וַיִּֽחַר־אַ֣ף יְהוָ֣ה בְּעַמּ֑וֹ וַ֝יְתָעֵ֗ב אֶת־נַחֲלָתֽוֹ׃
און דער צאָרן פֿון גאָט האָט געגרימט אױף זײַן פֿאָלק, און ער האָט פֿאַראומװערדיקט זײַן אַרב.
מלבי"ם
ויחר אף ה' בעמו להענישם ויתעב את נחלתו, שם נחלה מציין קשר האהבה שי"ל עמהם ע"י קדושתם והפוכו תועבה:
מאירי
ויחר אף ה׳ בעמו ויתעב את נחלתו כלומ׳ מאסם והרחיקם כמו שמצינו תמיד בימי השופטים בין שופט לשופט ויעשו הרע.