Kommentar zu Tehillim 92:3

להגיד בבקר חסדך. בעת הגאולה:

לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ: אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות:
(ברכות יב ע"א)

להגיד. ביום ובלילה עלינו להגיד החסד שעשית, עמנו שנתת לנו יום השבת למנוחה והאמונה שתקיים חסדך לנו בכל עת, ואחד מן החסדים הוא שעשית לנו יום השבת וכשנבא להגיד חסדיך נזכר זה החסד: וטעם בבקר. כי כל ימי השבוע כשיקום אדם בבקר ילך לעבודתו ובזה הבקר יקום למנוחה ולענג הגוף והנשמה ואז אזכור חסד האל: ויהיה טעם בלילות. לשון רבים כי כל הלילות אפילו לילות ימי השבוע הם פנוייים יותר מהימים להגיד חסד ה' ואמונתו: ואמר בלילות. עבור ליל שבת וליל מוצאי שבת והם לילי מנוחה כי לא יצא אדם למלאכתו עד הבקר ברוב:

ועל הדבר הראשון שהוא טוב להודות לה' אמר זה אין צריך בשש כי אם להגיד בבקר חסדך כי במה יודע כי האריך לו ימיו הוא ית' ולא יקיים אומרו ביום אכלך ממנו מות תמות כי אם הוא במה שיכנס קצת מהלילה ואינו מת אולי הוא ית' כוון באמרו ביום אכלך על יום כ"ד שעות מבקר יום הששי ולא מהלילה שקדם כענין ויהי ערב ויהי בקר כי אם שהלילה הלך אחר היום ותופס לילה שאחר אור היום אך יודע בבקר שכבר הושלם יום ולילה ועודנו חי ואז יודה ויגיד חסדו ית' וזהו להגיד בבקר חסדך שהוא מה שטוב להודות לה' אך על הבחינה השנית הנקראת אמונה שהיא לאחרית הימים שהוא אומרו ולזמר לשמך עליון אינו עתה בבקר כי אם ואמונתך יהיה הזמר בלילות:

חסדך ואמונתך. התבאר למעלה פ''ט :

להגיד - ללמד לאחרים חסדך להודיעם.

בבוקר. בכל בוקר:

להגיד בבקר חסדך. אפשר במ"ש הרב מהר"ש פרימו ז"ל מהזהר דמגאולת מצרים נמשך עד הגאולה העתידה. וז"ש להגיד בבקר חסדך גאולת מצרים כמו שפירש רבינו האר"י ז"ל ומשם נמשך שפע להתקיים בגליות ואמונתך בלילות עד לעתיד שרומז עלי עשור. מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך:

להגיד רק כבר התבאר שההנהגה הטבעיית נקראת בשם אמונה, כי על שמירת חקי הטבע הבטיח בעת בריאת העולם ויסד חקי הטבע חק ולא יעבור שלא ימושו החקים האלה כל ימי עולם, אבל ההנהגה הפלאית נקראת בשם חסד, כי ע"ז לא התחייב, והמשורר יציין גילוי שני הנהגות אלה עם היום והלילה, שכמו שהלילה הוא ציון העת שבו ינוחו החיים והברואים מפעולותיהם, כן יניח ה' מפעולותיו עת הטבע תנהוג ההנהגה, וכמו שהבקר הוא ציון התעוררות הנבראים אל פעולות ותנועות חדשות, ובו יחדש ה' מעשה בראשית, כן יציין העת שיעשה ה' פעולות חדשות ע"י ההנהגה ההשגחית, וע"כ יאמר במליצה להגיד בבקר חסדך, שהוא עת יתגלה ה' בהנהגתו ההשגחיית ויאיר לעולם בחסדו שהוא נפלאותיו וחסדיו, ואמונתך בלילות, עת יעורב אור ההשגחיי והנסיי, בכ"ז תשאר אמונתו, שכל מעשי בראשית ישמרו חקיהם ויעמדו על טבעם ושלימותם כפי מה שהטביע אותם בששת ימי הבריאה:

ואמונתך בלילות. ובעוד צרת הגלות להאמין בך שתשמור הבטחתך כל זה נאה וטוב:

ואמונתך בלילות - כדרך: קדמו עיני אשמורות, חצות לילה אקום להודות לך.

ואמונתך. קיום הבטחתך נגיד בכל הלילות: