וְלֹא־יָ֤סַף עוֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לְהֵרָאֹ֖ה אֶל־מָנ֣וֹחַ וְאֶל־אִשְׁתּ֑וֹ אָ֚ז יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃
און דער מלאך פֿון גאָט האָט זיך מער ניט באַװיזן צו מנוחן און צו זײַן װײַב. דענצמאָל האָט מנוח געװוּסט, אַז דאָס איז געװען אַ מלאך פֿון גאָט.
הגיונות אל עמי
וזהו שנאמר ״ולא יסף עוד מלאך ד׳ להראות אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך ד׳ הוא״ (שופטים יג, כא), רק אז ולא קודם כשישב אצלו, כי מנוח עם הארץ היה, כידוע.