וְלֹא־יָ֤סַף עוֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לְהֵרָאֹ֖ה אֶל־מָנ֣וֹחַ וְאֶל־אִשְׁתּ֑וֹ אָ֚ז יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃
און דער מלאך פֿון גאָט האָט זיך מער ניט באַװיזן צו מנוחן און צו זײַן װײַב. דענצמאָל האָט מנוח געװוּסט, אַז דאָס איז געװען אַ מלאך פֿון גאָט.
מנחת שי
ולא יסף עוד. לית מלעיל ונמנה בסוף מסרה גדולה בשטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכותיה:
מלבי"ם
ולא יסף עוד מלאך ה' להראה כו' אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. כי עד עתה היה עוד קצת ספק אצלו אולי הוא איש מופת מפליא לעשות והיה מקוה שירד על המזבח וישוב אליהם, אבל אחר שנעלם מעיניהם ידעו שהוא מלאך ושב אל מקומו.