וְֽאָמַרְתָּ֗ אֵ֭יךְ שָׂנֵ֣אתִי מוּסָ֑ר וְ֝תוֹכַ֗חַת נָאַ֥ץ לִבִּֽי׃
און װעסט זאָגן: װי האָב איך פֿײַנט געהאַט מוסר, און שטראָף האָט פֿאַראַכט מײַן האַרץ,
מלבי"ם
ואמרת איך שנאתי מוסר, המוסר הוא ע"י הכאה או יראת העונש זה שנאת לגמרי, ותוכחת היא מה שמתוכחים עמו להשיבו אל דרך הטוב ע"י ראיות השכל וזה לא שנאתי, אבל נאץ לבי אותו שהיה מבוזה אצלי: