Kommentar zu Dewarim 19:4

ונראה שהוקשה לרבא כי מה סמיכות יש בין עשית העץ לאשר נדדה בלילה ההוא שנת המלך ועוד מה שייכות יש להבאת ספר הזכרונות לנידוד השינה אדרבא היה לו לשתוק עד שתחזור שינתו אליו לזה אמר רבא שנידוד השינה היה על אשר ראה שאסתר סכנה עצמה לבא אל המלך אשר לא כדת ובודאי שמקוצר רוח וצרה קרובה היתה ביאתה ולכן אמר לה מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך כי ודאי שאלתך רבה היא וכשראה ששאלה שיבא המלך והמן היום וכו׳ ואחר שאמר לה במשתה היין גם כן מה שאלתך וכו׳ ומה בקשתך וכו׳ אמרה שרצונה שיבא המן והמלך למחר אל המשתה אשר תעשה לו ומחר תעשה כדבר המלך הוסיף להפליא הפלא ופלא לכן בלילה ההוא מה שראה מן הזרות ביום מענין אסתר נפל מלתא בדעתיה לחשוב מחשבות ובזה נדדה שינתו בלילה ההוא והיה נושא ונותן בדבר בשכלו ובדעתו כי בלילה השכל מיושב וישפוט האמת והצדק ולזה אמר מאי האי דקא זמנתיה אסתר להמן בהדאי ירצה אחר שאסתר זמנה להמן לבד בהדאי אל משתה היין דלמא עצתא קא יעצי עליה דההוא גברא למקטליה ויצא עצתם לאורה כי טובים השנים מן האחד ונאספו עלי והכוני נפש יען כי אני רואה שהזימון הוא בהדאי כמ״ש הדר ואמר אי הכי הוה וכו׳ שכן דרך החושב לחשוב כל הדברים אשר יתכנו ואחר כך לברר הסולת מן הפסולת בשבילו ז״ש אי הכי הוה ר״ל אם הם מתמול שלשום היו שונאים אותי כי לא יתכן הריגה מבלתי שנאה כמש״ה (דברים יט ד) והוא לא שונא לו מתמול שלשום וכו׳ א״כ בודאי שלשום אהוב מאוהבי נגלה השנאה ועתה בראותו הזימון הזה ששניהם לבדם עלי יפול חשש בלבו ויבא ויגיד לו שלבו נוקפו שהמשתה הזה הוא לרעתי יען כי הוא שונא לי וכו׳ אם כן ודאי דהא ליתא אלא דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה ואסתר זמנה להמן בהדאי כדי שגם כן המן יסייע לדבר טוב עמי על אודות שאלתה לזה צוה להביא ספר הזכרונות לידע אם ימצא איזה אדם שעשה עמו טובה ונכתב בספר הזכרונות על ידי אסתר ולא גמלתיו גמולו הטוב ובזה אדע שבשביל כך באה אסתר לשאגמול חסד עם האיש אשר עשה עמדי חסד ואמת כמ״ש ומה שסמך ענין הנידוד השינה לעשיית העץ להורות כי רם ה׳ ושפל יראה ומחשבות האדם המה הבל כי בלילה ההוא שהיה עושה המן העץ למרדכי בלילה ההוא הקב״ה נדד שינת המלך לחשוב מחשבות עד שצוה להביא את ספר הזכרונות וכו׳ ויהיו נקראים מאליהם וכמשרז״ל ששמשי כשהגיע לענין מרדכי מחק אותו ואליהו כתבו כמש״ה:

והוא לא שנא לו. משא״כ אם הוא שונא א״א לדעת אם הוא בבלי דעת. ואולי הערים בזה להכותו נפש. אמנם.

מהמול. השני מלא בהעתק הללי ובספרים מדוייקים וכבר העמידתיך על האמת בפרשת ויצא על פסוק והנה איננו עמו כתמול שלשום: