כִּ֠י לֹ֣א אֶחְמ֥וֹל ע֛וֹד עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַמְצִ֣יא אֶת־הָאָדָ֗ם אִ֤ישׁ בְּיַד־רֵעֵ֙הוּ֙ וּבְיַ֣ד מַלְכּ֔וֹ וְכִתְּתוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א אַצִּ֖יל מִיָּדָֽם׃
װאָרום איך װעל זיך ניט מער דערבאַרימען אױף די באַװוינער פֿֿון לאַנד, זאָגט גאָט, און זע, איך ענטפֿער איבער דעם מענטשן, איטלעכן אין דער האַנט פֿֿון זײַן חבֿר, און אין דער האַנט פֿֿון זײַן מלך, און זײ װעלן צעשטױסן דאָס לאַנד, און איך װעל ניט מציל זײַן פֿֿון זײער האַנט.
מלבי"ם
כי, מפרש הנמשל כי לא אחמול עוד על יושבי הארץ ויהיו עומדים להריגה, והנה אנכי ממציא את האדם איש ביד רעהו שע"י שנאת חנם שהיה ביניהם דקרו איש את רעהו, וביד מלכו שמלכי בית שני הרגו בעם וכלו אותם, וכתתו את הארץ שע"י הכתות השונות שעמדו אז וע"י המלכים האכזרים נכתתו ונתפרדו ונאבדו:
מצודת דוד
כי לא אחמול עוד. ר״ל זה יהיה לרמז על ישראל שהמה צאן מרעיתו ית׳ ומעותדים הם להריגה בחורבן הבית השני ולא אחמול עוד עליהם מעתה: