הִ֭קְצַרְתָּ יְמֵ֣י עֲלוּמָ֑יו הֶֽעֱטִ֨יתָ עָלָ֖יו בּוּשָׁ֣ה סֶֽלָה׃
האָסט געקירצט די טעג פֿון זײַן יוגנט, האָסט אים מיט בושה באַדעקט. סֶלָה.
שד"ל
יעטני, אחר שלא מצאנו שרש יעט, אלא עטה, לא אדע למה לא נקדו יַעֲטֵנִי, ויהיה הפעיל כמו הלבישני, כי הקל לא יפול אלא על הלובש, ועל המלביש אומרים הֶעֱטָה, כמו העטית עליו בושה (תהלים פ"ט מ"ו), (ויהיה הלבשני עבר ויעטני עתיד, כמו (למטה ס"ג י"ו) כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו); ונראה כי בעלי הנקוד חשבו כי שרש יעט נבדל משרש עטה, כי עטה נאמר על הלובש ויעט על המלביש.