וְֽאָמַרְתָּ֗ אֵ֭יךְ שָׂנֵ֣אתִי מוּסָ֑ר וְ֝תוֹכַ֗חַת נָאַ֥ץ לִבִּֽי׃
און װעסט זאָגן: װי האָב איך פֿײַנט געהאַט מוסר, און שטראָף האָט פֿאַראַכט מײַן האַרץ,
נתיבות עולם
ואומר אחר כך (משלי ה, ז-יא) "ועתה וגו' הרחק מעליה דרכך וגו' פן תתן לאחרים הודך וגו', כי כאשר יגיע אחריתך בכלות בשרך ושארך", כאשר הגוף הוא בירידה, ואז התאוות בטלים ויצר הרע פסק מן האדם, אז יתחרט האדם ויאמר (משלי ה, יב) "איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי", שהם מיסרים את האדם שלא ילך אחר תאוות הגוף.