Kommentar zu Tehillim 6:7

אשחה בכל לילה מטתי. לשון סחי ומאוס (איכ' ג) והיתה נבלתם כסוחה (ישעיהו ה׳:כ״ה) ממאס אני מטתי בדמעות ומנחם חברו עם כאשר יפרש השוחה לשחות (שם כה) ועם מי שחו (יחזקאל מז):

יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי: אמר רב יהודה אמר רב אפילו בשעת חליו של דוד קיים שמנה עשרה עונות שנאמר יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה וכו':
(סנהדרין קז ע"ב)

יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה: כי אני נאנח ודואג על חליי ובוכה עד שאשחה מטתי בכל לילה. כי בלילה יכבד החלי ויאנח האדם ויבכה על חליו. או יבכה בלילה מפני שבני הבית ישנים ואין רואה אותו. והנה הוא יגע מהאנחה ומהבכי. ומה שאמר: אשחה ואמסה הוא על דרך גוזמא והפלה. ופרוש אשחה מן כאשר יפרש השחה לשחות (ישעיהו כה יא), או מתרגום וירחץ (בראשית מג לא): ואסחי. ופרוש אמסה מן המסיו את לב העם (יהושע יד ח); ותמס כעש חמודו (תהלים לט יב). ואלה הם מנחי הלמ"ד מבנין ההפעיל. ויש מפעלי הכפל מזה הענין רבים, כמו: המסו את לבבנו (דברים א כה); וימס לבב העם (יהושע ז ה).

כי הלא עסקתי בתורה כי הנה יגעתי באנחתי היגיעה הידועה ומיוחדת לי היא יגיעת התורה אין צ"ל בשלא היה לי צער כי אם יגעתי אפילו באנחתי הוא בימי צערי ובכן אין גיהנם שולט בי ושמא תאמר אם בן אפוא במה תתמרק אשמתך אם אמלל אתה מחמת עון הלא הוא כי מעתה אשחה כו':

אשחה. ענין שטיה במים כמו כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיה כ״ה):

מטתי, ערשי. כבר התבאר (עמוס ג' י''ב) שמטה כולל על העשוי שיטה אדם עליו על צדו, ושרשו נטה, והערש עשוי בצורה מיוחדת למשכב הקטנים והחולים והנשים, ובכלים (פ''ט ז') המטה והעריסה, ופי' רש''י בסנהדרין (דף כ') עריסה עריסת תיקונות,

יגעתי - יספר רוב חליו ואנחותיו ואשחה כחו כאשר יפרש השוחה לשחות ומטתי פעול והטעם ממי בכיותי, על דרך ונשמה לא נשארה בי. ויש אומרים: כי אשחה תרגום ארחץ בארמית.

יגעתי. נעשיתי עיף ויגע במה שאני מתאנח בכל עת:

יגעתי באנחתי. הבי"ת בגעיא:

יגעתי, עתה מתחיל ענין השני נגד אויביו המצערים אותו אומר הנה יגעתי באנחתי, עד שבכל לילה אשחה ואמאס את מטתי מרוב הבכי, בכל זאת מן הבכי והדמעות לא עששה עיני, רק עששה מן הכעס עיני, ועיני האחרת נעתקה ממקומה לא מן הדמעות שבכיתי בעבור חליי רק בכל צוררי, כי הם קשים לי יותר מן החולי - משיב פניו נגד אויביו, אומר. סורו ממני אתם פועלי און, כי הלא בעת אשר שמע ה' קול בכיי, בעת אשר שמע תחנתי, (ה' תפלתי יקח הוא מאמר מוסגר, רצה לומר הלא באין ספק כי ה' תפלתי יקח ויקבל) הלא אז בעת שמע ה' קול בכיי ותחנתי, הלא אז ישיגם שתים רעות, א. כי יבושו מאד כל אויבי, הבושה שלהם תהיה במאד מאד, רבה וגדולה מאוד, וגם ב. הלא אז יבהלו כל אויבי, כי גם ישיגם משפט אלהי ממעל, לכן טוב לפניהם כי ישובו (רגע) יבושו רגע, שישובו תיכף ברגע הזאת ובזה ירויחו כי אך רגע יבושו, במה שיוכרחו להודות על האמת, ולא יבושו מאד, וגם לא יבהלו מפני העונש:

בדמעתי ערשי אמסה. אלחלח וארטיב כמו מים:

(ו) או יאמר הנה אתה ה' שהזכרתי מדת רחמים לא יזכר במותי שיברכוך שרחמת על העולם בסלוקי ולו יונח שהייתי יורד שאול להתמרק ותעלה לך שבח משם הנה בשאול מי יודה לך שם הרחמים הנזכר כי לא יודו שם רק את מדת הדין שיפה דן אך מי יודה לך שם הרחמים שאני דובר בך והנה טוב לך תחייני ותרפאני ואודה על רחמיך שהוא שבח גדול לך משאודה על מדת דינך:

ערשי. מטתי כמו ערש יצועי (לקמן קל״ב):

ואשחה. מענין סחי ומאוס :

אשחה. אני משיט את מטתי במי הבכי כדבר השט על פני המים:

(ז) ומה תאמר במה תכופר אשמתך הלא הוא כי עד כה יגעתי בתורה המתשת כחי באנחתי השוברת חצי גופו של אדם כנודע מרז"ל להכניע האיברים אשר חטאו לך ומעתה עוד אוסיף להכניע גם סרסורי דעבירה הם עין ולב כי אשחה בכל לילה מטתי הוא כללות המטה שאני בה בדמעתי ערשי שהוא חלק מהמטה שאני שוכב בה אמסה בדמע העין היוצא מהלב כי אשר לבו שמח לא תרדנה עיניו דמעה וזה יען כי שניהם היו סרסורים על מה שאיברי גמרו עון במטתי על כן ישחו אותה ויותר במקום השכיבה שימסו אותה:

אמסה. מלשון המסה והתכה:

בדמעתי. אני מתיך ומרטיב ערשי בדמעות עיני וכפל הדבר במ״‎ש: