Kommentar zu Tehillim 78:65

מתרונן. מתעורר ומתגבר בדבור להקיץ מיינו, מתרונן לשון רנה הוא:

ויקץ. כאדם שנרדם מרוב היין ששתה ועתה הוא מקיץ מיינו וצועק ומתרונן: ואומר כגבור. כי לא תחסר הגבורה ממנו כי אם בעבור היין, כך הקב"ה היה רואה בעונות ישראל מחריש להם וכשגברו עונותם והכעיסו במעשיהם הרעים הקיץ והתנקם בהם והיה כגבור מתרונן מיין:

על כן נכמרו רחמיו יתברך ויקץ כישן אדני הוא שם אדנות הוא שכינה שבארץ הקיץ כישן שהוא כי בראות כי גוים כבדוהו ולא ישראל היה ישן מלפקוד את עמו ומלהצר את צריהם אך על ידי זכות אשת פנחס הקיץ כישן והוא בשום לב אמרו השינה אחר ההקצה ולא אמר וכישן הקיץ לומר כי לא הספיק זכות להתעורר בעצם צריו על כי צריו פארוהו על כן לא היתה ההקצה שלמה כי אם עודנו כישן מעט ולא כגבור מתרונן משמחתו לינקם רק כמתרונן מיין שאינו מתאמץ כנקמה:

ויקץ - דבר הכתוב כנגד מחשבות פלשתים שתפשו מקום הכבוד, או על דרך משל, בעבור שלא נראתה גבורת הכבוד בהלקח הארון, ועתה מתרונן המתרונן מיינו שהוא בוטח בכחו. ויש אומרים: כי המתרונן הוא השכור בנפול התרדמה.

ויקץ כישן. כי עד הזמן ההוא החריש המקום מענוש את ישראל על מעשיהם כאלו היה ישן ובעת ההיא גברו העונות והקיץ משינתו לעשות בהם נקם:

ויקץ כישן אדני. יש פסיק בין כישן לשם כי אין למעלה לא יקיצה ולא שינה ועיין מ"ש לעיל בסימן מ"ד:

(סה-סו) ויקץ, ובכ"ז הקיץ כמו הישן על שקנא לכבוד הארון, ויך צריו אחור מה ששת להם עפולים שהוא מכת אחור ומכת חרפה ובוז:

מתרונן. המתעורר משכרות היין ע״‎י צעקה ורנון: