Kommentar zu Tehillim 78:67

וימאס באהל יוסף. הוא שילה שהוא בחלקו של יוסף:

וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף: באו לשילה וכו': מנא הני מילי א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כתוב אחד אומר ותביאהו בית ה' שילה וכתוב אחד אומר ויטש (את) משכן שילה אהל שכן באדם וכתיב וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר הא כיצד לא היתה שם תקרה אלא אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן והיא היתה מנוחה:
(זבחים קיח ע"א)

וימאס. שחרב משכן שילה ויש מפרשים ויקץ כישן על מה שעה בפלשתים שהיה ישן בגלות הארון והקיץ אחר כך והכה בפלשתים שלקחוהו:

ותחת אשר מאס מאד בישראל עתה לא מאס רק באהל יוסף והטיל בו הכעס והטעם כי בשבט אפרים ששם היה משכן שלו לא בחר והוא מה שכתבנו למעלה כי השראת שכינה אינה במקום כי אם באדם ועל כן כאשר לא היתה הכנה בשבט אפרים להשראת שכינה מאס באהל יוסף ועל פי דרכו כוון מאמרנו כי שב אפו ותחת מה שהיה לו על ישראל גדר מאיסה נהפך להעדר בחירה בם בלבד וזהו ובשבט אפרים לא בחר:

וימאס - מאז לא היה הארון בחלק אפרים רק מאהל אל אהל וממקום למקום עד בוא דוד, והיה הארון בעיר ציון.

וימאס. מאז מאס במשכן שילה שהיתה בנחלת אפרים בן יוסף:

ובשבט. הוא"ו בגעיא וכן הוא בס"ס:

(סז-סח) וימאס, ומאז מאס באהל יוסף, שלא עמד המקדש עוד בחלקו של יוסף, וכן בשבט אפרים לא בחר אל המלוכה, ומפרש נגד מ"ש ובשבט אפרים לא בחר ויבחר את שבט יהודה, ונגד מ"ש וימאס באהל יוסף אמר ויבחר את הר ציון אשר אהב:

ויך צריו אחור. הם הפלשתים וזהו מכת הטחורים ואותה המכה היתה להם חרפת עולם:

ובשבט אפרים. הוא הוא וכפל הדבר במ״‎ש:

וימאס באהל יוסף. כי אף על פי ששב הארון לא שב בשילה אלא הלך ממקום למקום עד שהביאו דוד לירושלים: