כִּ֠י לֹ֣א אֶחְמ֥וֹל ע֛וֹד עַל־יֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַמְצִ֣יא אֶת־הָאָדָ֗ם אִ֤ישׁ בְּיַד־רֵעֵ֙הוּ֙ וּבְיַ֣ד מַלְכּ֔וֹ וְכִתְּתוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א אַצִּ֖יל מִיָּדָֽם׃
װאָרום איך װעל זיך ניט מער דערבאַרימען אױף די באַװוינער פֿֿון לאַנד, זאָגט גאָט, און זע, איך ענטפֿער איבער דעם מענטשן, איטלעכן אין דער האַנט פֿֿון זײַן חבֿר, און אין דער האַנט פֿֿון זײַן מלך, און זײ װעלן צעשטױסן דאָס לאַנד, און איך װעל ניט מציל זײַן פֿֿון זײער האַנט.
מנחת שי
וכתתו. הכ"ף בשורק ובדפוס נפולי כתוב וכתתו בחירק וטעות הוא כי המסו' אומרת וכתתו ג' בחירק וסי' וכתתו חרבותם דישעיה. וכתתו חרבתיהם דמיכה.וכתתו את הארץ דזכריה:
שד"ל
ושאיה יכת שער, אין הכוונה על דלתות העיר שישברו אותן האויבים (כדעת גיז'), כי אמר שער לשון יחיד, ושערי העיר היו בהן שתי דלתות, כטעם חומה בצורה דלתים ובריח (דברים ג' ה'), לפתוח לפניו דלתים ושערים לא יסגרו (למטה מ"ה ב'), ומלבד זה השער איננו הדלת, אך הוא הפתח, כלומר החלל, והפתח לא יכת ולא ישבר; אך הכוונה (כדברי בני אוהב גר ז"ל) על הרחוב אשר לפני שער העיר, והוא מקום קבוץ העם, ואמר שאפילו מקום הקבוץ יהיה שאיה. ויכת הוא כאן לשון מושאל כמו וכתתו את הארץ (זכריה י"א ו') והכוונה על היושבים בה, כמו ויכום ויכתום (במדבר י"ד מ"ה), ושאיה כמו שמה, כמו והאדמה תשאה שממה; והנה ושאיה יכת שער ענינו השער יכת ויהיה שממה.