהיה במקרה. צוה שיוציאו לו כל בניו אחד לאחד למצוא חשבון. לא ראה בבניו מלך והיה אומר גם בזה לא בחר ה'. וכשראה את אליאב שהיה גדול בקומה וטוב למראה אמר זהו. ואמר לו השם אל תביט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו. עד שבא דוד שהיה אחרי הצאן ואמר לו השם קום משחהו כי זהו הנבחר. ולכן אמרו ז"ל כי ישי ובניו אמרו היא נפלאת בעינינו. בענין שכל העולם יראו בעין איך נבחר בבחירה והשגחה גמורה. וכן הענין עצמו במשה ואהרן. כי לפי שהיה בכאן תחלת המכות להוציא ישראל ממצרים. רצה השם בראשונה להראות איך משה ואהרן היו גבורים לעמוד בפרץ. ואין בכל ישראל כמותם בחכמה ובמעלה ובגבורה ובנבואה. ולכן התחיל השם לחפש בכל ישראל אם ימצא בהם איש ראוי. והתחיל בראובן לפי שהוא ראש היחס אולי ימצא בו איש כלבבו. והתחיל ואמר בני ראובן פלוני ופלוני. וכשלא מצא ראה שלא בחר בו ה'. ואח"כ צוה להוציא לשמעון אולי ימצא בו איש ראוי. והתחיל למנות ובני שמעון פלוני ופלוני. וכשראה שלא מצא אמר גם בזה לא בחר בו ה'. ואחר כך צוה להוציא ללוי אולי ימצא בו איש כלבבו. והתחיל ואמר ואלה שמות בני לוי פלוני ופלוני. התחיל להאריך בכל בניו לראות אם ימצא איש כלבבו. ואמר בני גרשון פלוני ופלוני ולא מצא. וכן בבני קהת ובבני מררי. וחזר ואמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו ותלד לו את אהרן ואת משה. אף על פי שכבר מצא בקשתו. בשביל כבודם ייחס כל השבט ואמר ובני יצהר. ויקח אהרן וכו' ואלעזר בן אהרן וגומר אלה ראשי אבות הלוים למשפחותם. ואחר שגמר ליחסם סמך ואמר הוא אהרן ומשה. כלומר אלו הם שהיינו מבקשים ולא נמצאו בכל ישראל כמותם. ולכן אחר שמצא איש כלבבו בזה השבט. לא חשש ליחס שאר השבטים. וכל זה להורות שנבחרו בבחירה ובהשגחה גמורה ולא במקרה. וזהו הוא אהרן ומשה שהיינו מבקשים אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל. ולא לקחו הם השררה אלא במאמר השם. וחזר לומר הם המדברים אל פרעה מלך מצרים. וחזר לומר הוא משה ואהרן. להורות שהיו שלמים בכל המעלות במעלת הנבואה ובמעלת הגבורה ובמעלת החכמה והמדות. כי אלו הם שלש חלקי האדם. ולכן כנגד הראשונה שהיא מעלת הנבואה. אמר הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם דרכי הנבואה. ולכן הזכיר לאהרן בראשונה לפי שהוא היה נביא במצרים קודם משה כמאמר יחזקאל. וכנגד מעלת הגבורה אמר הם המדברים אל פרעה מלך מצרים. והיה להם כח גדול וגבורה עצומה לדבר אל פרעה מלך מצרים ולשברו במכות מופלאות. וכנגד מעלות המדות אמר הוא משה ואהרן מופשטים מכל אלו המעלות השנים היו משה ואהרן אנשי מדות מצד עצמם. ולכן אמר בכאן הוא משה בראשונה. לפי שבמדות היה עולה על אהרן במעלת הטוב. ולכן כתב בו בלידתו ותרא אותו כי טוב הוא. ובסוף כתיב והאיש משה עניו מאד מכל האדם. להורות שהיה שפל ועניו מאד כמו שאמרו מאד מאד הוי שפל רוח. כי זה הוציאוהו ממאמר עניו מאד. ואחר שהם כלולים בכל אלו המעלות. עין בעין יראו כי אין בכל ישראל כמותם. ולכן נבחרו. ולכן נתיחסו בכאן אלו הג' שבטים לבד. ואחר שמשה היה ראוי. אמר מיד דבר אל פרעה. ולהורות על מעלת אהרן ג"כ אמר ואהרן אחיך יהיה נביאך. ולהורות על מעלתם ועל גבורתם. חתם הפרשה ואמר ומשה בן פ' שנה וגו'. כי אלו הי' בן (ארבעים) [ל'] לכח לא היה כ"כ פלא. אבל הי' בן פ' שנה ויותר בדברם אל פרעה בגבורת גבורה ומפורסמת כאלו הי' בן ל' שנה:

ואמר ולא ידע איש את קבורתו. להורות שהוא דבר סתר מסתרי התורה איך מת ואיך נקבר. ואחר שנקבר ונתן סימנים לקבורתו בגיא בארץ מואב מול בית פעור. ועכ"ז לא ידע איש את קבורתו. עד שאמרו תיפח רוחיהון של מחשבי קצין. שהרי בקבורת משה נאמרו ג' סימנים. וכתיב ולא ידע איש את קבורתו. ואיך ישיגו מה שנאמ' כי יום נקם בלבי. עד שלזה אני אומר כי כמו שכל ענייני משה היו ע"ד פלא. כן עניני מיתתו וקבורתו הם נפלאות תמים דעים. לפי שאיך אפשר שמת משה בהיותו עבד ה'. ואליהו לא מת ויעקב לא מת. וכן כל אותם שמנו חז"ל. ומשה שנרמז עליו מתחלת הבריאה "ממכון "שבתו "השגיח ראשי תיבות משה. וכן נרמז באומרו "מה "שהיה "הוא שיהיה. לרמוז שיהיה חי וקיים. וכן משה בהפוך אותיות הוא השם. ונאמר בו ראה נתתיך אלהים לפרעה. וכן אמרו את כל אשר עשה אלהים למשה. ואח"כ כתב בו וימת שם משה. וכן משה בראשי תיבות הוא מטטרון שר הגדול. והוא מלאך שלוח. כדכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. ואחר כל זה וימת שם משה. ועוד כתב ויקבור אותו בגיא להגדיל הקושיא. מי קבר אותו. עד שאמרו הוא קבר את עצמו. ואיך אפשר אם מת לקבור עצמו. ואחרים אמרו שהשם קבר אותו. וזהו ויקבור אותו בגי. שזהו י"ה בגימטריא. עולה בגי' כמו י"ה. ואיך אפשר שנאמר שהשם קברו והלא הוא טהור ומשרתיו טהורים. עד שלזה אמרו בפ' חלק ששאל מין אחד לרבי פלוני. כי קבריה הקב"ה למשה במאי אטביל ליה דהא כתיב מי מדד בשעלו מים. והשיב לו עיקר טבילותא בנורא. דכתיב כל דבר אשר לא יבא באש תעבירו במים וגו'. באופן שנראה דבר זר שנאמר שהשם קברו. וקשה עוד מזאת דכתיב ולא ידע איש את קבורתו. ואיך אפשר זה דבר שנתנה בו תורה שלשה סימנים. שלא ידע איש את קבורתו. וכן היה שכבר בדקו ולא מצאו. עד שנראה מכל זה שזה דבר סתר. ושכל האדם לא ישיגהו עמוק עמוק מי ימצאהו. אלא שיש לומר שאם מת מת בגזירת מלך מכח הגזירה הראשונה של אדם הראשון. וזהו וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב. כי זה דבר שלא יחייבהו השכל שהיה עבד ה' ומת. ולא די שמת. אלא שמת בארץ מואב הטמאה. אבל היה על פי ה'. והוא גזר כן מששת ימי בראשית בחטא אדם הראשון. ולפי שהיה על פי ה'. והוא לא היה ראוי לכך. אמר שעשה לו כבוד ויקבור אותו בגי. הקב"ה בכבודו ובעצמו. וכמו שהיתה מיתתו בלי טעם אלא על פי ה'. כן היתה קבורתו. שלא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. בדרך נס. ואם הוא מלאך שלוח מתחלת בריאת העולם כמו שכתבנו למעלה. לא מת. ואע"פ שכתוב וימת שם משה עבד השם. הוא לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. כי אחר שהיה אדם ונשתמש בחושיו. היה ראוי שיאמר שמת. אבל לא מת. ולא כתב שמת. אלא לקרר דעת הקדושים אשר בארץ. כשיקראו נגד בני אדם ויאמרו למה מת אותו קדוש. אחר שלא היה בו עון אשר חטא. שיאמרו לו אל תתמה על החפץ. כי כבר מת משה שהיה גדול וקדוש ממנו. דכתיב וימת שם משה ויקבור אותו בגי. ואם היה קדוש ועבד ה' היאך מת. לזה אמר ולא ידע איש את קבורתו. כלומר שא"א להשיג ולידע בשכל האדם. היאך מת והיאך נקבר. והעד על זה מה שסמך ואמר. ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס ליחה. אף משמת כמאמרם ז"ל. ואם לא כהתה עינו ולא נס ליחה. לא מת ולא היה אדם. שאם היה אדם לפי הרכבתו היה מרגיש אפיסת הכחות ויתרון החולשה כדרך כל הארץ. אבל אחר שלא יקרהו מקרה האדם. לא היה אדם אלא מלאך. והעד מה שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא וה' אמר אלי. שאם לא בשביל מאמרו וגזרתו. ככחי אז כחי עתה. ולכן אמר ויבכו בני ישראל את משה ל' יום. לא בכו [על] מיתתו. אלא לפי שנכסה מהם משה ולא ראוהו. בכוהו ל' יום. שאם היה האמת שמת. היאך בכו אותו שלשים יום. וליעקב שבעים יום. כי כל חייהם וימיהם וימי בניהם היה להם לבכות. אבל לפי שלא מת אלא שנכסה מהם. ויתמו ימי בכי אבל משה. אבל אם מת. עוד היום היה ראוי לבכות עליו:

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי. אחר שראה משה שהיה עת רצון. שב אל דברי השי"ת הראשונים שאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך. וכן מ"ש בכאן הנה מלאכי ילך לפניך. והתחיל כמתמיה על דברי השי"ת ואמר ראה אתה אומר אלי. ולכאורה נראה שהדברים זרים מעבד לאדון. כי האדון יאמר לעבד ראה קראתיך בשם ראה נתתיך אלהים לפרעה. אבל העבד לאדון אינו ראוי לומר לו ראה אתה אומר אלי. ועוד מהו שחזר לומר ואתה לא הודעתני. ועוד מהו אתה אומר אלי. כי די שיאמר ראה אתה אומר העל את העם הזה. ואולי כי לשון ראה הוא לשון תחנה כמו ראה עניי. ראה ה' והביטה. ראה כי צר לי. ועכ"ז נשארו שאר הלשונות מיותרים. עד שנאמר שמשה אמר זה הלשון כמי שמתוכח עם אחר ומקשה לו מדידיה אדידיה. ואומר לו ראה מה שאתה אומר אלי כי דבריך סותרות אלו לאלו. וזהו ראה אתה אומר אלי. כי מצד אחד אמרת העל את העם הזה שנראה שהדבר תלוי בי. ומצד אחר לא הודעתני את אשר תשלח עמי. שאמרת הנה מלאכי ילך לפניך. בענין שנראה שסתרת דבריך הראשונים. וזהו ואתה לא הודעתני. וכן אמרת העל את העם הזה באומרך לך עלה מזה. שנראה שנתת לי בזה מעלה. ומצד אחד לא הודעתני את אשר תשלח עמי. ובזה אתה משפיל כבודי בענין שאיני מבין דבריך. וזהו ראה אתה אומר אלי כנותן לי מעלה יתירה עלה מזה. ואח"כ תמסרני ביד מלאך. זה אינו דבר ראוי אחר שאמרת ידעתיך בשם. ועכ"ז נשאר לי ספק היכן א"ל ה' ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. ועוד מה מקום מצא משה בכאן לזאת השאלה כי לא היה זמן לזה. אחר שהעם חטאו חטאה גדולה ונאמר לו הנה מלאכי ילך לפניך. ומהו עת רצון שאומרים שמצא עכשיו בזה המקום. ואולי נאמר כי מ"ש ידעתיך בשם חוזר לתכלית שליחות מצרים. שנאמר שם משה משה כפול לשון חבה ומציאת חן כמו אברהם אברהם. וזהו ידעתיך בשם כפול יותר משאר נביאים. ולכן תמצא כי כמו שאמר במשה ידעתיך בשם נאמר לאברהם שכפל בו ה' כי ידעתיו למען אשר יצוה. וכן אמר שם ויאמר כי אהיה עמך. ואחר שהשם יתברך עמו הוא יודעו בשם. וכן בשם ה' הוא מציאת החן כאומרו ויהי ה' את יוסף ויתן חנו. ועל זה אמר ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. וזה רחוק. ואולי נאמר כי מה שאמר ידעתיך בשם וגו'. הוא מצד שמו לבד ולא ממקום אחר. וזה כי שמו שהוא משה יורה על מעלתו שהשם יתברך יודעו ומוצא חן בעיניו. לפי שבשם הזה נדבק אל הש"י יותר מכל האדם. לפי ששמו כשם רבו וזהו מש"ה בהפוך אותיות השם. באופן כי שם ה' נקרא עליו. וכשאומרים זכרו תורת משה עבדי הוא כמו זכרו תורת השם. וכן תורה צוה לנו משה הוא כמו צוה לנו השם. כי השם הוא המצוה ומשה הוא המצוה בשם השם. וכן משה שמו כשם רבו כמו שאמר במטטרו"ן כי שמי בקרבו שעולה כמו שדי. וכן משה בגימטריא מטטרו"ן שר הגדול. ועליו נאמר ממכו"ן שבת"ו השגי"ח. ואחר שזה השם הוא רומז דבר גדול. יפה אמר ידעתיך בשם כי בשם משה הוא ידוע אצל השם. ואחר שהוא ידוע אצלו הוא מוצא חן בעיניו. וזהו ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. וזה רחוק וקרוב לפי שהוא עמוק עמוק מי ימצאנו:

וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' זה שאמר הכתוב שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא אמר הקב"ה למשה בשביל שקראתי אותך אלהים שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה אלהיך אני ולכך נאמר וידבר אלהים אל משה וגו'. זה שאמר הכתוב כי העושק יהולל חכם כשהחכם מתעסק בעיסקין הן מערבבין אותו מן החכמה. ויאבד את לב מתנה מן התורה שנקראת מתנה שנאמר וממתנה נחליאל אפילו משה שנאמר וישב משה אל ה' ויאמר אדני למה הרעותה לעם הזה ומאז באתי אל פרעה וגו' ויאמר ה' אל משה עתה תראה וגו' מה שאני עושה לפרעה ולמצרים אתה רואה אבל אין אתה רואה וכו' באותה שעה ביקש הקב"ה לישב עליו בדין מנין שנאמר וידבר אלהים אל משה ואין אלהים אלא דיין שנאמר אלהים לא תקלל נכנסה סניגוריא ולמדה עליו זכות שנאמר ויאמר אני ה' ואין ה' אלא רחמים שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון:

ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה זה שאמר הכתוב שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד שחולק כבוד ליראיו, כיצד מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו והקב"ה הושיב לשלמה על כסא ה', מלך בשר ודם אין רוכבין סוסו והקב"ה הרכיב לאליהו על סוסו ומהו סוסו סופה וסערה שנאמר ה' בסופה ובשערה דרכו, מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו ומשה נשתמש בשרביטו של הקב"ה שנאמר ויקח משה את מטה האלהים בידו, מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו והקב"ה נתן עטרה שלו למלך המשיח שנאמר תשית לראשו עטרת פז, מלך בשר ודם אין לובשין לבושו וישראל לבשו לבושו של הקב"ה ונתנו לישראל שנאמר ה' עוז לעמו יתן, מלך בשר ודם אין קורין בשמו כמו קיסר אגוסטוס בסיליאוש ואם נקרא באחד מהן ממיתין אותו אבל הקב"ה אמר למשה הרי עשיתי אותך כמותי לפרעה אני נקרא אלהים ובו בשם בראתי את העולם שנאמר בראשית ברא אלהים ובו בשם ראה נתתיך אלהים לפרעה,

דבר אחר אמר לו הקב"ה לא בשביל שקראתי לך אלהים תהא רוחך גסה עליך אין אתה אלוה אלא על פרעה, וכן הוא אומר וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה' אין אתה אלוה אלא על פרעה שנאמר נתתיך אלהים לפרעה: