Kommentar zu Dewarim 4:35

אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו: י"ל בזה בדרך רמז ע"ד שאמרתי על פסוק הוא תהלתך והוא אלהיך כי כשאדם רוצה לומר ברוך אתה ה' כשאומר ברוך קודם שמזכיר השם הוי"ה ב"ה בוודאי המבין יבין שהוא אומר להוי"ה ב"ה כי במחשבה הוא ג"כ מחשב להוי"ה קודם שאומר ברוך אף שאינו אומר עדיין בפיו ה' וכן קודם אתה וקשה למה אומר אח"כ אתה ה' ויש להבין זה ע"פ משל למלך שיש לו שרים רבים ונכבדים זה מזה ומה גדולתם חשיבותם היא גדולתם ומהו חשיבותם זה שמקורב יותר למלך ומי הוא היותר מקורב למלך זה שהמלך אוהב אותו ביותר מחבירו ומהו אהבתו שאוהב המלך אותו מפני חכמתו שהוא יותר חכם מחבירו ומהו חכמתו שמכיר יותר גדולת המלך ומפני שמכיר יותר גדולת המל' לכן הוא אוהב יותר את המל' וירא ממנו ובוש מלפניו לעבור את רצונו כי הוא מכיר ביותר חשיבות המלך היאך הוא מלא כל הארץ כבודו ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו והוא מהוה את כולם ומחיה את כולם ומלכותו בכל משלה ולכן רוצה השר הזה להגדיל ולרומם בעיני כל גדלות המל' שיכירו גם הם גדלו וטובו אשר מלא עולם ולכן המלך החכם היודע לבו ומחשבתו הטובה ורצונו הזכה הוא מקרב אותו יותר ואוהב אותו אהבה נאמנה כמו אברהם אוהבי ולכן כשבא לפעמים אדם אחד לשאול איזה דבר מן המלך הדר' הישר הוא לסדר מקודם שבחו ואח"כ ישאל את צרכיו והנמשל מובן מאליו וכשאדם חכם בא לפני המלך ומתחיל בשבחו הוא מחשב במלך בראש התיבה של השבח שמתחיל לדבר דהיינו כשמתחיל יתעלה ויתרומם ויתגדל קודם שמזכיר שם המלך ועצמותו של מלך הפקחים החכמים העומדים בבתי גוואי בהיכלי המלך העליונים ומקורבים למל' הם מבינים בוודאי קודם שמזכיר שם המל' ועצמותו שהוא משבח בוודאי להמל' העומד נגדו כי מי הוא הכסיל ההולך בחושך לשבח לפני המל' זולתו הלא יחייב א"ע לחתו' את ראשו אך אותם שהם רחוקים מן המל' העומדים בחצרות ובבתי בראי והעבדים הרחוקים מן המל' מפני שאין שכלם בריא וחזק הם אינם מבינים זה רק כשאומר עצמותו נוכח המלך ומזכיר שמו הגדול אזי כולם יודעים ששבחו מגיע למל' עצמו ועומדים כולם באימה ברתת ובזיעה לשמוע שבחו ולהודות על דבריו אם נכוחים יהיו לפני המל' וזהו בעמדם ישראל בעמידה תרפינה כנפיהם לשמוע הדבור וכן הוא הנמשל כשאומר ברוך במחשבתו היא הוי"ה יהיה ברוך אך אתה ה' הוא להעלות אותן העולמות השפלים הרחוקים מן המל' אזי כשאומר אתה שהוא עצמותו של מלך ואח"כ אומר הוי"ה כולם נתמלאו אימה ותענוג ויראה ופחד ושומעין קול המשבח ונתעלו כולם על ידו: וזהו הרמז הוא אלהיך והוא תהלתך כי ההתחלה שהוא ברוך ועדיין נסתר שאינו מזכיר עדיין עצמותו לנוכח שהוא אמה ג"כ אלהיך היינו שם אלהותך כנ"ל והוא ג"כ תהלתך: וזהו אתה הראת לדעת פי' מלת אתה הוא להראות לדעת כל העולמות התחתונים שנבראו בכ"ב אתוון בשם אלהים אפילו כל הטבעים כולם ידעו שה' הוא אלהים פי' שהוי"ה ב"ה מלא כל הארץ כבודו וע"י נתהוו כל הטבעים שהם בחינת אלהים שמלא כל הארץ כבודו ועי"ז מחיה את כולם ומעלה אותם לשורשם הוי"ה ב"ה אין עוד מלבדו והבן:

ד״א וכל העם רואים, מלמד שלא היה בהם סומין, כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע (שמות כד ז), מלמד שלא היה בהן חרשין. ויענו כל העם יחדו ויאמרו (שם יט ח), מלמד שלא היה בהם אלמים, ומנין שלא היה בהם חגרין שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שם שם יז), ומנין שלא היה בהם טפשים, שנאמר אתה הראת לדעת (דברים ד לה).

ויאמר ה׳ אל אהרן לך לקראת משה המדברה. בוא וראה גדולתו של אלהינו אלהי הרוחות לכל בשר. שהרי משה רבינו היה במדין, ואהרן אחיו היה במצרים, והקב״ה יתפאר שמו לעד ולנצח נצחים אמר למשה במדין לך שוב מצרים, ואמר לאהרן לך לקראת משה המדברה, והעולם שבין זה לזה לא הקשיבו ולא שמעו דבר, לכך נאמר אין עוד מלבדו (דברים ד לה), אין קדוש כה׳ כי אין בלתך (ש״א ב ב), אין כמוך באלהים (תהלים פו ח), הקול שהוא משבר ארזים משמיע לחש.