וַיְמַלֵּ֤א מִיכָה֙ אֶת־יַ֣ד הַלֵּוִ֔י וַיְהִי־ל֥וֹ הַנַּ֖עַר לְכֹהֵ֑ן וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽה׃
און מיכה האָט דערפֿילט די האַנט פֿון דעם לֵוִי, און דער יונגערמאַן איז אים געװען פֿאַר אַ כֹּהן, און ער איז געװען אין מיכהס הױז.
מצודת דוד
וימלא מיכה. מוסב למעלה (פסוק יא), שאמר שהיה לו כאחד מבניו, כי מלא ידיו לכהן:
מלבי"ם
וימלא מיכה כו' ויהי לו כו' לכהן ויהי בבית מיכה. ר"ל ואז נעשה תושב בביתו להיות שם תמיד, כי עד עתה היה שם רק לפי שעה. ומיכה נתן ע"ז שבח להפסל: